מדובר בתערוכה רחבת היקף שמבקשת לפרק ולהרכיב מחדש את מושג העשייה. מהי פעולה בעלת ערך ? האם ערך נמדד בתוצר או בתהליך? ומה קורה כאשר עצם הפעולה גם אם היא יומיומית, פשוטה או בלתי נראית הופכת לעוגן של יציבות בעולם משתנה? אנחנו מקבלים הזדמנות להתבונן ביצירה כתגובה למציאות. אי אפשר להתבונן בביאנלה הנוכחית מבלי לקחת בחשבון את ההקשר שבו היא נוצרת. השנים האחרונות, ובמיוחד מאז מתקפת 7 באוקטובר, הטביעו חותם עמוק על החברה הישראלית ועל השדה האמנותי בתוכה.
האמנות המוצגת בביאנלה אינה מנותקת מהמציאות הזו. להפך, היא פועלת בתוכה. חלק מהעבודות עוסקות ישירות בטראומה, באובדן ובזיכרון, בעוד אחרות בוחרות לגעת דווקא בפעולות הקטנות של היומיום בנייה, תיקון, טיפול, תחזוקה. דווקא שם, בתוך המחוות השקטות, מתגלה לעיתים כוח אנושי עמוק והוא היכולת להמשיך.
כך נוצרת תערוכה שמצליחה להיות גם עדות וגם תהליך גם מבט לאחור וגם תנועה קדימה.מעל 200 עבודות שדה רחב של יצירה הביאנלה מתפרשת על פני חללי המוזיאון השונים וכוללת למעלה מ200 עבודות של אמנים, מעצבים ויוצרים הפועלים בישראל. זהו מרחב רב תחומי שבו נפגשים אמנות פלסטית, עיצוב תעשייתי, אדריכלות, תקשורת חזותית, מלאכות יד עכשוויות וקרמיקה.
הייחוד של הביאנלה אינו רק בכמות, אלא באופי המפגש בין התחומים. הגבולות בין אמנות לעיצוב מיטשטשים כשאובייקטים שימושיים נטענים במשמעות רעיונית, ויצירות אמנותיות מאמצות שפה פונקציונלית. התוצאה היא שדה יצירה פתוח, שבו כל עבודה מזמינה פרשנות. הצופה מתבקש לעבור בין חללי תצוגה שונים כולל ביתנים ושני אולמות וההליכה בין החללים אינה רק מעבר פיזי, אלא תנועה בין רעיונות, חומרים וחוויות. כל עבודה היא תחנה בשיחה רחבה יותר על החיים עצמם.
נקודת מבט מרתקת מתייחסת למרחב בין חומר לרוח כשאחד הקווים הבולטים בביאנלה הוא העיסוק בחומר. מוז״א, כמוזיאון המתמקד בתרבות חומרית, מעניק למסגרת זו עומק נוסף החומרים אינם רק אמצעי, אלא שפה בפני עצמה. חומרי הגלם השונים כגון עץ, מתכת, טקסטיל, קרמיקה וכל חומר אחר נושאים עמם היסטוריה, זיכרון והקשר תרבותי. באמצעות החומר, האמנים והמעצבים מבקשים לבחון שאלות של זהות, שייכות והמשכיות. יש כאן חיבור בין מסורות מלאכה לבין פרקטיקות עכשוויות, בין עבודת יד לבין טכנולוגיה, בין עבר להווה. במובן זה, הביאנלה מציגה לא רק יצירות, אלא גם תהליכים המשקפים את הדרך שבה חומר הופך למשמעות. מרחב חי של מפגש מעבר לתצוגה עצמה, הביאנלה פועלת כמרחב חי ודינמי. היא כוללת שיחי גלריה, מפגשים עם אמנים, סדנאות ופעילויות שונות, שמזמינות את הקהל לקחת חלק פעיל. החוויה אינה מסתיימת בהתבוננות פסיבית. היא מתרחבת לשיחה, לשאלות, למפגש אנושי. בכך, המוזיאון הופך למקום של תנועה לא רק של אובייקטים, אלא של רעיונות ושל אנשים.
נקודת מבט נוספת היא בין מעשה למשמעות. בסופו של דבר, הביאנלה “מעשים וימים” מציעה מחשבה רחבה יותר על החיים עצמם. היא מזכירה שהמשמעות אינה נוצרת רק ברגעים גדולים ודרמטיים, אלא גם ואולי בעיקר, ברצף של פעולות קטנות, יומיומיות. בתקופה של אי ודאות, האמנות והעיצוב מציעים דרך להתבונן, לעבד, ולפעמים גם לבנות מחדש. הם אינם פתרון, אך הם מרחב. מרחב שבו אפשר לשאול, להרגיש, ולמצוא שפה. הביאנלה במוז״א אינה רק אירוע תרבותי היא הזמנה לעצור לרגע, להביט סביב, ולשאול: מה אנחנו עושים, ולמה.
התערוכה תוצג עד: 30 בנובמבר 2026 פתיחה לקהל הרחב: 20 באפריל 2026
כתובת: מוז”א, מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב. רח’ חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב
רוצו לראות. אל תחמיצו.
ורד גרנדיר פרוכטמן – כותבת תוכן ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי.
הוספת תגובה