המעבר הזה אינו פתאומי. הוא מגיע לאחר עשרת ימי תשובה, תקופה של הכנה פנימית שמתחילה בראש השנה. אבל דווקא בכניסת יום כיפור עצמו, כשהשמש שוקעת ובתי הכנסת מתמלאים במתפללים לבושי לבן, משהו משתנה באוויר. יש תחושה של קדושה, של רצינות, של הזדמנות אחרונה לפני שהדין נחתם.
זהו יום שבו הזמן עוצר, האדמה כולה הופכת קדושה. “של נעליך” והאדם עומד יחף, מתנער מכל גרגירי החול הגשמיים שדבקו בו ונושא עיניו פנימה ומעלה.הלב נפתח, הנשימה מתרחבת ומעמיקה, הנשמה טובלת ביום של שקט, של דממה דקה. זהו יום שבו אנחנו מתבוננים בעצמנו, מבקשים סליחה מאחרים, מהחיים, וגם מעצמנו. כמה כוח יש במילה סליחה. היא מנקה, מרככת, מחברת. וכמה רוך יש במילה מחילה, היא מחזירה אותנו להיות בני אדם אחד לשני. ביום הזה אנו לומדים שהעבר לא חייב לכבול אותנו. אפשר להתחיל מחדש. גם אם שגינו, גם אם התרחקנו, נוכל תמיד לשוב, לתקן, לחבק.
תפילת כל נדרי – פתיחה מרגשת
התפילה הראשונה של יום כיפור, “כל נדרי”, היא אחת המרגשות והמוכרות ביותר בכל התפילות היהודיות. הניגון המיוחד, המילים בארמית, האווירה החגיגית, הכול יוצר רגע של התעוררות. “כל נדרי” אינה תפילה במובן הרגיל, היא הכרזה משפטית על ביטול נדרים. אבל משמעותה החברתית והנפשית עמוקה בהרבה: היא מסמנת את תחילת התהליך של שחרור מהבטחות שלא יכולנו לקיים, מכבלים שכבלו אותנו, מהתחייבויות שהכבידו עלינו.
הלבן – סמל לטהרה ולחידוש
המנהג ללבוש בגדים לבנים ביום כיפור עמוק במשמעותו. הלבן מסמל טהרה, תמימות, התחלה חדשה. כשכולם לבושים לבן, נמחקים הבדלי המעמד והעושר. אין עניים ועשירים, אין בעלי מעמד ופשוטי עם. כולם עומדים שווים לפני הבורא, כולם מבקשים סליחה על אותם חטאים אנושיים בסיסיים: גאווה, שנאת חינם, לשון הרע, אי צדק.הרגע הזה מזכיר לכולנו שמעבר לכל ההבדלים החיצוניים, כולנו בני אדם, כולנו טועים, כולנו זקוקים לרחמים ולסליחה. זו הזדמנות לראות את האחר בצורה שונה, לא דרך התפקיד או המעמד שלו, אלא דרך האנושיות המשותפת.
הזדמנות לשינוי אמיתי
כניסת יום כיפור היא על הזדמנות. הזדמנות לשנות, לגדול, להיות טובים יותר. זו לא רק יום של חרטה על העבר אלא גם יום של החלטות לגבי העתיד. מה אעשה אחרת השנה? איך אהיה אדם טוב יותר? איך אשפר את מערכות היחסים שלי? השאלות האלה אינן קלות, והתשובות עליהן לא תמיד ברורות. אבל עצם העובדה שיש יום בשנה שמוקדש לשאלות האלה, שמזכיר לנו להתעצר ולחשוב, זה בעצמו דבר בעל ערך עצום. בעולם שדוהר קדימה, שדורש מאיתנו להיות פרודוקטיביים כל הזמן, שמעודד אותנו לא לעצור. יום כיפור מכריח אותנו לעצור. והעצירה הזאת, כואבת ככל שתהיה, היא מתנה.
מי ייתן ויום הכיפורים יהיה עבורנו גשם של אור, גשר אל עצמנו, אל יקירינו, ואל התקווה לטוב גדול יותר.
שניכתב וניחתם בספר החיים לשלום, לברכה, לאהבה ולחיים.
גמר חתימה טובה 🙏🏼
הוספת תגובה