.התהליך הזה שהחל לפני כשניים עשר אלף שנה, נחשב על ידי כמה חוקרים, כמו ג’רארד דיימון, כותב הספר הנודע “חיידקים, רובים ופלדה”, כאירוע טראגי בתולדות האנושות – גירוש מגן העדן בו בני האדם חדלו מלצרוך רק את מה שהם צריכים, והחלו לצבור עודפים, להתיישב על חלקת קרקע, ובעיקר להלחם עליה. מנגד, אלמלא תהליכים אלה שייצרו בטחון תזונתי בעיקר תוך ביות חיות המשק וגידולי השדה והדגנים, בני האדם ממשיכים היו לחיות עשרים שנה בממוצע, לסבול קור, רעב, ולהטרף בידי בעלי חיים ובוודאי שלא היו מגיעים לירח..
מתוך השלמה עם הטוויסט ההיסטורי, וללא שיפוטיות לגביו, בחרתי לנסות ולהבין את שאלת ביותו של החלב. אני חוטא מעט בגיבון גבינות, אבל כל ההכשרות שהוכשרתי אליהם, הועברו בידי מהנדסי מזון ישראלים שעבדו בתעשייה. איש מהם לא היה גבן אומן, ותהליכים מסורתיים של גיבון לא היו מוכרים לי או לאותם מהנדסים שידעו לחשב בדיוק את כמות האנזימים, הטמפרטורה, וכמות המחמצת שיש להוסיף בכדי לייצר קילו מדוייק של גבינה. החלטתי לחפש במרחב המזרח תיכוני גבנים שהעולם המודרני טרם נגע בהם. מצאתי אותם בדמות שבט של בדואים היושבים בדרום הר חברון ליד סוסיא, ומגבנים לאבאן – אבן יוגורט הנעשית ללא שימוש במחמצת, ללא מקררים וללא כיריים במטבח מודרני, אלא תוך תהליך חביצה באמצעות מחבצת עור שהופעלה בידי אחת מוותיקות השבט, במו ידייה ושריריה הקשישים, וייבוש הגבן בחום השמש. כך משמרים המקומיים הללו חלב, לתקופות השנה בהן אין אספקת חלב מעדרי הצאן שמתעברים לקראת המלטות העונה הבאה.
“פרה פרה”, סרטה של המחזאית והבמאית קורבוזייה, בעצמה בת לחוואים וגבנים במחוז ז’ורה בצרפת, משקף את התרבות שנותרה מצרפת האגררית. עד אמצע המאה הקודמת, מרביתה של המדינה הגדולה, הייתה מאוכלסת בעיקר בחקלאים. אך אז, תמונת המצב המודרנית השתנתה ללא הכר כשמרבית תושבי צרפת היגרו לערים, והותירו כמה אומנויות מסורתיות ל”אנשים זקנים”, כפי שמעירה אחת מדמויות הגבנים המסוקסים וצרובי השמש ועוטי הקמטים שבסרט הקדום הזה.
דרך דמותו של איש צעיר, שיום אחד נאלץ להתמודד עם מותו של אביו, אנו מלווים מסע התבגרות, הנעשה דרך שאיפתו של הצעיר להתפרנס, או כתפיסתם של בני דורו, “לעשות את המכה”, אבל לא באמצעות הייטק, אלא באמצעות גיבון גבינה שתנצח בתחרויות.
הצעיר, כמו הרבה מבני דור ה Y, גם כשהם חקלאים צרפתיים, לומד בדרך הקשה שאין קיצורי דרך, והמסע הזה, כמו מסעו של הלקט צייד אל עבר האדם המודרני יושב הקבע, רווי מהמורות קיומיות.
סצינות טבע, בעלי חיים, והרבה יורות רותחות של חלב וגיבון מלוות את הסרט, יחד עם לא מעט חוות מתפרקות ומזדקנות, וניסיון להפיח בהן חיים צעירים בימינו. זהו סרט קסום עם סיפור אנושי עוצמתי, על אהבה, בגידה, מלחמת קיום והרבה הרבה חלב שנשפך! פשוט נפלא!! אחד הטובים, המרהיבים והמרגשים שראיתי לאחרונה. לכו לראות!
יוטיוב באדיבות קולנוע חדש
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
“ישראל הראשונה”: https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284
“משפט חוזר”: https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222
החל מן ה31.7 בסינמטק
הוספת תגובה