“נקודת מפנה היא מצב שבו המוכר כבר אינו כפי שהיה, אך העתיד עדיין אינו ברור. היא עשויה להיות כרוכה באובדן ובוויתור, אך גם בפתיחת אפשרויות חדשות. במובן זה היא אינה רק אירוע בחייו של אדם אלא גם רגע, שבו משתנה האופן שבו הוא מביט על עצמו ועל המציאות הסובבת אותו. התערוכה מבקשת לבחון כיצד ניתן לתרגם מצבים אלה לשפה חזותית. כיצד מייצגים דבר שאינו בהכרח נראה לעין? האם נקודת מפנה מחייבת דימוי דרמטי, או שהיא יכולה להתגלם דווקא במחווה קטנה, בשינוי עדין, בשקט או בחלל שנותר? היצירה יכולה ללכוד את הרגע עצמו, אך גם את מה שקדם לו ואת מה שנולד בעקבותיו. השינוי עשוי להופיע באמצעות צבע, קומפוזיציה, חומר, אור וצל, תנועה או דימוי סמלי. סדק, דלת, חלון, דרך, גשר, גוף משתנה או אובייקט הנמצא בתהליך של פירוק והרכבה יכולים להפוך למטפורות למעבר ממצב אחד לאחר. לעיתים גם ההיעדר, המחיקה או מה שאינו נאמר ביצירה מסמנים את מה שהשתנה”.
כך אומרת ד”ר אביבית אגם דאלי, שהתערוכה “נקודת מפנה”: על שינוי, מעבר והתחדשות באמנות ישראלית עכשווית המוצגת בגלריית תיאטרון היהלום רמת גן. התערוכה תינעל ב-31.10.26.האמנים והאמניות המשתתפים/ות בתערוכה: אדוה אילון, אודיה עצר, אוקי שוורץ, אינסה פיי, איציק שנהב, אירית גרוסמן ביבר, דניאל הרץ, יהורם גלילי, ליטל אסתר אלינגר, מרים שטרמן, משה קנסקביץ’, נורית כהן ז”ל, נילי חזן, ענבל מזרחי, רון קרידי, רונית רינשטיין, רותם אמיתי ושרון גלוברמן.
התערוכה הקבוצתית “נקודת מפנה” מתייחסת לאותם רגעים המפרים את רצף החיים ומייצרים הבחנה בין “לפני” ל”אחרי”. לדברי ד”ר אביבית אגם דאלי, מדובר ברגעי מפנה: החלטה שמתקבלת, מערכת יחסים שמסתיימת, מפגש בלתי צפוי, משבר, גילוי או התחלה חדשה. לעיתים מדובר באירוע חד וברור, ולעיתים המדובר בתהליך הדרגתי שרק בדיעבד ניתן לזהות את משמעותו.
ד”ר אגם דאלי: “היצירות בתערוכה מציעות נקודות מבט שונות על המושג. חלקן עוסקות בחוויות אישיות הקשורות לזהות, יחסים, שייכות וזיכרון; אחרות מתייחסות לתהליכים חברתיים ותרבותיים ובפרט לאירועים שבעקבות 7.10. יש המתמקדות במשבר או בפרידה, ויש המצביעות על צמיחה, התפכחות וגילוי. כך הופכת ‘נקודת מפנה’ למושג שניתן לקרוא אותו הן במרחב האישי והן במרחב הקולקטיבי”.
היא מציינת כי העיסוק בנושא מקבל משנה תוקף במציאות העכשווית המאופיינת בתנועה ובחוסר יציבות. “שינויים מהירים במרחב החברתי והטכנולוגי, לצד אירועים המטלטלים את חיי היחיד והקהילה, מחייבים אותנו לבחון מחדש תפיסות, בחירות וזהויות. פעמים רבות איננו יודעים בזמן אמת שאנו מצויים ברגע מכריע; רק לאחר שהמציאות משתנה, אנו מבינים שהתרחש מעבר. בהקשר הישראלי, נקודות מפנה הן חלק בלתי נפרד מהחוויה האישית והקולקטיבית”, היא אומרת.
האמנים המשתתפים בתערוכה מביאים אליה סיפורים, חוויות ומחשבות שונות על הרגע שבו הכיוון משתנה. באמצעות שפות אמנותיות מגוונות הם מציעים להתבונן לא רק במה שהיה ובמה שיהיה, אלא גם באזור הביניים שביניהם זהו המקום שבו הישן מתערער, והחדש עדיין נמצא בתהליך של היווצרות.
