כשאנו מנסים לתת מילים לחששות, מאוד קשה לדייק אותם. הרי התחלות חדשות זה דבר טוב – זה התקדמות, התחדשות, התפתחות אישית, חברתית, רגשית ואפילו מקצועית למבוגרים שבנינו. אז מה כל כך מדאיג ומפחיד אותנו בהתחלה הזאת? בואו ננסה לדייק את זה יחד.
קשיי ההסתגלות הצפויים
ראשית, כניסה לגן או למסגרת חדשה מלווה פעמים רבות בקשיי הסתגלות שמתבטאים ברגרסיה בהתנהגות. כך למשל, מי שכבר גמול יכול לחזור אחורה ונראה אצלו בריחות שתן או קקי. מי שביישן נראה אצלו הקצנה בהתנהגות זו, וכן הלאה בהתנהגויות אחרות. יחד עם זאת, כידוע ילדים בוחנים גבולות במיוחד במקומות חדשים, וזה כשלעצמו מהווה אתגר לא פשוט ברצון להכניס אותם לשגרה ולייצר חוויה חיובית מהשינוי החדש עבור הילד.
הפחד מפני הלא נודע
מה שמפחיד אותנו כהורים זה בעיקר הלא נודע. איך יתמודד הילד שלנו עם הגננת החדשה? האם היא תבין את הצרכים שלו? האם התכנים יתאימו לו? והשאלה הכי גדולה – מה נעשה אם זה לא יעבוד? כאשר אנו משקיעים כל כך הרבה בחופש הגדול בהכנות לשנה החדשה, הלחץ שזה לא יצליח הוא עצום.
המתח בין השליטה לשחרור
יש כאן מתח אמיתי בין הרצון שלנו להיות בשליטה – לארגן, לתאם, לוודא שהכל מסודר – לבין הצורך לשחרר ולתת לילדים שלנו להתמודד בעצמם עם האתגר החדש. אנחנו רוצים להגן, אבל גם יודעים שחשוב שהם ילמדו להסתגל.
הרגשות המעורבים שלנו
חשוב לזכור שגם אנחנו כהורים עוברים תהליך. יש שמחה על הגדילה וההתקדמות, אבל גם געגועים לתקופות קודמות. יש רגש אשמה על שאנחנו כל כך רוצים שיחזרו לגן (סוף סוף זמן לעצמנו!), לצד דאגה אמיתית לגבי איך הם יסתדרו שם.
אז איך אנחנו מתמודדים עם זה?
הכנה רגשית לילד ולהורה
ההכנה הרגשית חשובה לא פחות מההכנה הפרקטית. שיחות על מה שמחכה, סיורים במקום החדש אם זה אפשרי, הכנת רגש ציפייה חיובי – כל אלה יכולים לעזור. חשוב שגם אנחנו נכין את עצמנו רגשית לתקופת ההסתגלות ונזכור שזה תהליך, לא אירוע חד פעמי.
קבלת הרגרסיה כחלק מהתהליך
כשאנחנו יודעים שרגרסיה זה נורמלי ואפילו בריא בתקופות של שינוי, קל לנו יותר לא להיכנס לפאניקה כשזה קורה. הילד לא “מתקלקל”, הוא מתמודד עם שינוי בדרך שלו.
תקשורת עם המסגרת החדשה
חשוב ליצור קשר עם הגננת או המורה מהתחלה, לחלוק מידע על הילד ולהקים גשר תקשורת שיעזור בתקופת המעבר. זה גם נותן לנו תחושה של שותפות במקום תחושה של נטישה. זה בסדר גמור להיות מודאגים ונרגשים בו זמנית מההתחלה החדשה. זה בסדר לרצות שהחופש יגמר ולחשוש מהשינוי. הרגשות המעורבים האלה הם חלק מהיותנו הורים אנושיים שאוהבים את הילדים שלנו ורוצים שיצליחו. אני רואה שוב ושוב שהורים שמכירים ומקבלים את הרגשות הללו בתוך עצמם, מצליחים לתמוך בילדיהם בצורה רגועה וביטחונית יותר.
אז במקום להילחם ברגשות או להתבייש בהם, בואו נחבק אותם ונשתמש בהם כמצפן. בהרבה מקרים, ילדים חזקים יותר מאשר אנחנו חושבים והם יודעים להסתגל. תפקידנו הוא לתמוך, לעודד, ולהיות שם כשהם צריכים אותנו, אבל גם לתת להם את המקום ללמוד ולגדול. ובינתיים, בואו ניתן לעצמנו רגע לנשום, לחבק את החששות שלנו, ולהכין את עצמנו לעוד הרפתקה חדשה של הורות.
הוספת תגובה