מתקשה להחליט אם ההתלהבות ממרוקו היא בשל שורשים משפחתים או הפשטות, הצבעוניות, החום האנושי וההפתעות הרבות שנקרו בדרך. כשאומרים מרוקו, לכל אחד קופצות בראש אסוציאציות שונות, אך מניחה שרובן די דומות. בפועל המציאות פגשה אותנו במקום שונה ומפתיע. אקדים ואדגיש, במקצועי אני מטפלתCBT, מומחית לחרדות, פוטותרפיסטית שאוהבת לצלם. אינני מדריכת טיולים, אך מאוד אוהבת לטייל ולחוות. בדר"כ כותבת על עולם הטיפול. פה אחרוג ממנהגי ולכן כל הכתוב הוא מזווית אישית.
טיול עצמאי במרוקו
נסענו 4 זוגות לטיול של 10 ימים, באופן עצמאי. כן, לגמרי ניתן ואפשרי. מרוקו יכולה להתאים לכולם, אם תדעו להתאים אותה למה שמתאים לכם. נהוג לחשוב שאפשר להגיע רק באופן מאורגן. יתרונות וחסרונות בכל קונסטלציה. חשוב להכיר שניתן גם לבד. מספר מוקשים קיימים בדרך של התכנון העצמאי. הראשון והמהותי שבהם הוא המרחקים העצומים של המדינה הנפלאה הזו. Google maps, לא מעלה על דעתו שנסיעה בכביש מהיר N10, לא יכולה לעבור את המהירות המותרת של 60 קמ"ש… ועל כן שימו לב ששעות הנסיעה הינן ארוכות ומרובות בין הערים השונות ויכולות אף להגיע ל-8-10 שעות (מבלי לחשב עצירות להתפעלות מהנוף והמפגשים המרגשים שבדרך).בדיעבד, הייתי מחלקת את המדינה לשתיים. אזור צפוני ואזור דרומי ומתרכזת באחד מהאזורים.
עם הנחיתה בשדה התעופה המתקדם, מרובה שוטרים חמושים ומחויכים ולאחר טיפול במנהלות בסיסיות של החלפת כספים וחיבור לתקשורת המקומית יצאנו למסע. בנסיעה ברחוב קטן וצידי במרקש עצרנו במכולת מקומית לרכוש מים. ירדתי מהמיניבוס ששכרנו ומיד מצאתי לצידי 3 גברים, (אלה שבאו איתי מהארץ), שדאגו מאוד שירדתי לבד. יכולה לספר לכם, שכעבור מספר ימים ברחובות אחד השווקים, כשהלכתי לאיבוד בסמטאות הצפופות, בעקבות צילומים נפלאים שסיפקו עבורי, כבר אף אחד מהגברים לא התרגש לשמור עלי. חשוב להיות ערניים, אך תחושת הביטחון קיימת. ניתן לטייל בטבעיות, גם עם מכנס קצר.
נסענו לריאד (מלון בוטיק מקומי) בסמטאות צרות וצפופות שהנהג כמעט מגלח את המראה שלו בכל פינה. כשאיתרנו את המקום, חשש הזדחל, מסביב המקום לא היה מזמין וודאי לא אחרי שעת חצות, שבה הגענו. העזנו ונכנסנו לריאד, שהתגלה כלקוח מהסרטים! עיצוב עוצר נשימה, שבמרכזו בריכה (נו טוב, יותר שיכשוכית) ומסביב חדרים מעוצבים עם פיתוחי עץ וכן גם הריח של העץ… לשמחתנו היו מים חמים ומיטה נוחה. בבוקר המחזה שהתגלה היה מרגש ובמפגש החם עם בעל המקום לצד חווית ארוחת בוקר מעניינת. בנוסף, תיירת גרמניה, טרחה להטיף לנו על הרעש שעשינו. צודקת! התנצלנו.
מרקש – צבעים ריחות וסיפורים
יצאנו לסיור במרקש. צבעוניות של המקום, תגלית כי צב, הינו חיית מחמד מקומית שנוהגים לשים על גבה דגל של מדינות שונות ולגדלו. האנשים, הבגדים, הכביסה הצבעונית, הפערים בין הקדמה לזמן שעצר מלכת, השווקים הצבעוניים על רקע גווני צבע החום של הבתים (בערים נידחות בתי בוץ מעורבים עם קש) הציתה והלהיבה אצלי את כל החושים. לפתע הסגול הולך עם הכחול, האדום והירוק ואין בכלל בעיה לשלב את הצהוב. עד כמה אנחנו מקובעים בתפיסת הלבוש שלנו, כמה שמחה וענין מכניס הצבע.
פה ושם בערים הגדולות לקחנו מדריך מקומי שיכל לספר סיפורים מעניינים. כך התוודעתי לסיבה שלדלתות הכניסה לבתים בעיר, יש שני מקומות להקיש לפתיחה. מעבר לעובדה שמנעולי הצלצול מרהיבים, הצליל שהם יוצרים שונה. כך האישה הנמצאת בבית יודעת אם מדובר באורח זר ועליה לרוץ להתכסות לפני פתיחת הדלת או מדובר בבן בית וניתן לפתוח ללא כסוי ראש. בכל הזדמנות של דלת פתוחה, הצצתי וזכיתי לחוות חיוכים והזמנות לתה.
