לא, אלה לא סימנים של מכות: כל מה שרציתם לדעת על כוסות רוח והקזת דם

מאת אלינה קרלטון, נטורופתית (N.D), מטפלת בעיסוי ובכוסות רוח

השחיין האמריקאי, שנחשב לאחד הספורטאים האולימפיים המעוטרים בהיסטוריה, נכנס לבריכה עם סימנים עגולים, אדומים וסגולים על הגב והכתפיים , ופתאום העולם כולו עצר ושאל: מה קרה לו? האם אלה סימנים של מכות? פריחה? כוויות? התשובה, כמובן, הייתה כוסות רוח. פלפס אומנם לא המציא את הטיפול ולא היה הספורטאי הראשון שהשתמש בו, אבל ההופעה שלו בריו הפכה את אותם עיגולים מפורסמים לתופעה ולשיחת היום. אנשים בכל העולם התחילו לשאול מה פשר הסימנים, וכוסות הרוח קיבלו חשיפה בינלאומית אדירה. ואולי דווקא בגלל שגם אני הייתי שחיינית וספורטאית, החיבור שלי לכוסות רוח הרגיש לי טבעי כל כך מהרגע הראשון. כי מי שהיה בעולם השחייה, כנראה כבר פגש שחיין שיצא מהבריכה עם אותם סימנים עגולים על הגב. רק שאצלי, הדרך לעולם הטיפול התחילה הרבה לפני הקליניקה.

“בכוסות רוח אנחנו עובדים באמצעות לחץ שלילי.במקום ללחוץ את הרקמה כלפי מטה, הכוס מושכת את העור והרקמות השטחיות כלפי מעלה”.

מילדה שסבלה מכאבים למטפלת שמחפשת את השורש

הגעתי לעולם הנטורופתיה מתוך כאב.מילדה שסבלה מכאבי מחזור ודלקות במרפק, לשחיינית שהכירה מקרוב את המשמעות של עומס על הגוף  ועד למטפלת שיושבת היום מול אנשים אחרים ומנסה להבין לא רק איפה כואב להם, אלא גם מה יכול להיות שהוביל אותם לשם.אם כואב המרפק ,בדרך כלל יטפלו במרפק. אם כואב הגב,יטפלו בגב.

אבל ככל שלמדתי יותר על הגוף ועל הקשרים בין המערכות השונות, הבנתי שאני לא רוצה להסתכל רק על הסימפטום.המקום שבו אנחנו מרגישים את הכאב הוא לא בהכרח המקום שבו הכול התחיל.לפני שמתחילים טיפול צריך לנסות להבין את התמונה השלמה: האם מדובר בעומס? דפוס תנועה? מתח? אורח חיים?לא תמיד יש תשובה אחת פשוטה, אבל זו בדיוק הסיבה שאני לא מאמינה ב”טיפול מהמדף”.

אז רגע, מאיפה בכלל הגיעו כוסות הרוח?

רוב האנשים מקשרים כוסות רוח מיד לרפואה הסינית, אבל ההיסטוריה של הטיפול רחבה בהרבה. שימוש בשיטות דומות של יצירת ואקום על הגוף תועד בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, ובהן אזורים במזרח התיכון, אסיה וחלקים נוספים בעולם. כוסות רוח הן למעשה שיטה עתיקה שהתפתחה בצורות שונות בתרבויות שונות. הרעיון הבסיסי פשוט: מניחים כוס על הגוף ויוצרים בתוכה לחץ שלילי, או במילים פשוטות, ואקום.הוואקום מושך את העור ואת הרקמות השטחיות כלפי מעלה ויוצר גירוי מכני מקומי.וזה בדיוק המקום שבו מתחיל להיות מעניין.

מה באמת קורה בגוף כששמים כוס רוח?

אם בעיסוי אנחנו מפעילים לחץ ישיר על הרקמה, בכוסות רוח אנחנו עובדים בצורה אחרת , באמצעות משיכה כלפי מעלה.הוואקום מושך את העור ואת הרקמות השטחיות, ויוצר תגובה מקומית בכלי הדם וברקמה.מחקרים פיזיולוגיים שבדקו את ההשפעה של כוסות רוח באמצעות טכנולוגיות למדידת זרימת דם וחמצון מצאו שינויים בזרימת הדם, בנפח הדם ובחמצון השריר באזור המטופל.במילים פשוטות: הכוס יוצרת לרקמה גירוי פיזי משמעותי, והגוף מגיב אליו.

