לפני כמה ימים ערכנו הרמת כוסית מרגשת לכל החלק של השכונה, עם הדיירים והדיירות, מבוגרים וצעירים, שנפגשנו בשנה שעברה ובזו שלפניה, במקלט השכונתי. נפגשנו בזמנים לא צפויים, חלק בפיג’מה, או בחלוק, במגבת ישר מהמקלחת, בעיניים טרוטות ולב פועם בחוזקה, רצים או הולכים במהירות, יורדים במדרגות התלולות ומחכים.
נוצרו שיחות, משחקים של הילדים, סיפורים וציור של מנדלות. ככה הזמן המאתגר, הפך לקצר, מהנה במידת האפשר. נוצרה לכידות כזו, שבכל תנועה בשבילים, ברגעים הרגילים, פוגשים חיוך, שיחת חולין קצרה, עזרה הדדית ושמחה. עם יתר חברי הישוב, נוצרה חברות והיכרות, במהלך השמירות המשותפות בשער, 24/7. שיבוצים אקראיים הניבו שיחות עומק לתוך היום או הלילה, מכירים כבר את כל מי שנכנס או יוצא ומי חדש.
שנה מלאה באתגרים והחלטות ענק, במשימות חריגות ובזמנים בלתי צפויים, הנשלטים בידי חוסר ודאות וחוסר אונים, בזמני פחד, אמיתי וקורטיזול גבוה. הסטרס במלוא כוחו המציף.השנה, בהרמת הכוסית, תוך שיתוף סיפורים קסומים ומצחיקים מנסיעות לחו”ל, לימודי הסטודנטים ואלה שנשארו כאן, כולנו כאחד ביקשנו שנה “משעממת”, שגרתית, רגילה, שקטה, הרמונית, נינוחה. בבקשה, רק אוסף של רגעים קטנים של אושר.
תודה תשפ”ה על דרישותיך העוצמתיות והחריגות, תודה שאנחנו נפרדים, לא מתגעגעים, לא רוצים להתרגל, הצלחנו לשרוד, זה וואו עצום!בואי תשפ”ו, בואי לשלום, לשגרה מבורכת, לרגעים קטנים של אושר שקט וצרוף.
שנה טובה ומתוקה
הוספת תגובה