השכול האבל והכאב לא באים משום שפה, השכול האבל והכאב באים משדה הקרב ובשדה הקרב המלחמה מנצחת את המנצחים ואת המנוצחים כאחד. בטבע, אחרי כל שפל צריכה לבוא גאות. בחיים, אתם ואנחנו בכוחות משותפים, צריכים להביא את הגאות האנושית. אלו החיים שלכם של ילדכם של עתידכם. אלו החיים שלנו של ילדינו ושל עתידנו, חיים שבעוד רגע כבר לא יהיו.
הדרך הנכונה לחזות את העתיד, טמונה ביכולת ליצור אותו. ישנם דורות על דורות של משקעים עצומים, יש איבה, כעסים, זלזול וטינה. דפי ההיסטוריה שלנו מלאים בכתמים של שנאה, ניכור, איבה בוז וסלידה. השנאה והכאב הפכו למרכז החיים של שני העמים, תרתי משמע! מה עוד צריך שיקרה כדי שנגיע אל מרכז השכל הישר ונבין, אנחנו ואתם, שהדרך היחידה להפסיק את מרחץ הדמים והאגו הזה היא לשבת ולעשות מה שעושים אנשים ברי דעת ושכל. אנשים שבסופו של דבר, הם אלו שנכנסים לדפי ההיסטוריה וזכורים לעולמי עד. בגרותו של אדם לא נבחנת באיך הוא מבין ומפרש את העבר. בגרותו של אדם נבחנת במה הוא יכול ועושה בשביל עתיד נכון יותר וטוב יותר. מה הוא עושה באמת וכמה מאמץ אמיץ הוא משקיע על מנת להשביח את איכות חייו שלו ואיכות חיי שכניו. במקום שכולם צודקים, יש תמיד פתח למריבה. יש אצבע מאשימה עלינו ועליכם אשר שנים על גבי שנים אנו עסוקים בזריעת אבק שריפה ושנאה אשר חוסמים ומחרבים כל אפשרות לטפל ולסיים סכסוך עתיק יומין.
אין לנו ולכם לאן ללכת! זו תמיד תהייה אותה אדמה! אשר נחלוק כולנו. המאבק הזה, האין סוף אגו, האין סוף צער והעימות צריך להביא את כולנו להבנה. אתם השליטים הפוליטיקאים, אתם אנשי הדת, אתם אנשי ההיגיון קרי הרוח והמזג אמורים להבין שכלית ורגשית שהגיע הזמן להפסיק את זה, ולחיות זה לצד זה בשלום! אתם המנהיגים, צריכים לקום ולנער את עצמכם ואת כל מי שלא מבין, שעכשיו זה הזמן לצעוד קדימה. נאמר על-ידי חכם מתרבות אחרת: “גם מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד קטן אחד”. כולנו חייבים לצעוד את הצעד הזה. אנחנו ואתם חייבים להבין שאף אחד משום מקום, לא יעשה במקומנו את העבודה.
שדות הקרב והמוות בתוכם הפכו קדושים. מה שקדוש הוא היכן שחיים ולא איפה שמתים! אנחנו ואתם חייבים לקדש את החיים ולא להילחם אחד בשני תוך קידוש מותם של חיילים, אזרחים וילדים. אנחנו שני עמים צאצאים של אלוהים, קרובים אחד לשני מאז ומתמיד. איבדנו כל ערך אנושי ומוסרי. כל אחד ואחת מאיתנו “מתחבא” מאחורי הדת באשר היא. נאמר כבר ע”י חכם ממני שהדת היא האופיום של ההמונים. בשביל בני אדם, המציאו את הדת, שהייתה הסטארט-אפ הראשון שפותח ע”י המין האנושי. חבל שהאופיום הדתי הזה הביא לאכזריות, רצח ושנאה, ולא אופיום רוחני, שיש בו כמה טיפות של אהבה, חיבוק, שלום ואמונה! האמונה באל איבדה את מהותה והפכה למעוותת הרסנית ואלימה.לא משנה בני איזו דת אנחנו-נגזר עלינו לחיות במקום זה יחד ובשביל לחיות יחד אף פעם לא מאוחר להושיט יד לשלום!
אני מפנה מכתב זה מליבי, לכל מנהיגי האומות, אני מוכן לתרום את חלקי לסכסוך…..ואתם??!! הגיעה השעה לדבר יותר ולעשות עוד יותר!! ויפה שעה אחת קודם!!
ד”ר עידן מיליצ’ר.
Idan.militscher@gmail.com
הוספת תגובה