עמוד הבית » לכל מחלה יש שני שלבים עיקריים

לכל מחלה יש שני שלבים עיקריים

צילום unsplash

המאמר "מה באמת גורם למחלות?" מראה שמרבית המחלות נגרמות כתוצאה מקונפליקטים ביולוגיים שאצל בני אדם הם מתבטאים בעיקר כקונפליקטים רגשיים.

המאמר "מהי מחלה" מראה שמחלה היא למעשה ביטוי של תוכנית ביולוגית מיוחדת אשר הופעלה ע"י קונפליקט ביולוגי, והיא נועדה לעזור לנו להתמודד עם השפעות הקונפליקט.

המאמר הפעם מראה את השלבים הטבעיים בדרך התפתחותה של כל מחלה ואת ההיגיון שעומד מאחורי התהליכים שקורים בכל אחד מהשלבים.

מסתבר שכל תוכנית ביולוגית שלמה מורכבת משני שלבים עיקריים:

  • א. השלב האקטיבי של הקונפליקט – נמשך כל עוד הקונפליקט לא פתור
  • ב. שלב הריפוי – בו הגוף מתקן ומרפא את הנזקים שנגרמו בשלב האקטיבי

א. השלב האקטיבי  של הקונפליקט

אם ניקח אדם בריא שבד"כ פעיל ביום וישן בלילה, הוא למעשה נמצא במשך היום תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית. מערכת זו היא המעוררת יותר ואחראית בין היתר למצבים של "הילחם או ברח".

בלילה, בשינה, נמצא אותו אדם תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית, שהיא המערכת המרגיעה ומשקיטה.

זה המצב הרגיל אצל מרבית בני האדם.

פה מן הראוי להביא מידע שחשוב לדעת:
תהליכי ריפוי טבעיים קורים בעיקר תחת השפעה דומיננטית של המערכת הפארא-סימפתטית.

מרגע שאנחנו חווים קונפליקט ביולוגי כלשהו וכל עוד הקונפליקט לא נפתר, אנחנו בסטרס, כלומר תחת השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית, גם ביום וגם בלילה.
תפקידו של הסטרס במקרה כזה הוא להכריח אותנו לחפש ולמצוא מהר ככל האפשר פתרון לקונפליקט.הבעיה היא שהתוכנית הביולוגית אשר מופעלת כתוצאה מהקונפליקט, כוללת בד"כ גם תהליכים פיזיולוגיים שגורמים במקרים רבים לנזקים ברקמות ספציפיות בגוף ומתבטאים בהמשך כמחלה.

צילום unsplash

וכאן יש עוד מידע חשוב, שלא מוכר לרפואה המקובלת:
לגוף יש למעשה 3 דרכים עיקריות להגיב לקונפליקט:

  1. שגשוג של תאים בשלב האקטיבי ופירוקם בשלב הריפוי.
  2. אובדן של תאים בשלב האקטיבי ושיקום בשלב הריפוי.
  3. התערבות בתפקוד (למשל בסוכרת, במחלות ניוון שרירים ועוד)

מדוע נגרמים נזקים לגוף בשלב האקטיבי של מרבית סוגי הקונפליקטים?
לשאלה זו נתייחס באחת הכתבות הבאות.

ב. שלב הריפוי

ברגע שהקונפליקט נפתר (ולא משנה אם הוא נפתר במודע או שלא במודע) חל בגוף מהפך חשמלי: השליטה הדומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית (סטרס) מתחלפת בבת-אחת ועוברת לשליטה דומיננטית של מערכת העצבים הפארא-סימפתטית. באותו רגע מתחילים תהליכי תיקון של הנזקים אשר נגרמו בשלב האקטיבי של הקונפליקט, בהתאם לסוג הקונפליקט:

  1. קונפליקטים בהם היה שגשוג של תאים בשלב האקטיבי:
    ברגע שהקונפליקט נפתר, המוח נותן פקודה לחיידקים ממשפחת השחפת ולפטריות (בעיקר ממשפחת הקנדידה) להתחיל לפעול. חיידקים ופטריות אלה מפרקים בהדרגה את עודף התאים שהתרבו בשלב האקטיבי ועכשיו כבר אין בהם צורך מבחינת הגוף.

