הטקס תוכנן במקורו לציון יום האישה הבינלאומי, אך עם פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” ב-7 באוקטובר 2023 הכל קפא. חיי היומיום עצרו, לוחות השנה התרוקנו, ואירועים רבים נדחו אל עבר עתיד לא ידוע. כעת, לאחר תקופה ארוכה של מלחמה, כאב וחוסר ודאות, הגיע הזמן הזמן לעצור, להביט אחורה, ולהכיר בכל מה שנשים ישראליות עשו, בשקט ובקול, מאז אותו בוקר שחור.
האירוע כינס נציגי קהילה דיפלומטית, דמויות ציבוריות ומנהיגי חברה אזרחית מישראל ומהעולם. בראש האירוע עמד איציק אלדן, נשיא מועדון השגרירים, לצידו נכחו יורם נאור, איציק קמילאן ואורחים נכבדים נוספים שהגיעו להעניק כבוד ראוי לנשים שקיימו את עם ישראל בשעותיו הקשות. ביסודו עמדה מחווה לחמש נשים שקיבלו תעודת הוקרה והערכה. חמש נשים שכל אחת מהן מייצגת פן אחר של הכוח הנשי הישראלי בעת מלחמה: נשים שיצאו לחזית, שנאבקו מהבית, שחצו גבולות ושברו שתיקות.
מירב לשם גונן כשבתה הארז נחטפה לעזה ב-7 באוקטובר, מירב לשם גונן הפכה בין לילה מאמא לשגרירה. היא עזבה הכל ויצאה לעולם לבירות, לפרלמנטים, לעצרות ולמסדרונות הכוח ונשאה את שמה של בתה ואת שמותיהם של כל החטופים. בתקופה שבה ישראל נאבקה לספר את סיפורה בזירה הבינלאומית, היא הייתה אחת הקולות הברורים והנוקבים ביותר. מאבקה לא היה רק אישי, הוא היה לאומי. פעילותה הבלתי נלאית מול מנהיגי עולם וגופים בינלאומיים הפכה אותה לסמל של אמהוּת, עוצמה ומחויבות שאינה מתפשרת.
פרופ’ יפעת מרבל מדענית ממכון ויצמן למדע, בעלת מוניטין בינלאומי ומחקרים פורצי דרך בתחומה. אך המלחמה הפכה גם אותה לדמות אחרת לחלוטין. בתה נחטפה ב-7 באוקטובר, וממנה ואילך ניהלה פרופ’ מרבל שני מאבקים במקביל: האחד במעבדה, השני מול המצלמות ובפני קהל עולמי. היא הוכיחה שאין סתירה בין מצוינות אקדמית לאהבת אם, ושמדע וקול אנושי יכולים להלך יד ביד גם בתוך החושך הכבד ביותר. סיפורה מזכיר לנו שמאחורי כל כותרת מחקרית עומד גם לב לב שפועם, חושש ומקווה.
אורית מרק אטינגר ספרה של אורית הוא ספר שאפשר היה לשבור בו אדם אחר. אביה נרצח. אחיה נהרג בפעילות מבצעית. בני משפחתה חוו אובדן ופציעה. ובכל זאת היא בחרה לא להתמוטט. היא בחרה באור. בתקופה שבה חברה שלמה מתמודדת עם שכול, טראומה ואבל לאומי, אורית עומדת כעדות חיה לכוח האנושי להתעלות מעל הכאב ולבחור בחיים. נוכחותה בטקס לא הייתה רק כיבוד היא הייתה מסר: שגם מתוך השבר הגדול ביותר אפשר לצמוח, לרפא ולהוות השראה לאחרים.
סוגנד שרה פאחרי בעולם שבו ישראל מוצאת עצמה מבודדת יותר ויותר בזירה הבינלאומית, סוגנד שרה פאחרי בונה גשרים. היא יוצרת חיבור בין ישראליות לעם האיראני עמים שגורלם שזור זה בזה, אך נפרד על ידי פוליטיקה, פחד ותעמולה. שליחותה הציבורית נוגדת את הנרטיב של שנאה ופילוג, ומציעה חלופה: דיאלוג, הכרה ואנושיות משותפת. בתקופת מלחמה שמייצרת רק חומות היא בוחרת לפרוץ אותן.
מוריה אזולאי כשחיילות צעירות יוצאות לחזית לבדן, בלי רשת תמיכה ובלי מי שיחזיק להן את היד מוריה אזולאי נמצאת שם. כמייסדת ויו”ר עמותת “חזית בודדה”, היא הקימה מסגרת שלמה של תמיכה, העצמה וליווי לחיילות בודדות הנלחמות בחזית. בעוד שהמלחמה הצמיחה גיבורות רבות, מוריה הקפידה שאף אחת מהן לא תישאר לבד עם הנטל. המנהיגות שלה היא מנהיגות מהשטח לא מהבמה.
ערב עוצמתי, פועם ומרגש. כי גם בזמנים המורכבים ביותר הלב לא מפסיק לפעום. תודה לחמש הנשים הנפלאות הללו, שבחרו בכל יום מחדש להיות כוח, להיות קול ולהיות אור. הן מזכירות לנו שגבורה אינה רק שדה קרב, היא גם כל בחירה קטנה לקום בבוקר ולמשיך להילחם על מה שנכון, על מה שאנושי, ועל מה שיקר לנו מכל.
הוספת תגובה