הגברים, מסתובבים עם כופתאן בצבעים שונים (ג'לביה ארוכה עם כובע). מתחת לג'לביה הם לובשים מכנסיים וחולצה אירופאים. לא אחת ממיטב החברות. החוץ יחצין פשטות. הכוונה לא לנקר עיניים על מה יש להם ולחלקם אכן יש. היש נשמר במעטה סודיות וצניעות. "קצת" שונה מהשופוני של המערב.
אסוורה – תמונה יפה
בעיר אסוורה, שבעברה היתה נקראת מוגדור אימו של בן זוגי גדלה. מרגש היה להסתובב ברחבי העיר ולשמוע את הסיפורים על היהדות, דרך הזכרונות שסופרו. אסוורה פירושה – תמונה יפה. ואכן כשמה היא, עיר ציורית. את הבוקר פתחנו בריצה לאורך האוקיאנוס וגילנו שתרבות הריצה לא זרה גם במרוקו (עוד הפתעה). הספקנו להגיע עם אור ראשון לנמל השוקק, סחורת הדייגים ששבו מהים וכמויות עצומות של אנפות שהגיעו לזכות בשלל. אחרי מעט צחקוקים של בני המקום, שבכל זאת כנראה לא רגילים לצפות בנשים מערביות שרצות… הציעו לנו לטעום, להצטלם ולהנות מהבלגאן המאוד מסודר.
מוטיבים חוזרים
לאורך המסע שמנו לב למוטיבים חוזרים, כמו עיצובי הגגות, שלוש מדרגות בפינות כל אחת מהגג הבית, פיתוחי עץ מיוחדים בחלונות ודלתות. דלתות צבעוניות בעיקר בכחול וירוק, יש אומרים שהסיבה לכך, שאם השטן יגיע בלילה לא יראה את הכניסה וילך. חתולים שפגשנו בכל פינה, ליטראלי בכל פינה, כולל אחד שהתפלח בהמשך המסע ללינת לילה משותפת. כביסה צבעונית מרהיבה, מי חשב שאתרוצץ ברחובות ואחפש לצלם כביסה צבעונית ואנשים חמים עם קצב מרוקאי איטי ומפתיע.
העיר הכחולה
שפשפוואן, עיר כחולה, שממוקמת על צלע הר. הנהג הוריד אותנו לטיפוס אינטנסיבי של מדרגות על מנת להגיע לריאד, מהמם בצבעים אותנטיים. חלקנו הרגישו שהאמבטיה מזכירה להם טאבון (תיאורים משפחתיים ייצרתים), חלקנו נהנו מהאותנטיות הצבעונית. מזכירה, תיאום ציפיות חלק חשוב לפני מסע למרוקו. אחרי התמקמות, טיול ברחבי הסמטאות היפיפיות השכיח את העלייה המתישה. פינות חמד, מסעדות והרבה פיצ'פקס צבעוני. הזדמן עבורנו להיכנס לבית של מקומי לצפות מהמרפסת שלו על העיר, שמענו כי אביו רכש בזמנו את הבית מיהודים שעלו ארצה. חלק מרתק בטיול הוא סיפורי האנשים והחום הרב שהם מקרינים לישראלים.
פאס ובעלי המלאכה
בעיר פאס, "הלכנו לאיבוד" בסמטאות השוק יחד עם מדריך לבבי. שהבין שחייב לתפוס אותנו קצר כדי שלא נתבדר ברחבי השוק. נכנסנו לאזור צפוף במיוחד. כשאני אומרת צפוף, אני מתכוונת צפוף! ומשם מצאנו את עצמנו בין הדגים, הבגדים, חנויות בשר (רגעים קשים לצפייה), מאכלים לא מוכרים קערות, טאג'ינים (טאג'ין – כלי לבישול אוכל מקומי), בדים, שטיחים משערות גמל וכל הבא ליד.
בשלב מסוים נדחפו לידנו עלי נענע, לפני שעלינו לצפות בשטיפת עורות וצביעתם, במטרה לטשטש את הריח. אכן ריח עז! הצבעוניות לצד בורות הצבע ריתקה אותי. הגענו מעט באיחור כך שלא הספקנו לצפות בהמולת הצביעה (מומלץ להגיע לא יאוחר מהשעה ארבע). בדרך צפינו בבעלי מקצוע שחלקם מזמן התאדו מהעולם המערבי, מרתק לצפות בעבודתם (לדוגמא – הכנת עיצוב דלת כניסה אורכת כשבוע עבודה).