הדם הוא זה שמוביל חמצן וחומרי הזנה לרקמות. לכן שינויים מקומיים בזרימת הדם ובחמצון יכולים להיות חלק מהתגובה הפיזיולוגית שאנחנו רואים באזור לאחר הטיפול.וזה יכול לעזור להבין למה אנשים מסוימים מתארים אחרי טיפול תחושה של:חום, רכות, פחות נוקשות, פחות עומס או תחושה שהאזור “נפתח”. בנוסף, הגירוי המכני והתחושתי של הכוס עשוי להשפיע על האופן שבו מערכת העצבים מעבדת אותות כאב  וזהו אחד ההסברים האפשריים לכך שחלק מהאנשים חווים ירידה בכאב לאחר הטיפול.כלומר, הכוס לא “שואבת את הכאב החוצה”.היא יוצרת גירוי מכני ופיזיולוגי מקומי, והגוף מגיב אליו במספר דרכים.

אז למה לפעמים השריר מרגיש “משוחרר” אחרי כוסות רוח?

זו אחת השאלות שאני נשאלת הכי הרבה.כשאזור מרגיש תפוס, כואב או נוקשה, אנחנו בדרך כלל חושבים מיד על “שריר מכווץ”.אבל התחושה שאנחנו קוראים לה “תפוס” היא לא רק עניין של שריר. היא יכולה להיות קשורה גם לרקמות המקומיות, לקולטני תחושה ולדרך שבה מערכת העצבים מעבדת כאב ומתח.כוסות רוח נותנות לאזור גירוי שונה מזה שמתקבל בעיסוי.הוואקום מושך את הרקמות, משנה את העומס המכני המקומי ויכול להשפיע על זרימת הדם ועל מדדים של חמצון הרקמה. במחקרים באמצעות NIRS נמדדו שינויים בהמוגלובין המחומצן ובנפח הדם בשריר לאחר כוסות רוח.לכן חלק מהאנשים מתארים לאחר הטיפול תחושה של:

“פתאום יש יותר מקום.”

“השריר פחות תפוס.”

“אני יכולה להזיז את האזור יותר בחופשיות.”

“יש פחות לחץ.”

וזו אחת הסיבות שכוסות רוח משמשות לעיתים כחלק מטיפול בעומס שרירי ובכאבים במערכת השריר והשלד.

ומה עם העיגולים הסגולים?

זה כנראה הדבר שהכי מפחיד אנשים בפעם הראשונה.אבל כשמבינים מה הם, הם הופכים להיות הרבה פחות מסתוריים.כאשר הוואקום חזק מספיק, כלי דם קטנים ונימים ברקמה יכולים להיפגע, וכמות קטנה של דם משתחררת אל הרקמה שמתחת לעור.כך נוצרים הסימנים האדומים, הסגולים או הכהים שאנחנו מכירים.אבל העיגול עצמו הוא לא המטרה של הטיפול.אנחנו לא מנסים ליצור סימן כהה ככל האפשר, ולא מודדים טיפול מוצלח לפי הצבע שלו.הסימן הוא פשוט אחת התגובות האפשריות של הרקמה לוואקום.עם הזמן הגוף מפרק וסופג את הדם שנמצא ברקמה, ולכן הצבע משתנה והסימן דוהה. הסימנים יכולים להישאר מספר ימים, ולעיתים יותר, בהתאם לעוצמת הוואקום ולתגובה האישית של העור והרקמה.והכי חשוב:

לא חייבים להגיע לסימנים כהים כדי לבצע טיפול בכוסות רוח.הצבע של הסימן לא אומר כמה “רעלים” היו בגוף ולא מעיד שהטיפול היה טוב יותר.

אז מה בעצם “טוב” בעיגול?

לא העיגול עצמו.העיגול הוא תוצאה של התגובה המקומית של הרקמה לוואקום.מה שמעניין אותנו בטיפול הוא הגירוי שנוצר לרקמה והתגובה הפיזיולוגית אליו ולא כמה סגול נשאר על העור.וזו גם הסיבה שאני לא אומרת למטופל:“וואו, יצא לך סימן ממש חזק , סימן שהטיפול עבד!”מבחינתי, המדד החשוב הרבה יותר הוא:איך הרגשת לפני הטיפול ואיך אתה מרגיש אחריו.