הציורים של האמנית נילי חזן – “זרונים בשדה”, “חצבים בשקיעה” ו“ינשופים בשדה” – מתארים טבע, עצים, שדות, פריחה ותנועה בטבע. “את הרעיונות לציורים אני לוקחת מהתרשמויות מנופי ארצנו בעונות השנה השונות. אני אוהבת לצייר בצבעים חיים המשרים אופטימיות שמחה וחן, מה שיוצר אווירה נעימה אצל המתבונן”, מספרת חזן.
האמן דניאל הרץ מציג ארבעה רגעים שנלכדו בעדשת מצלמתו הרבה לפני השבעה באוקטובר: משאית שעושה דרכה, יאורים בשעת שקיעה, דמות העומדת בתוך שגרת העבודה ועץ גדול שנפל לאחר שנים של צמיחה. הרץ: “אז לא ידעתי עד כמה הרגעים האלה יהפכו לזיכרון. כיום כשאני מביט בתצלומים, אני רואה בהם לא רק נוף ואנשים, אלה חיים שלמים שהיו כאן – השגרה, השקט, היופי והעוצמה של המקום”.
הצילומים של האמן יהורם גלילי מתעדים אמנות אורבנית. בצילום אחד תיעד באתונה, יוון, ציור קיר צבעוני של קָרְיָאטִידָה בוכה, עמוד אדריכלי מפוסל בדמות אישה הנושאת חלק ממבנה, כפי שקיים במרפסת הדרומית של מקדש ארכתאון באקרופוליס הידוע. בצילום נוסף הנציח עמוד אמנותי העשוי כולו מדפי ספר ישן, המוצב בספרייה העתיקה בבולוניה, איטליה. “עבורי כצלם נקודת המפנה היא המשמעות החדשה, שמקבלת כל אחת מיצירות מקוריות אלו במקום שבו הוצבה – במרחב האורבני, דבר שהופך את המרחב הציבורי במקומות אלו למעין מוזיאון אורבני”, הוא מסביר.
בתערוכה מוצגים מספר ציורים של האמנית נורית כהן (נוסה) ז”ל, שהייתה בת 48 בלבד, כשנפטרה בשנתה, בבוקר חג השבועות ב-31.5.2020. ילדותה לא הייתה פשוטה – סוכרת נעורים, גוף שונה ובחירה לא ללכת לבית הספר. למרות מצבה הבריאותי הקשה היא כתבה, ציירה, עיצבה, תפרה, בישלה, ניגנה ועוד. בשנת 2013 הוציאה לאור את ספרה “חנות התבלינים של ברוך” – סיפורים על ילדותה ועל חנות התבלינים של סבא ברוך ברובע א’ באשדוד. בשנת 2007 הציגה במתנ”ס י”א באשדוד את תערוכת היחיד “עיניים” עם ציוריה בסגנונה הייחודי (אוצרת: מימי עזריאלי). לאחרונה התקיים באולם מונארט באשדוד אירוע השקת הספר “עדנת הגפן – מיצירתה של נורית כהן” והאלבום המוזיקלי “עדנת הגפן”, שהופק במקביל לתהליך ההוצאה לאור של הספר ובו מופיעים חמישה שירים וטקסט ייחודיים שכתבה נורית כהן, עובדו מוזיקלית על ידי אייבי קזס והוקלטו על ידי חמש זמרות שכל אחת מהן נתנה פרשנות משלה למילותיה של נורית כהן. את האירוע הנחתה עורכת הספר המשוררת סמדר שרת.
לדברי האמנית רותם אמיתי, נקודות מפנה אינן תמיד רגעים דרמטיים וברורים. לעיתים הן מתחילות כמעט בשקט – בתחושת אי־נוחות, בסדק פנימי ובשאלה שאין עליה תשובה. “שלוש העבודות מציעות מהלך רגשי ותודעתי: מהרגע שבו הזהות מתחילה להתערער, דרך הניסיון למצוא שפה לכאב ולריפוי ועד למפגש עם מציאות שכבר השתנתה ללא אפשרות חזרה. נקודת המפנה מופיעה כאן לא כאירוע בודד, אלא כתהליך: פנימי, נפשי, ולעיתים גם חברתי”, היא אומרת.
האמנית רונית רינשטיין מציגה ביצירתה את האני הבוגרת שלה פוגשת את מי שהייתה פעם – ומחבקת אותה, “את הילדה, את הנערה, את כל הגרסאות הקודמות שלי, עם הפחדים, החלומות והפצעים שנשאו איתן. נקודת המפנה עבורי היא היכולת להביט לאחור לא מתוך שיפוט או חרטה, אלא מתוך חמלה. להבין שהעבר אינו ניתן לשינוי, אבל הדרך שבה אני מחזיקה אותו בתוכי – כן”, מציינת רינשטיין.
