אתמול בערב הפך אולם ה־Black Box החדש, כ־1,200 מ״ר עם רצפת בטון ותקרה גבוהה, לקובייה שחורה של עשן ואור. על מסלול בצורת X הציג ויקטור ויוי בלאיש את BLACKSTAR, קולקציה שנולדה מהשיתוף הראשון שלו עם ג’נסיס, מותג רכבי היוקרה של כלמוביל, ומתוך מילה אחת: בראשית. התצוגה הייתה נקייה ללא דופי. התאורה עשתה את רוב העבודה, והבדים הרכים התנופפו בעדינות סביב הדוגמניות בזמן שהלכו על המסלול, כשברקע מוזיקה של דיוויד בואי משני צדי הקריירה שלו, מוקדם ומאוחר. הקהל ראה אופנה שאינה ממהרת לשום מקום.
מילה אחת
השם ג’נסיס הוביל את בלאיש מיד אל “בראשית ברא אלוהים”. הוא לא נשאר שם. “לא סיפור הבריאה, אלא סיפור בריאה”, הוא אומר. “בריאה אישית, שקשורה אליי ולסיפור שלי.” ברגע שהבריאה הפכה לשלו נפתח חופש, והוא לקח אותו אל הציפורים ואל כל מקום אחר שבא לו.
מעגל שנסגר
בלאיש, מבכירי מעצבי האופנה בישראל, סיים את שנקר בהצטיינות ב־1996. בעשור שאחר כך פעל באיטליה, עבד בבית האופנה רוברטו קוואלי והציג את קולקציית הבכורה שלו בשבוע האופנה במילאנו. ב־2006 חזר לארץ ופתח סטודיו ביפו. עבודתו מחברת בין אופנה, אמנות, פיסול, היסטוריה ועולם הטבע.קולקציית הגמר שלו, ״נשיקת אשת העכביש״, הציגה דמות שחורה ומאיימת. “שם אפיינתי והגדרתי לראשונה אישה מכשפה, זקנה”, הוא מספר. לדבריו היא חוזרת עכשיו משום שסיפור הבריאה הוא גם סיפור ההתחלה שלו כמעצב. אבל היא השתנתה: “כמו שאני השתניתי, גם היא השתנתה.” הדימוי של אז היה דרמטי וקיצוני, עם ציפורניים וסקסיות מוחצת. היום היא “יותר סטריט, יותר בועטת, פחות מחשופים, יותר מכוסה”. הוא מסכם: “היא עדיין היא, אבל הרבה יותר רכה והרבה יותר נגישה.”
הרכב על הגוף
את ההשראה של ג’נסיס אפשר היה לראות בבגדים עצמם. השרוולים התפוחים והשמלות הארוכות הזכירו את העיגול של גלגלי הרכב. בדי הג’ינס נתפרו בצורה נשית על הגוף, וחיתוכי התפרים עקבו אחרי הקימורים שרואים כשמסתכלים על מכונית מהצד. החיבור היה מוחשי ולא רק הצהרתי.בלאיש עצמו מצביע על הקבוצה השחורה הראשונה כעל הקרובה ביותר לעולם של ג’נסיס. במרכזה מחוך ארכיטקטוני בקווים חדים ובקימורים של גוף מכונית, ולצדו בדים מטאליים: משי שזור בחוטי לורקס ומתכת, חומרים שהוא “בדרך כלל לא נוגע בהם”, ונעליים בכסף, במתכות ובשחור.על המסלול נראה מגוון חומרים: שיפון, ג’ינס, סריג ובדים מנצנצים בזהב. מה שחיבר ביניהם היה הטון. ענווה ועדנה לצד עוצמה שקטה, כמו רכב שנוסע בשקט אבל לא מוותר על נוכחות, ועם הרבה גלאם על הכביש.
בואי וציפורים שלא היו
בואי נוכח בקולקציה בשני גלגולים. האחד הוא הצבעוני והאנדרוגיני של תחילת הדרך, עטוף בנוצות וכמעט ציפור בעצמו. השני הוא Blackstar, אלבומו האחרון, עולם שחור וקוסמי שעוסק במוות ובהישארות דרך האמנות. בלאיש גדל על המוזיקה שלו, ואפילו השיר של קולקציית הגמר שלו בשנקר היה של בואי, Lady Grinning Soul, “שיר פחות מפורסם ומאוד מרגש”. מבואי הוא לקח חופש, “לחשוב לכל הכיוונים, אינטואיטיבית, בלי תכתיבים“, ו־Wild Is the Wind בביצוע שלו הוא בשבילו מטאפורה לשילוב של כוח מטורף עם שבריריות. את האנדרוגיניות אפשר לראות בלוקים רבים שנלבשים על גברים ועל נשים, כשהגבול ביניהם לא ברור.הציפורים בקולקציה אינן שחזור של מינים קיימים. מה שמושך את בלאיש אליהן הוא תנועה: מעוף, בגדים מתנפנפים, האופן שבו בד זז בצעד. הפעם זה קרה אצלו אינטואיטיבית יותר מתמיד. הוא הכין המון נוצות בצורות ובגדלים שונים, ומשי, ועל הבובה “זה פשוט קרה: אני לוקח חתיכת בד והציפור נולדת לבד”. כשעלתה בו המחשבה שזה כבר יותר מדי, הוא חשב על בואי, על אמו אבלין ועל הציפורים, “ושחררתי”.
אל האור
הקולקציה נפתחת בשחור עם נגיעות של זהב מתכתי. אחר כך נכנסים הצבע והזוהר, ובסוף השחור מתחלף בלבן, בסדרת שמלות משי לבנות שמזכירות להקת ברבורים. “מתוך השחור נולדים צבע, ציפורים דמיוניות וחומרים זוהרים, עד לסיום לבן ואופורי”, אומר בלאיש. זה סיפור על בריאה ועל היכולת להמציא את עצמך מחדש.בסופו של דבר נשאר רושם של יופי רחב וסגור, שבו היוקרה והאלגנטיות של הבגדים והרכבים משוחחים זה עם זה.
בין הנוכחים באולם: שרון רוזנברג, מנכ״לית ה. שטרן, שירה מרגלית, ליאת מוליוב, פולה בליק, דלית רביב, נוי הדס, אורית ושאול בן אדרת, רותם תירוש, מוטי רייף, לובה גייקובסון, יערה קידר, רינה מצליח, מיקי בוגנים, קרן וולף ומיקה בשן ועוד..
הוספת תגובה