המשכנו את דרכנו באזור שנקרא שווצריה, או בשם המקומי אפרוד. אזור הררי שבחורף ניתן לעשות סקי, לחובבי הז'אנר. מצידי הדרך ניתן היה לצפות בטירות מיוחדות. נוף אחר ושינוי מהותי מהערים הצפופות של מרוקו. טיפסנו להרי האטלס היפיפיים. זכינו לעצירה מרתקת באזור בו שהו קופים בטבע לצד הכביש. נראה שהתרגלו להגיע לקרבת האנשים לחטוף מכל הבא ליד. חוויה משעשעת, כאשר קיבלנו מברברBerber), נווד מקומי), בוטנים להאכלת הקופים. לא ברור מי נהנה יותר הקופים או אנחנו. קופיף קטן, שלרגע התעלמתי מקיומו החליט למשוך בשערותיי לקבלת תשומת לב. דמיון אנושי … אם זה היה תלוי בי, היה חוזר איתי ארצה.
שיחת ווטסאפ ישירות ממדבר הסהרה
חלק אחר במסע לקח אותנו למדבר הסהרה. אחרי לינה במלון קסום עם בריכה (אמיתית) ופינוקים מערביים יצאנו לסהרה. ההגעה בג'יפים. לאורך הדרך עצרנו לצד משפחות ברברים. הזדמנות נפלאה לצפות בחיים הפשוטים שלהם והחיוך מרחיב הלב. משם על גבי גמלים הגענו לקאמפ, דרך של כשעתיים, על גב גמל שמסביבנו דיונות מרהיבות של חול נקי ועוד חול. למצוא את עצמי על גמל, בעל עיניים כחולות (סוג מיוחד) ולקבל ווטסאפ בלב הסהרה, בלתי נתפס לסרט שלקחתי בו חלק. הגענו לקאמפ שהינו מאהל מפואר (גלימפקמפינג), מוזיקה ברברית קיבלה את פנינו וירח חלקי בלילה שטוף כוכבים היווה סט מרשים לאותו תסריט. קמנו לזריחה מעט מאכזבת, בשל עננות קלה.
טבע מרשים בעמק הדאדס
המשכנו לאתרי טבע מרהיבים: הטודרה, שמשני צידי הנחל הרים עצומים מסותתים. אירופאי שניצל את התנאים ביצע סנפלינג מרשים. משם פילסנו דרכנו לעמק הדאדס, שכל פניה בכביש הותירה אותנו באמירת התפעלות. אחד היעדים בו, הוא "אצבעות הקופים", צורות סלעים המדמות כאמור אצבעות קופים.
את יומנו האחרון העברנו בנסיעה ארוכה בכביש פתלתל ומרשים במיוחד, באזורTelouet שנראה כחוויה להלך בו רגלית, אך לא הספקנו. סלעים בכל הצבעים מירוק, סגול , שחור וחמרה. אזורים ירוקים בשל גשם שיורד בלילות ואזורים יבשים. עברנו דרך הקאסבה המרשימה באית בן חאדו, סמוך לעיר הסרטים. שם צולמו לא מעט סרטים קולנועיים מפורסמים והטיול בסמטאות המקסימות הרגיש שאנחנו לוקחים חלק בתסריט שלנו. שהגיע לקיצו. ככל הנראה עפ"י סיכום גוגל גמענו 2360 ק"מ, צילמתי 3221 תמונות, עברנו סוגים מרובים של תוואי דרך ותחבורה וכעת נותר לצאת לשבוע חופש מהחופש עד לטיול הבא.
טיפים טכניים
הגיעו לשדה התעופה המקומי וקנו לכם סים מקומי עם 20 מגה תקשורת ותוכלו לתקשר כל העת גם מעל הגמל בסהרה.
כסף – המירו מעט כסף בשדה התעופה בהגעה, השער פחות מוצלח מהעיר. שימו לב כי אין בעיה להמיר יורו או דולר לדירהאם מקומי. אך אם יש לכם דולרים ישנים (כאלה לפני שנת 2006 ) לא בכל מקום ימירו לכם אותם. בשדה אין בעיה להמיר.
מלונות – זוכרים את הטיפ, הכירו את עצמכם ובהתאם תכננו. מגוון הלינה נרחב ממלונות מפוארים וריאדים שמעט פחות. לטעמי האישי, הריאדים נפלאים! מעוצבים באותנטיות עד הפרט הכי קטן. צבעוניות וייחודיות לכל ריאד. המלונות יותר מפנקים.
אוכל – פערים בין ציפיה למציאות, הנחתי כמי שסובלת מרגישות לגלוטן, שלא תהיה בעיה למצוא ירקות טריים בכל מקום, אז הנחתי. סלט מקומי – לרוב הינו ירקות מבושלים. במקרים מסוימים התפנקתי על סלט עגבניות עם בצל. בשווקים ניתן לאתר ירקות, לשטוף הטב! במרקש מצאתי חנות ללא גלוטן – צר לי שלא לקחתי את הכתובת. הטעמים החזקים שאנחנו מכירים מהאוכל המרוקאי, פגש אותנו בחלק מועט מהמסעדות האוטנטיות .
למי שרוצה להתנסות, יש אוכל מעניין: סטיק גמל, דגים, מאכלי ים, טאג'ין , כבש ועוד…
בפינות הרחוב נסו למצוא את החומוס והפול בשקית – מעדן!
מאת: מיה קדוש מטפלת CBT פוטורפיסטית
❤️
כתבה שעושה חשק לטוס למרוקו לטיול שורשים