על הגג של ישראל
קבוצת עזריאלי בחרה להקים את המיצג הזה דווקא על הגג של קניון עזריאלי בתל אביב, ולא במקרה. זה לא גלריה. זה לא אולם תרבות. זהו אחד המקומות הכי ישראליים שיש, מקום שבו נפגשים עשרות אלפי אנשים מדי יום, מכל קצוות החברה, מכל עדה ומגזר. דנה עזריאלי, מנכ”לית קבוצת עזריאלי, עמדה בפתיחת האירוע ואמרה את מה שהיה צריך לומר, בלי לעטוף את זה:”קשה לפתוח את האירוע הזה מבלי להפנות את המבט והלב לחבל ארץ שלם שעדיין נמצא בתוך המציאות מדי יום. המחשבות שלנו עם תושבי הצפון, עם כוחות הביטחון וחיילי צה”ל בחזית.בחזית של הבית של כולנו. אנחנו עומדים לצידם. ראינו כאן הזדמנות ליצור מיצג שמאפשר לעצור רגע במציאות היומיומית ולהתחבר, כל אחד בדרך שלו. היה חשוב להקים את המיצג כאן, על גג עזריאלי, כי זהו המקום שבו נפגשים עשרות אלפי ישראלים מדי יום מכל קצוות החברה הישראלית. החוסן והרוח של החברה הישראלית מאפשרים לנו לקום מחדש.”לא נאום. אמת פשוטה וכואבת.
נכנסים. ולא יוצאים אותו דבר.
מקבלים אוזניות ורמקול אישי בכניסה. נכנסים. ומשם המציאות סוגרת עליך לאט לאט.המיצג משתרע על כ-500 מטר רבוע עם עשרה מייצבים גדולים. אבל המספרים לא מספרים את הסיפור. מה שמספר את הסיפור זה מה שקורה לך בפנים.הכתיבה של נעם חורב מכניסה אותך עוד לפני שהספקת להתכונן. המילים זורמות דרך האוזניות, עוטפות, מושכות פנימה. המוזיקה המקורית שנכתבה במיוחד למיצג עושה את השאר. את לא צופה,את בתוך זה.ואז מגיעות התמונות של זיו קורן.תמונות מה-7 באוקטובר. תמונות שצולמו מול איראן במהלך המלחמה. תמונות שחשבנו שאולי, אחרי כל כך הרבה זמן, כבר למדנו לחיות איתן. לא למדנו. כשהן מוקרנות גדולות על המייצבים, עם הסאונד, עם המילים של נעם, עם המוזיקה, הן מנפצות את הלב לרסיסים. אין דרך אחרת לתאר את זה.
שליחות. לא פחות מזה.
זיו קורן עמד מול הקהל ודיבר בכנות: “יש כאן תמונות של ה-7 באוקטובר, תמונות שצולמו גם מול איראן במלחמה. מבחינתי זה הפרויקט המשמעותי ביותר שלי. אנחנו בתחושת שליחות אמיתית. זה לא תערוכה,זה מיצג שבנוי כך שיהיה בו סאונד ומילים מדהימות של נעם, מוזיקה מקורית שנכתבה במיוחד. חוויה מאוד מעצימה שמייצרת משהו יוצא דופן ושונה. אני משוכנע שכל אדם שייכנס,ייצא בצד השני עם חוויה אחרת ומעצימה.”נעם חורב, שדיבר איתי לפני הכניסה, סיפר שאינספור סיפורים ריחפו סביבו מאז ה-7 באוקטוברבמחלקות השיקום, בשרידי הבתים, במוצבים. “הרגשתי צורך ללכוד במילים את הלך הרוח של הציבור הישראלי,” הוא אמר, “את כוחו של העם הזה, את גבורת הלוחמים, את הכמיהה לבשורות טובות, את הרגעים האנושיים. לתעד אותם בכתב, עבורי זו שליחות. המיצג הזה הוא בעצם הסיפור של כולנו.”המיצג עובר חמש תחנות: מ”זריחה אפורה” שמחזירה אותך לאותו בוקר, בוקרו של היום הנורא, דרך “איך מספרים לילד”, “נס האנשים”, “נפש האדם”, ועד התחנה האחרונה: “מפה נקום”. תקווה. תקומה. אבל לא תקווה זולה,תקווה שמתחתיה כאב אמיתי.
יצאתי בוכה.
לקראת היציאה כבר בכיתי. לא שתיים-שלוש דמעות בשקט. בכיתי. מתוך משהו עמוק שהמיצג הזה פתח, תחושה שלא ניתן להישאר אדישה. שאסור. שכל התמונות הקשות האלה, כל הסיפורים, כל הכאב של השנים האחרונות הכל קיים, הכל חי, הכל עדיין קורה.ובסוף אחרי כל השבר,מגיעה ההבנה הפשוטה והכואבת הזו: אין לנו ארץ אחרת. זה הבית שלנו. וחשוב שנישאר כאן.לדעתי חובה על כל ישראלי לראות את המיצג הזה. לא המלצה. חובה.
תביאו ממחטות. ואם שכחתם יש בכניסה.
“מפה נקום” | גג קניון עזריאלי תל אביב תאריכים: 9.6.26 – 30.10.26 שעות פתיחה: ימים א’–ה’ 10:00–20:00 | שישי 09:00–15:00 כרטיס: 39 ₪ | הנחות לחברי מועדונים | חיילים בסדיריחד כניסה חינם עם הצגת חוגר
הוספת תגובה