היצירה האנגלית בת מאתיים השנים האחרונות, לא יכולה אפוא שלא לעסוק באנשי המעמד הנמוך, הפרולטריון, כורי הפחם מן העיירות שכל כלכלתם הגיעה מן המכרות המפוייחים, והילדים שנאלצו לעבוד כמנקי ארובות או אלה שעבדו בבתי הדפוס ובסדנאות היזע האנגליות, ועד האנשים השקופים של הקולנוען החברתי קן לואץ’, שהיטיב לאחוז בעליבות המודרנית בעיירות המתפרקות מנכסיהן באנגליה בעידן התאצ’ריסטי ולאחריו, וכך, גם שלל הדמויות מן הרומנים החברתיים של צ’ארלס דיקנס באמצע המאה התשע עשרה, עוררו עניין ולעתים שערורייה בדבר האופן שבו בני המעמד הנמוכים, ובעיקר הילדים חיים את חייהם. יצירות אלה, הפכו לבסוף, באומה שהעניקה לעולם את הפרלמנט הדמוקרטי, לחקיקה מתקדמת שמבקשת לתקן עולם של עוני וניצול. אכן, יש שיאמרו שעד דיקנס, ילדים לא חוו ילדות. תמותת תינוקות וילדים בתנאי מחייה ירודים, עבודה במפעלים, זיהום מים ואוויר בעידן המהפיכה התעשייתית, כל אלה הפכו את הילדים והילדות כשלב מעבר, שרובם לא ישרדו. העניין של דיקנס בבני המעמד הללו ובילדים העניים בעיקר, הפכו את הילדות והילדים לנושא עניין ושיחה לראשונה.
בירד – הוא סרט דיקנסיאני במובן זה. סרט עגום ומהורהר, על ילדוּת שנאלצת להתבגר טרם זמנה, בשל תנאי חיים ירודים בעוני מנוול. ואם אצל דיקנס ילדים לובשים בלואים ועובדים על פסי ייצור עשנים, אזי בסרט הזה, הדמויות לובשות בגדים חדשים וזולים מסין העשויים בטעם רע, ותחת להגיע לעבודה על סוסים רזים וצולעים, הם מסכנים את חייהם בשלשות רכובות על קורקינטים בעיירה אנגלית של בני המעמד הנמוך, קירות הבית מטונפים בגרפיטי בנוסח מה שמכונה בעולם האמנות כהורור- וואקואיי – הפחד מפני הריק, כלומר פחד מפני חללים ריקים שלא מותירים פינה נקיה אחת מכיתוב ושרבוט, וילדות בנות שתים עשרה, מאבדות את בתוליהן עוד לפני שהן מקבלות את המחזור החודשי, ונערים הופכים לאבות בגיל 14 ועיקר טלפונים סלולריים שמתעדים במצלמותיהם התזזיתיות את רגעי החיים נטולי המשמעות. על כל אלה, חולש ייאוש קיומי המתבטא בבריחה מתמדת על סמי הזיה מכל סוג אפשרי, העיקר לא להביט במציאות העגומה נכוחה.
בסגנון תזיזיתי, שנראה כאילו מצולם באמצעות מצלמת הטלפון של הגיבורה בת ה12, ניכרים נעורים חסרי מנוח ושלווה, בשפה קולנועית המשלטטת בין מציאות להזיה. במרכז העלילה נערה מתבגרת הפוגשת מלאך מכונף. שמו הסמלי – “בירד” – ציפור, הופך למוטו השב ומופיע בצורות שונות בסרט, החל מן השחף הלבן והתם, המשך בעורב המבשר כמיטב המסורת האנגלית את המוות והכליון, המשך בציפורי ברזל מעשה ידי אדם, וכלה בדמות של נשר אציל אשר כמו בטרגדיה יוונית, כדאוס אקס מקינה – הופעתו של האל הפותר את התסבוכות האנושיות, מתיישבת או לכל הפחות נפגשת ההזיה עם המציאות.
זהו סרט קצבי, בעל סגנון קולנועי ויזואלי ייחודי שלא יותיר אותך אדיש לרגע, עם אג’נדה חברתית מובהקת ובעיקר כזה שמותיר את הצופה מהורהר, כעוס אבל לבסוף מלא תקווה.בקיצור – אחלה סרט. לכו לראות.
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה. ניתן להאזין לפודקאסטים, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284/ https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222/
הוספת תגובה