כַּלַּת הָאוֹר שֶׁל הַקַּבָּלָה

איריס כליף משוררת בתקופתנו, בימינו, ואנו משתאים כיצד היא מתעלה מעל שפת ההווה – חוצבת מן המציאות ניצוצות קדומים. מלב ההוויה עולים מן האוב מחוזות קדומים. המשוררת מיטיבה לפרוץ מחייה נתיב אל מחוזות עליונים: בתושייה רוחנית היא מצליחה להעניק למציאות שלנו פרספקטיבה היסטורית.

מן המילים, תמונות קדם, צלילי העבר – עולה תפיסת עולם, זו המשנה הרוחנית שלה. שירתה באה להעניק פירוש מיוחד משֶלה למושג גורל יהודי. כל זה באמצעות סמלים קבליים, תמונות קוסמיות אדירות –הגילוי וההסתרה מוארים באור חדש, החתירה לתיקון יוצרת עננה של קדוּשה – הנה לפנינו שביל אל האור, אל הגאולה. איריס משתמשת במושגים קבליים מובהקים המצביעים על המבנה האלוהי והקשר בין עולמות: השפה של איריס עמוקה ומרובדת בשכבות של קדושה וסודות מבְּאר הקבלה והזוהר. כמגלמת את שפת הקודש, היא פונה אל היקום כבת אלוהים, כנסיכת היקום. כאן יש לתת את תשומת הלב למושגים הזוהריים, שהם בני בית  בחייה. שורותיה זורמות ומתנגנות כמו הייתה מנגנת במשמרת הלוויים] כאילו הייתה נשמתה שחקנית רוחנית בבית מדרש למיסטיקה יהודית. לפנינו מלודיה ומזמורים שנשאבו ממעמקים: לא יוכל הקורא להתעמק בעלילה השירית הרוחנית שלה בלי להבין מושגי יסוד:

“ספירת המלכות”: המשוררת משלבת חזרות רבות על המילה “מַלְכוּתָא” ועל המושג “מַלְכוּת שַׁבָּת”. בקבלה, המלכות (השכינה) היא הספירה האחרונה, המייצגת את הנוכחות האלוהית בעולם הזה, ולעיתים קרובות מזוהה עם כנסת ישראל.

ציטוט מן השיר ‘בת שלם אלוהים: 

בְּשִׂמְלַת הַשַׁבְּתָא אֲנִי הַמְּרֻקֶּדֶת  אֱלָהָא בְּשֵׁבֶט בְּרִית שָׁלֵם חוֹמוֹתַיִךְ

רוּחַ אַרְעָא  מַלְכוּתָא תְּהִלָּתָהּ וְקֻדְשְׁתָא

 טֶרְמִינוֹלוֹגְיָה קְדוֹשָׁה

השירים משובצים בשפה הארמית של ספר הזוהר, והצופן המיוחד הזה מעניק לעולם המתואר נופך של תפילה עתיקה, כתבי הקודש שלנו קמים לחיים. משוטטים בחיינו, מרחפים כרוח אלוהים בין החדרים.הטרמינולוגיה עושה את ההבדל, השפה העתיקה מתרגמת לנו את המורשת העתיקה ומלבישה עליה את המצוקה והחלומות של העולם המודרני.ארעא ושמייא: השימוש במילים “אַרְעָא” (ארץ) ו-“שְׁמַיָּא” (שמיים) מדגיש את החיבור המיסטי בין הרוחני לגשמי. יש דו שיח מתמיד בין מעלה ומטה.אלהא ורזא: מונחים כמו “אֱלָהָא” ו-“רָז” (סוד) מציבים את הדוברת בעמדה של מי שחושפת סודות קדומים דרך גופה ונשמתה.הדרך לחבּר את הרוחניות והגשמיות היא באמצעות הקמה לחיים של עולם סודות. איריס ניצבת ליד באר החיים ושואבת אוצרות מן ההגות הקבלית ומנשמת החסידות. בדרך זו יש היתוך של זמנים קדומים וזמנים מאוחרים.

סוד נסתר מפרפר מתוך הנְשימה, מתנועות הריקוד. המילים ‘רז’, ‘אלהא ורזא’, וכמובן התואר השמימי ‘בת אלוהים’ הם כוחות שוברי שוויון: בכוחם הנשגב אלה הופכים עולמות. כמו מֵאוב ומן הרוחות מתחברים הביטויים ‘בת’ ו’בת שלם אלוהים’ היוצקים נופך מיוחד על דמות הכותבת – בד בבד מוליכים את הקוראים כמו אחר ‘חלילנית הקסמים’. אור וזוהר של משוררת היקום קושרים בינה לבין השכינה – הביטוי ‘שִׂמלת שבתא’ מעלה את המשוררת ככוח רם ונישא, יצור מלאכי מקדמת הבריאה.