לדוגמא: קונפליקט של פחד מוות.
כל עוד הקונפליקט פעיל, יש ריבוי של תאים בנאדיות הריאה.
תפקידם של תאים נוספים אלה הוא לאפשר לריאות להכניס יותר חמצן לגוף, כדי לתת יותר כוח לאותו אדם שמתמודד עם משהו שמאיים על חייו..
אם כמות התאים הנוספים עוברת סף מסויים ניתן יהיה לזהות זאת במכשירי CT או MRI ובד"כ האבחנה תהיה של סרטן ריאות מסוג אדנוקרצינומה.
ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל פירוק של התאים העודפים ע"י חיידקים ופטריות. אם יש הרבה תאים עודפים (כאשר הגידול שנוצר בנאדיות הריאה היה גדול או שהיו מספר גידולים) חלק מתוצרי פירוק התאים, כולל חלק מהדם שהיה בתאים אלה, יוצא החוצה מהגוף בשיעול.
בהרבה מקרים הרופאים יאבחנו מצב זה כשחפת ריאות.
זה יכול להבהיל מאד ואפילו לעורר מחדש את הקונפליקט של פחד מוות, אך אדם שמבין תהליך זה לא נבהל ואפילו שמח על כך שהוא נמצא בתהליך הריפוי.

דוגמא נוספת: קונפליקט של משהו שהיה קשה לעיכול או בלתי ניתן לעיכול.
כל עוד הקונפליקט פעיל, יש ריבוי של תאים ברירית המעי הגס.
תפקידם המקורי של תאים נוספים אלה הוא לעזור למעיים לפרק ולעכל את הדבר הזה שהיה קשה או בלתי ניתן לעיכול (יש מחקר המראה שתאי גידול במעי הגס מפרישים מיצי עיכול בכמות של בערך פי 60 מהתאים הרגילים שבמעי הגס).
אם כמות התאים הנוספים עוברת סף מסויים ניתן יהיה לזהות זאת במכשירי CT או MRI או בקולונסקופיה ובד"כ האבחנה תהיה של סרטן המעי הגס מסוג אדנוקרצינומה.
ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל פירוק של התאים העודפים ע"י חיידקים ופטריות.
אם יש הרבה תאים עודפים (כאשר הגידול שנוצר במעי היה גדול או שהיו מספר גידולים) תוצרי פירוק התאים, כולל חלק מהדם שהיה בתאים אלה יוצא החוצה בצואה.
מצב זה יאובחן במקרים רבים כדלקת כיבית במעי הגס (קוליטיס כיבית). לפעמים זה יהיה הסימן הראשון שיגרום לאדם ללכת לבדיקות, ואם הגידול לא הספיק עדיין להתפרק באופן טבעי, הרופאים יאבחנו זאת כסרטן במעי הגס.
זה יכול להבהיל מאד ואפילו לגרום לקונפליקט חדש, למשל קונפליקט של פחד מוות. אך אדם שמבין תהליך זה לא נבהל אלא שמח על כך שהוא נמצא בתהליך הריפוי.

  1. קונפליקטים בהם היה אובדן של תאים בשלב האקטיבי:
    ברגע שהקונפליקט נפתר, מתחיל תהליך שיקום וריפוי של אותן רקמות בגוף בהן היה אובדן של תאים בשלב האקטיבי של הקונפליקט.
    תהליך זה מלווה בייצור מהיר של תאים חדשים באותם מקומות שנפגעו, כולל כמות רבה מהרגיל של נוזלים שעוזרים להוליך חומרי בניה ולהוציא חומרי פסולת. זה גורם לנפיחויות באזורים המתרפאים.
    לפעמים מצטרפת גם דלקת שנועדה להאיץ את תהליך השיקום ולפעמים מצטרפים גם חיידקים, שגם הם באים כדי לזרז ולשפר את תהליכי השיקום והריפוי.