לא רק גב: כוסות רוח יכולות להיות הרבה יותר ממעגלים על השכמות

כוסות רוח ממש לא מיועדות רק לגב.בהתאם למטרה, לאזור ולמצבו של האדם, ניתן להשתמש בהן באזורים שונים בגוף  למשל:כתפיים, צוואר, גב, ידיים, זרועות, ירכיים, שוקיים ורגליים.לדוגמה, אדם שמגיע עם עומס בשרירי הרגליים לא חייב לקבל טיפול רק בגב. אפשר לעבוד על האזור שבו נמצאים העומס, הכאב או הנוקשות. גם באזור כף הרגל ניתן להשתמש בטכניקות שונות של כוסות רוח כחלק מטיפול בכאב. קיימת ספרות מחקרית על שימוש בכוסות רוח במצבים שונים של כאב, אך במצבים ספציפיים כמו כאב הקשור לפאסיה הפלנטרית – ,המכונה לעיתים “דורבן” , לא הייתי מציגה את הכוסות כ”טיפול שמרפא דורבן”, אלא ככלי אפשרי בתוך טיפול רחב יותר.

אז מה באמת ההבדל בין עיסוי לכוסות רוח?

שניהם יכולים לשמש כחלק מטיפול בעומס, מתח או כאבים במערכת השריר והשלד , אבל הם נותנים לרקמה גירוי שונה.בעיסוי אנחנו עובדים עם מגע ולחץ ישיר.הידיים מאפשרות לשלוט באזור, בכיוון ובעומק העבודה באמצעות לחיצה, לישה ותנועה של הרקמות.המגע עצמו יכול להיות נעים ומרגיע ולתת תחושה ברורה של הקלה.בכוסות רוח אנחנו עובדים באמצעות לחץ שלילי.במקום ללחוץ את הרקמה כלפי מטה, הכוס מושכת את העור והרקמות השטחיות כלפי מעלה.הגירוי הזה יכול לגרום לשינויים מקומיים בזרימת הדם ובתגובה ההמודינמית של הרקמה, ובמחקרים נצפו גם שינויים בחמצון השריר.

“הגירוי המכני והתחושתי של הכוס עשוי להשפיע על האופן שבו מערכת העצבים מעבדת אותות כאב  וזהו אחד ההסברים האפשריים לכך שחלק מהאנשים חווים ירידה בכאב לאחר הטיפול”.

אז מה יותר טוב?

אין תשובה אחת.לפעמים מגע ישיר וממוקד הוא בדיוק מה שהאדם צריך.לפעמים גירוי באמצעות ואקום מתאים יותר.ולפעמים השילוב בין השניים הוא האפשרות הטובה ביותר.וזה בדיוק מה שאני אוהבת בטיפול:לא לבחור מראש את הטיפול ולנסות להתאים אליו את האדם – אלא להכיר את האדם ואז לבחור את הכלי שמתאים לו.

ומה המחקרים באמת אומרים?

בשנים האחרונות הצטבר מחקר על כוסות רוח, במיוחד בהקשר של כאבים במערכת השריר והשלד.סקירה שיטתית ומטה־אנליזה שפורסמה ב־2025 וכללה 72 מחקרים ו־5,720 משתתפים מצאה שכוסות רוח, לבד או בשילוב טיפולים נוספים, היו קשורות להפחתת כאב במגוון מצבי כאב. (PubMed)

סקירה ומטה־אנליזה נוספת שפורסמה ב־2025 ובחנה כאב כרוני במערכת השריר והשלד מצאה ירידה משמעותית בעוצמת הכאב לאחר טיפול בכוסות רוח. (PubMed)

גם מחקרים פיזיולוגיים מצאו שינויים מדידים בזרימת הדם ובחמצון השריר לאחר טיפול. (PubMed)

כלומר, יש בהחלט בסיס מחקרי לכך שכוסות רוח עשויות לסייע בהפחתת כאב וליצור תגובות פיזיולוגיות מקומיות ברקמה.כמובן, כמו בכל טיפול, התגובה משתנה מאדם לאדם, ולא כל כאב דורש או מתאים לכוסות רוח.מבחינתי זו לא שאלה של:“האם כוסות רוח טובות או רעות?”אלא:למי הן מתאימות, באיזה מצב, באיזו עוצמה ואיך נכון לשלב אותן בטיפול.

ומה לגבי הקזת דם?