הביטוי ‘אֶל טֶבע גופי’ מעלה את הכוחות הארציים מעלה מעלה, יש כאן הקבלה של הגוף הנשי למקדש או לאדמת קודש. העולם הגשמי כה מואר, שבוי במעגלי זוהר, בבואה של

עולמות עליונים. השיר כמו נובע מאבן השתייה, מתפילות מרומים.

בְּרֵאשִׁית אַרְעָא  עֵירֻמָּה יָמִים / וּמֵרֹךְ לֵב  חַמָּה

   יַלְדָּה אָנֹכִי /  מְפַלֶּלֶת  מָרוֹם

החוויה העילאית של חיבור גוף ונשמה לוקחים אותנו מן הניגוד וההשלמה – אל מוטיב התיקון, היכולת של שירת הקודש הנשגבת להפוך את הכאב ל’שֶבר תיקון הנֶפש’. השירה והתפילה הם השביל לאחרית הימים – זו הדרך להיחלץ מן האסון והפורענות – וכאן יש בשירים רבים רמז להתמודדות עם טבח שבעה באוקטובר. ההמראה אל הטוהר נשענת על רעיון קבלי יסודי – העלאת “ניצוצות” מתוך ה”קליפות” (החושך והרע) – ויש הבזק: יש אור עליון שנותן תקווה .

– “אוֹר חַיִּין מְנַצֵחַ”

בשיר ‘בת קול אירוס’ – הריקוד האלוהי מחולל טלטלה, כדמותה של מרים אחרי קריעת ים סוף. הנה קמה המשוררת ומול משב העולמים והנס הגדול – -שירתה היא שירת הודיה שיש לה משב קוסמי – – שפתיה יוצקות תחנון ופיוט:

וּתְרַקֵּד אֶל פִּי עָם מַשָּׁב עוֹלָמִים

אנו חוזים במלחמת עולמות: לפנינו זירה על טבעית – ‘יונת אור’ מול ‘בני חושך’. ניצחון השפה הקדושה והרוח על כוחות הכיליון. אתה קורא בשירים, ונדמה לך, ששבתָ דורות אחורה, שהמילים המתנגנות הן פיוט קבלי מודרני. אכן זו קריעת ים פואטית – לפנינו עולם נשגב, עולם שבו המילים הן “צינורות” להפצת האור.מלחמת אוקטובר נושאת עליה את חותם השבּת הקדושה – ובשירתה של איריס כליף אנו חשים, שהיא כותבת עוד פרק לדברי הימים, פרק תנ”כי לימינו:”כִּי בְּיוֹם הַהוּא פָּקְדָה מִלְחָמָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל סַעַר הַשָּׁאוּל בְּאוֹר רִאשׁוֹן שֶׁל שַׁבָּת קֻדְשָׁא’ וכאן היגון והצער נכרכים ‘בְּחַבְלֵי הַמָּוֶת’.

שם השיר מקבל נוכחות של פרק היסטורי בחיינו:

הַבְּרִיאָה הַחֲדָשָׁה

שירת האיריס הרוחנית היא טעם הכתיב שלה – היא המאבק והחתירה לשלמות – ונעיין לרגע בשיר ‘נבראת’ באספקלריה קבלית. שיר זה מרכזי מאד בהבנת החייאת יסודות הבריאה, לפנינו מסע פנימי שנתפס כ’ירידה לצורך עלייה’.בשיר זה של איריס נכתב:“כּוֹרַעַת אָנֹכִי לְמַסָּעָהּ הַפְּנִימִי שֶׁל לִיבָּא… פִּצְעֵי לִיבַּאי נַפְשַׁאי וְגּוּפָאי מגלידים”.המשוררת אינה כבולה לשגרה, לצרכים של מימוש עצמי. מי שחי בתיאוריית הצרכים של מאסלו מבין, שהשירה הזו עולה מדרגה. השפה האלוהית לוקחת את המשוררת מעלה. הקומה הרוחנית היא שם המשחק, ההתעלות היא המטרה האמיתית.יש תחושה, שאנו חוזים בטקס קדום בבית המקדש – מחול ושירה שיובילו לשלמות רוחנית.  זמירות קדושות ותפילין הן הממדים הרוחניים של הפולחן הקדוש הזה – לפנינו ‘קַדיש עולם מול האלוקות’ – שם השיר – המוות והחיים מהולים זה בזה:

