ההתמכרות לעדכונים, לבדיקה חוזרת של התראות, לתחושה הפנימית הבוערת שחייבים לדעת מה קורה עכשיו, הופכת את הסמארטפון לכלי שמגביר חרדה במקום להרגיע. בואו נלמד כיצד לצאת לחירות פנימית ללא תלות במסך מלא האינפורמציה הזה שמפר את השלווה שלנו בתקופה מאתגרת.
אם הסכמנו שפנינו לחרות פנימית, בואו נבין כיצד מתנתקים מבלי להתנתק מהמציאות? ראשית, חשוב להבין: הצורך להתעדכן בזמן מלחמה הוא אנושי. הוא נובע מרצון להיות בשליטה, להרגיש בטוחים, להיות מוכנים. אך בפועל, עודף מידע יוצר עומס רגשי, מציף ומערער. כאן נכנסת הבחירה לא האם לדעת, אלא כמה, מתי ואיך. איזון פנימי בין אינפורמציה לוודאות. בואו נתרגל בשפה אימונית מספר תחנות של התבוננות ותרגול.
“החירות אינה מושלמת, היא נבנית בצעדים קטנים. אולי זו המשמעות העמוקה של החג השנה”
חלונות עדכון – הצעד הראשון הוא יצירת גבולות ברורים. קבעו לעצמכם חלונות עדכון, למשל פעמיים ביום, בבוקר ובערב. בין לבין, אפשרו לעצמכם להיות נוכחים באמת: בארוחת החג, בשיחה משפחתית, ברגע של נשימה. הידיעה תחכה. הנפש פחות.
שינוי הרגלים – הצעד השני הוא החלפת הרגל בהרגל. במקום שליחת יד אוטומטית לטלפון, בחרו פעולה אחרת: שיחה עם אדם קרוב, כתיבה, הליכה קצרה, או אפילו התבוננות סביב. זהו רגע קטן של חירות הבא לידי ביטוי במעבר מתגובה אוטומטית לבחירה מודעת. לשינוי הרגלים ארבע נקודות מבט שיסייעו לכם לנהל את השינוי:
בהיבט של נראות – שאלו את עצמכם כיצד הגוף שלי מרגיש כשהוא צמוד למסך? מה הוא צריך עכשיו. מנוחה? תנועה? האם ניתן להחליף את הנטייה להיות עם הנייד בפעולה פיסית מלאת משמעות. צאו לרוץ, עשו ספורט או הקשיבו למוסיקה על ההליכון.
בהיבט של קול – איזה קול פנימי מנהל אותי פחד או בחירה? האם אני מקשיב/ה לעצמי או לרעש החיצוני? האם אני קורבן של הסיטואציה או אחראי על זרימת המידע? שאלות אלו יעניקו מענה שיסייע לנו לנהל את האירוע.
בהיבט של משאבים – אילו כוחות יש בי שעוזרים לי להירגע ולהתייצב? אילו תחביבי ותחומי עניין יכולים להחליף את ההתמכרות לנייד? אולי זה הזמן לקריאת ספר? לסדרה חדשה? לשימוש בחשיבה יצירתית לתרגול משאבים חיוניים כמו סקרנות, אופטימיות וחשיבה מחוץ לקופסא.
בהיבט של ערכים – איזו חירות אני מבקשת לעצמי ולילדיי בהיבט של נוכחות וחיבור, או של דריכות בלתי פוסקת? האם ערכים כמו משפחה, זוגיות וחברים לא יותר חשובים מערך השליטה?. זה הזמן לוותר על הנייד ולהתמסר לזמן איכות עם האהובים שלנו שמייצגים את מה שחשוב באמת בחיינו.
“הצורך להתעדכן בזמן מלחמה הוא אנושי. הוא נובע מרצון להיות בשליטה, להרגיש בטוחים, להיות מוכנים”.
הצעד הבא הוא יצירת טקסים חדשים. למשל: ערב חג שני ללא טלפונים סביב השולחן. הנחת המכשירים בצד והכרזה משותפת כעת אנחנו כאן. דווקא בתקופות של חוסר ודאות, טקסים קטנים יוצרים יציבות.ולבסוף, חמלה. אם בדקתם שוב ושוב, אם נשאבתם למסך זה לא כישלון. זו תגובה אנושית למציאות מורכבת. החירות אינה מושלמת, היא נבנית בצעדים קטנים. אולי זו המשמעות העמוקה של החג השנה. לא רק לצאת ממצרים החיצונית, אלא גם מהשעבוד הפנימי. לבחור מחדש היכן תשומת הלב שלנו נמצאת. לבחור להיות כאן עם עצמנו, עם יקירינו, בתוך הרגע ולזכור, כי גם בתוך מציאות של מלחמה, חירות היא אפשרות. והיא מתחילה בהחלטה קטנה אחת שמהותה להניח את הטלפון, ולהרים את המבט אל מציאות חיינו ואל האהובים שמקיפים אותנו.
ורד גרנדיר פרוכטמן. יועצת ארגונית, משפחתית וזוגית ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי.
הוספת תגובה