התור בעיתון הפך עם הזמן כאמור לסדרת ספרים. הספר הראשון יצא לאור בשנת 1979ושמו תמונות יפואיות, בשנת 1982 יצא לאור הספר השני תמונות יפואיות, סיבוב שני, בשנת 1983 יצא לאור יפו סבבה, תמונות יפואיות סיבוב שלישי ולבסוף הספר פעמיים טורקי בשנת 1986.
הסיפורים השונים ציירו דמויות ססגוניות ותוססות וזכו לסדרת טלוויזיה, גרסה קולנועית וכעת גרסה קולנועית נוספת. כל ספר מורכב מעשרים סיפורים קצרים, המתארים בלשון ציורית ובסלנג וז’רגון עברייני עממי את ג’מעת יפו. הסיפורים חושפים בפנינו דמויות שונות מתוך חיי הרחוב של הסצנה היפואית המשתקפות מעיניים של חבורת רחוב של טיפוסים הלוקחים חלק בסצנה העבריינית המקומית אך הסיפורים האישיים שלהם הנחשפים לצופים, חושפים אותנו אל חייהם והסיפור האנושי של כל אחד מהם עד שאנו לומדים לחבב אותם כמו גיבורים מעוררי הזדהות בסרטי מאפייה ופשע מאורגן. הסיפורים של כל אחת מהדמויות נוגעות בחיים ולדמויות שמות המזמינים את הצופים להסתקרן מסיפורם.
הגיבורים הינם סוג של חתולי רחוב הישרדותיים והסיפורים עוסקים בהווי החיים של עברייני יפו, בעיקר של גברים אשר עבורם פשיעה וישיבה בכלא אינם חריגים ומהווים חלק מהמציאות. דווקא הנשים בסרט שאינן מביאות צד עברייני משקפות רכות נשית מחוספסת שמוסיפה הבט רגשי לדמויות. נקבל בסרט החדש הצצה נוסטלגית אל סרטי בורקס, אל שנות השבעים והשמונים ואל סיפורים רגשיים של הדמויות שמזכירות לנו שהקשר בין הגרסה הבוגרת שלנו לפצעי העבר שלנו לעולם לא ייעלם מהתודעה וממי שצמחנו להיות.
אנסמבל השחקנים עושה עבודה נהדרת והסצנות קומיות ברמה שהקהל מתגלגל מצחוק בקולי קולות באולם. אם הנכם חובבי ז’אנר סרטי מאפייה, חובבי סרטי בורקס ולא נבהלים מסרטים עם הומור המשלבים דרמת פשע וקללות עסיסיות, מוזמנים לפנות זמן לקלאסיקה ארץ ישראלית עם ניחוח ים תיכוני שמסתבר שלא נס ליחה. בנוסף, הצילומים היפים של יפו מייצרים חוויה עממית ומהנה לחובבי הג’אנר. למרות שזהו סרט המשך יש לו נוכחות עצמאית ונאמר לנו מהבמה שכבר עומלים על הסרט השלישי בימים אלו.
ורד גרנדיר פרוכטמן. כותבת תוכן, יועצת ארגונית ומשפחתית ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי.
הוספת תגובה