וְאֲנִי הָאִירוּסָא

      הַבָּלֵרִינָה הָעֲרוּמָה

          מְחוֹלֶלֶת חַי עִרְטוּלָהּ

              חַי אַשְׁרַי מָרוֹם זְמִירוֹת תְּפִלִּין     

בַּקבלה קיים מושג “שבירת הכלים”. העולם שלנו נבנָה מתוך פּירוד, מתוך השבר, ותפקיד האדם הוא “בירור הניצוצות”. לגאול כל ניצוץ. המשוררת בוחרת בנתיב האור: הכאב והסדקים אינם מעידים על כישלון, אינם ‘טעות’ של הבריאה: הם חלק הכרחי.איריס כליף מרַפאת סדקים, מחבּרת סודות עתיקים המילים שלה מתארות בתמצית את הצער מדורי דורות: אַדְמַת שָׁרְשֵׁי הַכְּאֵב.

 הַתְּפִלּוֹת וְהַקְּדֻשָּׁה -פַּרְשָׁנוּת לַחַיִּים

 שפת הקודש הנסתרת היא היכולת להביט פנימה. התפילות העתיקות – יש בהן קודים לביאור סימני הדרך, להארת הישועה שתבוא. דרך השירים פורשת המשוררת בירור רוחני שובֶה לב – מתוך הקושי והמשברים נבנית ה’קומה הרוחנית’ החדשה. האלוהות הנשגבת מתגלה לאיטה – האלוהות שוכנת גם במחוזותינו, האלוהות שוכנת בתוך הגוף.

בְּרוּחָא אֱלֹהֵי טְמִירִין וְנֶעְלָם אֲנִי פּוֹסַעַת’‘

הדמות המחוללת, הכותבת, המתנבאת, המתקדשת – כמוה כמלאך-שרף, ואנו זוכים להכיר את גווניה הרוחניים בשלל הופעותיה: ילדה, אשה, חוה אם כל חי – שמלת השמים היא חלק ממנה. אכן היא זוכה לגלימה נוספת: בת הבריאה הקדומה, ולשילוב הרוטט הבראשיתי: איריס בדמות חוה. ולא שכחנו את הרוח המרחפת בספר בראשית – וכאן התואר ‘רוח אל’.

“אֲנִי הַיַּלְדָּה הַנּוֹדֶדֶת פַּחְדִּי

בַּגֶּשֶׁם הַמְּעֻבֶּה  טוֹבַעַת אִירוּס בְּדִידוּתִי      

על פי תפיסת הקבלה – ההוויה האלוהית נמצאת בכל דבר – וזה הצַו לנו, להתקרב לשירת הלב, למעמקי הקבלה. זו המחויבות לשאוב כוחות ואור ממנה. ברגעים של אובדן דרך, של בדידות ופחד – המסר של השירה הקדושה, הלחישה של אירוס הבדידות מרוממת הנפש הזאת  – זו הסגולה, הרפואה. לפנינו מסר מחזק מאד. הקשר לטבח אוקטובר צובע את האסון הנורא בקרני אור. פניני השיר מקרבים את נשמותינו לטרגדיה המצמררת. המכָּה הקשה נגעה בנחלה הקדושה, בשורשים. עד כאב. זה צליל האדמה הפצועה, הבכי שלה מתנבא מנשמתה:

קשה לשכוח את הצעקה הזאת – ארץ זבת חלב שהפכה לאדמה פצועה, לאדמה זבת דם. הטבח כה החשיך את העולם, את הארץ, הכול הפך לסדום:”בִּסְדוֹם תְּעָלוֹת חָשׁוּךְ חֶלֶד הָאֲדָמָה”. האם יש גאולה מן הקליפות? הגאולה תבוא בכוח המילה: בכוח ההבעה הקדושה נוכל להפוך חושך לאור. הקוראים חשים, שהם במקהלה קדומה, מחוללים עם בת אלוהים במעמקי המטמורפוזה המיסטית. והמַרפא יבוא, הקשיים והמשברים לא יהיו מכשול:

.“וְהַכְּאֵבִין הַשִׁיבֵּרִין וְהַקָּשָׁיִין הוֹפְכִים לָאוֹר חַיִּין מְנַצֵחַ”.