יצירותיו של האמן משה קנסקביץ בוחנות את הרגע המדויק שבו המציאות הופכת לנקודת מפנה. קנסקביץ: “מדובר במעברים חדים בחיי האדם: הציפייה והסבלנות שמובילות לפריחה פתאומית, פרידה כואבת המפנה מקום לזיכרון ולגעגוע, המפגש בין הזמן שחולף למבט הבלתי נמנע אחורה וקדימה ואפילו בין סורגי הכלא היצירה והצבע מספקים את הסדק שדרכו מקבלים את המוטיבציה להמשיך לחיות. בסופו של דבר, נקודת המפנה היא אירוע פנימי שמשנה את צבעי המציאות”.
האמנית ענבל מזרחי מציגה שני דיוקנאות. מזרחי: “בציור אחד הדמות מרגישה יותר סגורה, מכונסת בתוך העולם שלה. העין עצומה, הפנים מופנות הצידה והשיער מקיף אותה כמעט כמו מעטפת. יש תנועה וצבע, אבל הדמות אינה מביטה ישירות לצופה בה, אלא פנימה, שקטה, מסתורית, נשית, רכה. בציור השני הדמות מסתובבת אלינו, שתי עיניה פתוחות ובולטות, הפנים מופנות לחזית ויש קווים שמגדירים אותה. היא מתבוננת לעולם, מוכנה שיראו אותה. הדמות מורכבת מחלקים וצבעים ופונה החוצה כדי לחשוף את המורכבות שבתוכה”.
שלוש היצירות של האמנית מרים שטרמן – “סף”,“Shadow” ו-“King Solomon Street” עוסקות במצבים של מעבר, השהיה ואי-ודאות – ברגעים שבהם המציאות עדיין מוכרת, אך כבר מתחילה להשתנות. “עבורי, נקודת מפנה אינה בהכרח אירוע חד או דרמטי. לעיתים היא מתקיימת דווקא בשבריר שנייה של מבט, בתנועה בין אור לצל, או ברגע שבו משהו יומיומי מקבל לפתע משמעות אחרת. שלוש העבודות נעות בין שני מצבים – חושך ואור, מוכר וזר, ביטחון ואי-ודאות, מציאות ודמיון. נקודת המפנה בהן היא רגע ביניים, שבו כבר אי-אפשר לראות את הדברים בדיוק כפי שנראו קודם”.
בציור שלה האמנית אוקי שוורץ משוחררת ואותנטית לגמרי. “ניסיתי למתוח גבולות ואני שלמה עם ביטוי הרעיון הצבעוניות והתנועה. נקודת המפנה כאן היא מריק הזמן – התרחקתי מספיק כדי להתגעגע. כל מה שנותר הוא געגוע נקי לרוח הקיבוצית לירוק לטבע ולימי התום. הציור עבורי הוא אמצעי להקשבה, זיכרון וביטוי עצמי. זהו תהליך של גילוי עצמי, שחרור וחיבור פנימי עמוק. יצירה אינטואיטיבית היא תנועה פנימית טהורה, רגע שבו אני לא עושה אלא מאפשרת והיד פועלת”, היא מגלה.
לדברי האמנית שרון גלוברמן, יש שינויים המתרחשים בשקט, כמעט בלחישה. תחילה הם רק תחושה המבקשת להתבהר, ומתוכה הולכת ונרקמת התחלה חדשה. גלוברמן: “זהו הרגע שבו המוכר מתחיל להתרחק ודרך חדשה נפתחת. רגע שיש בו ערפל, אולי גם חשש, ולצדם רמז למשהו חדש שנוצר. עבורי נקודת מפנה נמצאת בדיוק במרחב הזה – בין המוכר למה שמבקש להתגלות”.
האמנית אדוה אילון, המרצה על תרבות יפן, חולמת בלילות על דמויות ומציירת אותן בימים. היא משלבת בעבודותיה אקריל, מתכת, בטון ואפוקסי. ציור ‘אפקט המראות’ משקף בבואה של בני, ילד אוטיסט, שהאבחון שלו גרם לי לשקיעה אדירה אך בנה אותי רבות בהמשך. כחברה אנו רואים מה שטוב לנו לראות, אך המראות משקפות לנו גם שוני בינינו לבין האנשים שעומדים מולנו”, היא מציינת.
הוספת תגובה