כאן חשוב לעשות הפרדה.כוסות רוח יבשות והקזת דם, המכונה גם כוסות רוח רטובות, הן לא אותו הדבר.בכוסות רוח יבשות לא פוצעים את העור. יוצרים ואקום באמצעות הכוס בלבד.בהקזת דם מתבצעת פעולה שטחית בעור, ולאחר מכן משתמשים בכוס כדי לאסוף כמות קטנה של דם מהאזור.מכיוון שבהליך הזה יש פגיעה מכוונת בשלמות העור ומגע עם דם, ההקפדה על היגיינה, ציוד מתאים ומניעת זיהומים חשובה במיוחד. שימוש לא נכון בציוד עלול להעביר זיהומים שמועברים בדם.לכן הקזת דם היא לא טיפול שעושים “על הדרך”, ולא כל מי שמתאים לכוסות רוח יבשות בהכרח מתאים גם להקזת דם.

למה לא כל אחד מקבל את אותו הטיפול?

אני יכולה לפגוש בקליניקה שני אנשים שמתלוננים על כאב באותו אזור בדיוק, אבל הסיפור של כל אחד מהם יהיה שונה לחלוטין.אצל אחד מדובר בעומס שרירי שאולי יגיב טוב יותר לעיסוי ממוקד.אצל השני שילוב של כוסות רוח יכול להתאים.ואצל השלישי נגלה שמה שהוא חשב שהוא צריך הוא בכלל לא מה שנכון עבור הגוף שלו באותו הרגע.בדיוק בגלל זה קודם כל נפגשים, מדברים, מבצעים תשאול ומבינים מה קורה , ורק אז מתאימים את הטיפול באופן אישי.

הטיפ הנטורופתי שלי: להסתכל מעבר לכאב

כאב הוא אחד האיתותים של הגוף שמשהו דורש תשומת לב.ולפעמים, כדי להבין אותו, צריך להסתכל מעבר למקום שבו הוא מורגש.הקשבה לתנועה, לדפוסי היומיום, לעומס ולתחושה שהאדם מתאר מאפשרת לבחור את הכלי המתאים, בין אם מדובר במגע, בוואקום, בשילוב ביניהם, או אפילו במסקנה שהגוף צריך כרגע משהו אחר לגמרי.

מילה אחרונה

אם ראיתם פעם סימנים של כוסות רוח ונבהלתם, אני מקווה שעכשיו אתם מסתכלים עליהם קצת אחרת.העיגולים האלה לא אומרים ש”הוצאנו רעלים”.הם גם לא אומרים שהטיפול היה טוב יותר ככל שהם כהים יותר.הם פשוט תוצאה אפשרית של התגובה של הרקמה לוואקום.ומה שחשוב באמת הוא לא הצבע שנשאר על העור אלא התגובה של הגוף והתחושה של האדם.כוסות רוח הן לא קסם, ולא פתרון שמתאים לכל כאב.אבל הן גם ממש לא רק “עיגולים סגולים על “.

זהו כלי טיפולי שמשתמש בגירוי מכני ובוואקום, יכול ליצור שינויים מקומיים בזרימת הדם ובחמצון הרקמה, ועשוי לסייע בהפחתת כאב ובתחושת עומס אצל חלק מהאנשים. (PubMed)וכשמשתמשים בו בצורה אחראית, מבוקרת ובהתאמה לאדם שמולנו — הוא יכול להיות עוד כלי משמעותי בארגז הכלים הטיפולי.מבחינתי, טיפול טוב מתחיל לא בכוס, לא בעיסוי ולא בטכניקה, אלא באדם שיושב מולי.

 הבהרה: המידע בכתבה הינו לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי אישי.

מאת: אלינה קרלטון, נטורופתית (N.D), מטפלת בעיסוי ובכוסות רוח

📍 קליניקה בפתח תקווה  | 📞 052-862-3558

מוזמנים להגיע ואשמח לראותכם:)

מקורות

• National Center for Complementary and Integrative Health (NCCIH) — Cupping. (NCCIH)
• Wang et al., 2025 — Update evidence of effectiveness on pain relieving of cupping therapy: a systematic review and meta-analysis of randomized controlled trials. (PubMed)
• Jia et al., 2025 — Effects of cupping therapy on chronic musculoskeletal pain and collateral problems: a systematic review and meta-analysis. (PubMed)
• Li et al., 2023 — Using near-infrared spectroscopy to investigate the effects of pressures and durations of cupping therapy on muscle blood volume and oxygenation. (PubMed)
• Significant and sustaining elevation of blood oxygen induced by Chinese cupping therapy as assessed by near-infrared spectroscopy. (PubMed)