זהו תהליך ה”אלכימיה” של הנשמה – הפיכת המרירות למתיקות. פרשנות זו מעניקה לַמציאות גלימה אחרת, בריאה חדשה: השיר ‘נברֵאת’ אכן מרמז על בריאה מכוננת, משנָה פני עולם. האדם, הקוסמוס – אינם יצורים מוגמרים. גם המַחלות המאיימות, גם הן רק אתגרים, שהאדם יכול להם. השירה נוסעת בדרכה שלה, נלושה באותו חומר גלם, שדרכּו הנשמה מתעצמת וצומחת. כל רגע הנשמה נבראת מחדש. ברובד הנסתר יש כאן תשובה לדרך ההתמודדות עם השבעה באוקטובר.השיר מסתיים בדרך חיבור פלאי, ובמושגי הקדושה – זה רגע הייחוד. הזיווג בין העולמות:

. “כַּלַּת הַיַּרְחָא הָכוֹכְבָא וְהַשִׁמְשָׁא”.

מוטיב ה”זיווג” בין השמש (הקב”ה) ללבנה (השכינה/כנסת ישראל) הוא שיא התהליך המציאות שלנו לאלוהות – זו דרך למרפא – האתגר לחבר בין הרוח לחומר -ובכך אנו מקיימים את הייעוד שלנו בעולם. אנו לומדים שהחיים אינם אוסף מקרי של אירועים. כל דמעה וכל פצע הם פתח לאור – מעיין של רוחניות – וכל ההוויה היא ‘מעבדת נשמות’. זו הישות של בראשית הנוצרת מחדש, אבן השתייה לחיינו הקמים לחיים במהדורה אחרת. והכול מתוך אמונה ואהבה.

שִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר: אוֹר גָּנוּז בְּנִשְׁמַת הַתֹּהוּ

 המפץ הנורא של שבעה באוקטובר מתחבר לשירתה בצבע הקבלי שלהם – בתחושת התוהו של שבירת הכלים. איריס כליף משקיפה אלראשית הבריאה האנושית כשהקול הפואטי שלה מבקש לדעת הכול, להבין מה משמעות התוהו ובוהו שהפריע לעולם להיברא. כמשוררת ששומרת על זווית ראייה אישית היא להוטה לפתור את החידה, לתת לנו את התמונה האמיתית באמצעות המשקפת השירית.

התהווּת ה”תוהו” כמרחב פיזי ונפשי נפרשׂת לפנינו בעוצמה אדירה – והשפה השירית נאחזת בשפת המיסטיקה. הקבלה מלַמדת, ש”שבירת הכלים” היא שלב הכרחי לפני התיקון. כליף משתמשת במושג “תוהו” לא רק כמושג קוסמי, אלא כתיאור מדויק של המציאות הישראלית שאחרי השבעה באוקטובר. בשיר זה על ‘האור הגנוז בנשמת התוהו’ אנו נשמטים לאחור מן התמונה העוצמתית: התוהו הוא ה”חור השחור” שנפער בלב הקיום. השברים הם הקיבוצים, הבתים השרופים והנשמות שנעקרו. איזה חורבן!

נשמת המשוררת מאירה כזוהר של נבואה מעוררת. מכאן נחשפת הפרספקטיבה של המאבק בין תוהו לבוהו, בין אור גנוז לחושך, שיוצר בלבול ואובדן.המאבק בין “ספירות” של אור לחושך צולל לתיאוריה של תורת האר”י הקדוש.

מי שקורא בספר של איריס חש שהוא צולל איתה לשכבות קדומות של הבריאה – למחוזות שהמשוררת חוצבת ממעמקי נשמתה – כאילו עלתה ממנהרות הזיכרון, כמו נגעה באבן השתייה של חייה.

כליף כותבת על “צמצום האור”. – והנה משמעות הצמצום עבור בני האדם. בראייה קבלית, הצמצום נועד לפנות מקום לָעולם, אך בשיר של איריס יש ניסיון להעמיק בהבנת התהליך. הקוראים רואים את העולם  – ומצבו שברירי מאד: היקום בתקופה של זמן הסתר, והמשוררת מציגה בפנינו שירה שמבארת את המחסור הזה. הצמצום על פי שירתה הנוקבת של איריס מוצגת כנטישה אלוהית או כהסתרה.  וכאן מגיעה התפיסה השירית בנוגע לטבח אוקטובר. השבעה באוקטובר מוצג כרגע שבו ה”חושך” גבר על ה”אור”, והמשוררת מחפשת את הניצוצות (הקליפות) בתוך האפר. הדימויים של “דם” ו”אש” בשירתה מתמזגים עם מושגי הגבורה והדין (הספירות הקשות).בשיר ‘כתר של חיים’ מקבלת הנוכחות של האירוס במבע המכושף של מחול הבלט – והנה זה המגע במאבק העולמי, זה מאבק בין מוות לחיים:

אֲנִי בָּלַט הָאִירוּס הַדּוֹמַעַת בְּאֶבֶן הַמָּוֶת אֶל מוּל הַר הַחַיִּים

אכן כן, איריס חיה כְּבת בית בעולם הספירות האלוהיות, מנסה לתווך בין החוסר לבין המלאוּת. יש בה ערגה לשלמות, לתיקון, להבנת הקדושה שבמילים, והלא שפת בראשית עודנה שם, באותן שתי מילים מכוננות: “יהי אור”. הדיבור הזה הוא המפתח. מאין יבוא התיקון, מן השפה, מאותה בראשית שהנחילה לנו אור בלתי נשכח – ‘יהי אור’.

תִּקּוּן הָאוֹר, תִּקּוּן הַשָּׂפָה

 השפה של כליף היא שפה של מילים מקודשות. היא משתמשת במונחים כמו “כתר”, “מלכות” ו”שכינה” כדי לתאר את השגב המואר יחד עם הנפילה הנוראה, עם האובדן. יש לשירה כוח לתת מובן רוחני למציאות המוארת, גם לתופת. המשמעות זוהרת מתוך האֵפר: ייצוג השבעה באוקטובר דרך שפה קבלית מעניק לאירוע המזוויע ממד של קינה דתית-לאומית. היא לא רק מתארת טֶבח, היא מתארת פגיעה ב”שכינה”. השיר הופך למֵעֵין תפילת “קדיש” מיסטית, שבּה השברים מנסים להתאחות דרך הצירופים הלשוניים.

ה”אור הגנוז” לא נשכח – התקווה שאחרי השֶבר מעניקה לקוראים אוויר לנשימה – והתיקון נוגע בנו, וקודם כל דרך השפה. המשוררת משתמשת במילים כמו ‘כתר’, ‘מלכות’, ‘שכינה’ – המילים המקודשות ייטיבו להנחיל לנו אור חדש. כנביאה רוחנית המשא של איריס מתאר את הטבח כפגיעה בשכינה האלוהית. השיר שלה הופך להיות תפילת קדיש מיסטית, שבּה השברים מנסים להתאחוֹת דרך הצירופים הלשוניים. האובדן יואר במהרה, השירה תהפוך להצלה זוהרת. האור הגנוז – האור הקדום – חי ונושם בשירה, הוא מסמל את רוח האדם, החוסן שקם להצילנו מן השאול. המסר של המשוררת ברור ומאיר דרך: התיקון אינו שכחה, והכיוון שלה מעניק לנו נוחם ונחמה, זוהר ענק:נשוב לעצמנו רק אם נחזיק את האור בתוך ידיים רועדות מהשכוֹל.

 בשירתה של איריס כליף על השבעה באוקטובר, המיסטיקה היא לא בריחה מהמציאות, אלא כלי להתמודד עם מציאות שאין לה מילים רגילות. היא הופכת את האסון לפרק נוסף, קשה ומדמם, בספר היצירה היהודי הייחודי שלה. כבת למשפחה קבלית – אבותיה מביטים בה מלמעלה – לוחשים לעצמם:כן, לילדה הזאת התפללנו.כאן נעשה עצירה קלה לרגע, כדי להבין כיצד הפנימה המורשת השירית והקבלית של איריס את המהפכה הקבלית  שיצר כאן כבר בשנות השבעים המשורר שלמה שנהוד. קחו לרגע את ספרו של שנהוד  חֲקל תפוחין  (1973) – ספר זה מספק לנו מפת דרכים להבנת הזיקה בין השניים.הנה השוואה בין המגמות המיסטיות של שנהוד לבין אלו של כליף:

הַשָּׂפָה היא כְּלִי לְשִׂיחַ קוֹסְמִי

שנהוד משתמש במושגים קבליים מובהקים (“חקל תפוחין”, “ספירת מלכות”, “גבורה”, “חסד” – ואנו הקוראים חשים, שאֵין הסמלים מופיעים כקישוט אלא כניסיון ליצור כלי מקדש, כלים של אור. אלה הצינורות אל הספירות – מתוך תחושה, שיש לַשירה דרך אל אותם עולמות ‘פגומים’, הצריכים תיקון. שירתה של איריס אכן קרובה לתפיסה המקורית: זו ההשקפה שממלאת את שירתה של איריס, מגע בסמלים שיֵש להם דרך פלאית להעלות את האדם.

כליף ממשיכה את הקו הזה בדיוק. היא לא רק “משתמשת” במילים קבליות, אלא בונה עלילה רוחנית:  השיר כטקס מיסטי. ואנו רואים התפתחות: אם אצל שנהוד המטרה היא העלאת האדם לַספירות, אצל כליף הספירות יורדות אל תוך הבשר והדם של הכאב האנושי. שלמה שנהוד מבקש את האחדוּת בעולם שהשתבּש – ‘חכמה ובינה בפירוד’. שנהוד מבקש לטהֵר את העולם, לתקן אותו, למָרק אותו, להצילנו מאותו ‘קן של טומאה’.

.איריס כליף כותבת מתוך “שברֵי כלים” מודרניים. שנהוד ראה את התוהו הקבלי כחלק מההיסטוריה היהודית והאנושית-הכללית; כליף לוקחת את ה”תוהו” הזה ומצמידה אותו לאֵפר של השבעה באוקטובר. שניהם מסכימים שיש לתקן, שניהם מסכימים שהעולם פגום ושבור (“שבירת הכלים”), וכך גם – שתפקיד המשורר הוא לחפש את הניצוצות בתוך החושך.

השוואה קלה: בשירתה של איריס כליף – הרוע המתואר מופיע בדמות האויב שבּיצע את הטבח בשבעה באוקטובר.  בשירתו של שנהוד – המושגים נלקחים מעולם קדום יותר, קוסמי יותר – מאבק בסטרא אחרא.המורשת של שנהוד אכן חלחלה לשירה של איריס כליף – וראינו אצל שנהוד עיסוק מיוחד בספירת מלכות וספירת כתר – אלה השכבות הרוחניות, המעבירות את השפע לעולמות התחתונים. אצל איריס כליף השכינה היא המלכות, ומוטיב זה שולט בשירתה. המלכות מקבלת בחלק מן השירים תחליף לדמות המשוררת. האיריס האלוהית היא מוטיב שחוזר כמו חלק קבוע בטקס פולחני.

נוכחות זו אכן נושאת תפקיד מרכזי בתיקון העולם. בשירתה של כליף השכינה היא דמות נשית סובלת, גולה – מקבילה לנשים ואימהות במציאות הישראלית. שירה נושקת בשירה – ואנו נחשפים לַכוח של השירה לתאר את המציאות הישראלית כביטוי לגורל היהודי.שנהוד היה החלוץ, שהעז להחזיר את הטרמינולוגיה הקבלית לשירה העברית המודרנית כחלק מחיפוש אחר משמעות מנחֶמת בשבר שאחרי השואה. כליף מתרגמת הכול לעולמנו: היא ממשיכת הדרך המובהקת שלו, אך היא לוקחת את הכלים הקדושים – ויוצקת לכּלים השבורים את הרסיסים והכאבים של המאה ה- 21.

המשורר שנהוד מביע כמיהתו לָשוב לרזים של צפת, לפתוח את השביל המואר, את ה’צינורות’ החסומים. גם אצל איריס כליף יש תחושה של רז שצריך לפענח. אם אצל שנהוד יש תשוקה לפענח את רזי צפת, איריס מבקשת לפתוח ולהאיר את רזי הנפש השבורה של ימינו.בעוד שנהוד נושא עיניו אל המטאפיזי כדי להיגאל מהמציאות, כליף מורידה את ה”למעלה” אל מחוזות ה”למטה”. היא משתמשת בכלים של שנהוד כדי לקדֵש את האדמה המדממת של העוטף והדרום. אצל שנהוד זו כמיהה לַמסורת ולתיבת התפילה, אצל כליף זו הישרדות רוחנית.

הדימוי של “שערים ופתחים” בשירו של שנהוד הוא דימוי קבלי קלאסי (שערי בינה, שערי אורה). שנהוד מתאר מצב שבו כל הווייתו – אפילו החלום שלו – הופכת למערכת של מעברים אל עבר הנשגב: “כל צהרי חלומי שעריו ופתחיו“.בשירתה של איריס כליף השערים הם הפְּתחים שנפרצו בדם, והיא משתמשת במושג ‘שערי שמים’ כדי לשאול את השאלה הזועקת ‘מדוע היו שערי השמיים סגורים בראותם את שערי הארץ הקוראים לעזרה’, ובעיניה השפה היחידה שנותרה, היא השפה המיסטית, כשכָלו כל המילים הרגילות.כליף מרבה להשתמש בדימויי סף, דלתות ומעֲברים בין עולמות. בשירתה, ה”פתחים” הללו הם המקום, שבו המיסטיקה פוגשת את הטראומה. אִם שנהוד פותח שערים אל ה”אידיאי”, כליף פותחת שערים אל עוצמת הבכי והרגש. אל המחול הקדוש.

האש והמחול באו להשלים את פריצת השערים ואת הרובד הרעיוני – זו הדרך להציל את עולמנו ולרפא אותו ברוממות הרוחנית הקדומה.

נשמת האיריס: כלת האור של תורת הקבלה

אודות מחבר המאמר הרצל חקק 

הרצל הוא סופר, משורר, מבקר ספרותי. פרסם מאמרים בנושאים שונים: ספרות, זהות, יהדות.כיהן כיושב ראש אגודת הסופרים העברים בין השנים 2003-2005. 2011- 2015.כתב 10 ספרי שירה וכן פרסם בצוותא עם אחיו התאום ספרים לילדים, ספרי ביקורת, ביאור לפיוטי קודש, לקסיקון ללשון.בשנת 2023 יצא לאור ספר שיריו ‘השיר שלא שרו מעולם’, הוצאת שלהבת ירושלם. שנה לאחר מכן הספר ‘ניצוצות בגיא צלמוות’ – יחד עם אחיו התאום בלפור חקק.

מבחר פרסים לאורך השנים:פרס ‘הרי הרשון’ מטעם האוניברסיטה העברית לספר שירים ‘ספר אורות האהבה’, 1972.פרס ‘הרי הרשון’ לביקורת – על הספר ‘פרקי ברדיצ’בסקי’ מאת הרצל ובלפור חקק  1974.פרס ולנרוד – מטעם אגודת הסופרים העברים 1980.אות הוקרה “עולים ומגשימים” – משרד החינוך 2018.פרס השירה על שם אורי אורבך של אגף לתרבות יהודית – א’ בניסן תשפ”א 2021בשנת 2025 הרצל חקק ואחיו התאום בלפור זכו בפרס אצ”ג – צל”ש על מפעל חיים בשירה מתוך חוות הדעת של השופטים: “האחים המשוררים הרצל ובלפור חקק הם מבוניֶה של השירה העברית הלאומית זה עשרות שנים. שניהם ביחד, וגם כל אחד לחוד, מעטְרים את תרבותנו בכתר עברי נאצל, ומחזקים בה, בשירתם ובכתיבתם העיונית, ממדים שאכן זקוקים לא-פעם לחיזוק: תפיסה חזונית-לאומית, הזדהות עם המפעל הציוני, אהבת ירושלים, וקולם של מי שהגיעו לכאן מנהרות בבל כהדבקות בלשון העברית והשאיבה ממעיינות שירתה הם הכוח המניע אותם”.

אודות המשוררת איריס כליף

 איריס כליף היא סופרת ומשוררת בינלאומית, רקדנית, עיתונאית, חברה באגודת הסופרים והסופרות העבריים בישראל ובאקו”ם.מתרגמת ועורכת לעברית שירה אוניברסלית חובקת עולם במגזין המקוון לתרבות, ספרות, אומנות ושירה “בכיוון הרוח”, אנתולוגיות בינלאומיות ואחראית על קשריי החוץ של המגזין . עורכת ומתרגמת שירה אוניברסלית  במגזין לתרבות, אומנות ולייף סטייל “MOKASINI” -‘מוקסיני’ ובמדור ‘שירה עולמית’ באתר הספרות ‘חדרים’.איריס היא הזוכה  של הפרס הבינלאומי לספרות איטליה -מילאנו 2024: ‘CITY OF GALATEO’פרס מיוחד למצוינות צ’יטה דל גלטאו בקטגוריה של סופרים זרים מרחבי העולם, שירה וסיפורת בנושא חופשי, עבור השיר שכתבה “מלאך חיים”.

הזוכה של פרס המשורר הבינלאומי הטוב ביותר לשנת 2023 מטעם המרכז לחקר תרבות ושירה IPTRC–CHINH סין, מהדורה מעורבת של מגזין תרגום שירה ומחקר בינלאומי של מועצת איחוד הפיוט העולמי -CHINH-סיןהזוכה של ישראל בתחרות הספרותית הבינלאומית ע”ש פרידריך שילר 2025 שנוסדה על ידי האגודה הספרותית הבינלאומית:” “CREATIVE TRIBUNE- Germany – Russia  -גרמניה -רוסיה] עבור השיר שכתבה “כַּלַּת הַמִּדְבָּר”הזוכה בפרס הספרות הבינלאומי -המשוררים הגדולים ביותר בעולם של  Dr. Jose Manuel Equihua Estrellaיום השירה העולמי 2026 על ידי הסניף היווני של הארגון “CCI Universal Poetic Utopia” -מקסיקו.

איריס נבחרה לאחת מ-“20 העיתונאים הבינלאומיים המובילים לשנת 2024 של Legacy Crown’s “כתר מורשת“-ASIA-אסיה . היא בעלת דיפלומה של כבוד מאיגוד הסופרים המקצועי הרוסי והמגזין הבינלאומי ארינה NN הרשום במשרד התרבות של רוסיה על תרומתה לתרבות העולם “קהילה פואטית בינלאומית” וקידום הידידות בין העמים בשנים:2022 2023 ו 2025 . היא ראש מחלקת הקישור הישראלי של מגזין הספרות והאומנויות הונג קונג-CHINH סין וחברה באיגוד האמנים והסופרים העולמי SAPS, מכהנת כחברה במערכת שנתון השירה העולמית2024- World Poetry Yearbook   [מהדורה אנגלית] English editionובעלת תואר ד”ר לשם כבוד מהפורום הבינלאומי ליצירתיות, אנושיות ודו קיום ממלכת מרוקו.

ראו אור שלושת ספריה -“בשביל קסום נושפת לוליטה”/ 2001.”ירח בר”/ 2017 .”בת אלוהים”/ 2020  ובימים אלו היא עובדת על ספרה הרביעי והחמישי. שיריה פורסמו והוקראו ברדיו, בטלוויזיה, בכתבי עת ארציים ובינלאומיים, אנתולוגיות בארץ ובחו”ל, אתרים ספרותיים ברחבי העולם, באינטרנט, מגזינים ועיתונים בינלאומיים רבים ותורגמו ע”י משוררים בינלאומיים ממדינות שונות ברחבי העולם  למגוון של שפות זרות ,ספרדית, בנגלית, ערבית, נפאלית, סינית, טורקית, אסמית, רוסית, אלבנית איטלקית .רבים משיריה  ומתרגומיה של איריס לשריהם של משוררים בינלאומיים לשפה העברית הוצגו בתערוכות בינלאומיות בישראל אחת מהן היא התערוכה המפורסמת “פרפרים של שלום” -שהוצגה ביוני 2024 בגלריית בית חיל האויר- הרצליה וזכתה לחשיפה רבה בישראל וברחבי העולם ,תערוכה שאיריס הציגה משיריה ומשיריהם של 21 משוררים בינלאומיים ידועים ממדינות שונות ברחבי העולם שתרגמה וערכה לעברית ומשיריה שתורגמו ע”י משוררים בינלאומיים לסינית, איטלקית, ספרדית וערבית. היא צאצאית לשושלת מקובלים, התברכה בנבואת רוח הלב וביכולת של תקשור וחיזיון, שבאים לידי ביטויי בכתיבתה המיסטית והקבליסטית שניחנה בנגיעות רוחניות של קודש עולמות עליונים ונסתר. איריס: עבור נשמתי זוהי ברכת עולם להאיר ברוח הקול היהודי מעמוק האהבה, החיים והאמונה בבורא עולם-אבינו שבשמיים .

איריס: שירתי משקפת את מסעי הפנימי של נפשי המביטה אהבה, החולמת חיים והמנשמת מחול עולמות קודש  בריאה ונסתר ומהווה סמל וביטוי לניצחוני על מחלת האנורקסיה ובחירתי חיים ואהבה; “וּבְחַי קוֹל מְחוֹלַ אֱלֹהֵי הָאִירִיס; אִירִיסִים שֶׁל שָׁמַיִם כְּחֻלִּים כְּפֶרַח חַיִּים אֱנוֹשִׁי”©️