לדוגמא: קונפליקט של פרידה.
אצל נשים, קונפליקט של פרידה ישפיע במקרים רבים על צינורות החלב בשד וכל עוד הקונפליקט לא פתור יהיה תהליך של אובדן תאים בדפנות הפנימיים של צינורות החלב באחד השדיים או בשניהם.
ברגע שנפתר הקונפליקט, מתחיל תהליך שיקום הצינורות אשר כולל ייצור מהיר של תאים חדשים והצטברות של נוזלים אשר דרושים לתהליך. זה עלול לגרום לנפיחות בשד, באזור המתרפא.
בהרבה מהמקרים האישה חווה טריגרים אשר מעוררים השפעות חוזרות של הקונפליקט וזה גורם באופן זמני לעצירת תהליכי הריפוי ואף לאובדן מחודש של תאים. כאשר השפעת הטריגר נפתרת מתחיל שוב תהליך השיקום.
אם האישה חווה מצבים חוזרים ונשנים של ריפוי, נסיגה, שוב ריפוי וחו"ח, ריבוי התאים החדשים שנוצרים כל פעם בשלב הריפוי עלול ליצור גושים שיאובחנו כסרטן שד בצינורות החלב.

דוגמא נוספת: קונפליקט של פחד בהקשר טריטוריאלי או קונפליקט של פחד עם בהלה.
קונפליקט של פחד כלשהו בהקשר טריטוריאלי משפיע במרבית המקרים על רירית הסימפונות. אצל חלק מהאנשים רירית הסימפונות מושפעת ממצב בו הם חוו פחד עם בהלה/בעתה/אימה.
בשלב האקטיבי של הקונפליקט יש אובדן של תאים ברירית של חלק מהסימפונות, בד"כ של ריאה אחת, לפעמים בשתי הריאות.
ברגע שהקונפליקט נפתר מתחיל תהליך שיקום של הסימפונות שנפגעו. תהליך זה מלווה בייצור מהיר של תאים חדשים ובהצטברויות של נוזלים במקומות המתרפאים, מה שעלול לגרום לסימפטומים שונים, כולל קשיי נשימה, שיעול שיכול להימשך מספר חודשים, חום (לפעמים חום גבוה), ליחה ועוד.
בהרבה מקרים הרופאים יאבחנו את המחלה כשפעת (או בתקופה נוכחית סביר יותר שהאבחון יהיה קורונה).
כאשר תהליך הריפוי מלווה בדלקת (שתפקידה להאיץ את התהליך), האבחון הרפואי יהיה בד"כ ברונכיטיס (דלקת סימפונות).
חלק מהמקרים של ברונכיטיס עלולים להגיע למצבים קשים שיאובחנו בד"כ כדלקת ריאות (המצב שמאובחן כדלקת ריאות מתפתח בד"כ כאשר במקביל לתהליך הריפוי בסימפונות יש קונפליקט אחר, לא פתור, שפגע בצינוריות האיסוף בכליות).
החיידק שבא בד"כ לעזור בתהליכי הריפוי של הסימפונות הוא פנימוקוק. במידה והרופאים מוצאים אותו האבחון יהיה בד"כ דלקת ריאות חיידקית וחלק מהטיפול יהיה מתן אנטיביוטיקה להשמדת החיידק, שלדעת הרפואה המקובלת הוא זה שגרם לדלקת.
לפעמים הגידול המהיר של תאים חדשים ברירית הסימפונות עלול להיות מאובחן כסרטן ריאות.
גם אסתמה מתפתחת כתוצאה מהקונפליקטים הנ"ל.

לסיום – שתי הערות חשובות:

  1. לפי הערכות של הרפואה החדשה, כ-80% מהסימפטומים שגורמים לאנשים ללכת לרופאים או למטפלים הם סימפטומים של שלב הריפוי, כלומר שהקונפליקט כבר נפתר.
    במקרים כאלה הדבר העיקרי בטיפול הוא לעזור למטופל להבין את הקונפליקט ואת הסימפטומים ולמצוא כל דרך אפשרית שתעזור למטופל למנוע השפעות חוזרות של הקונפליקט, או לנטרל השפעות אלה או לפחות למזער אותן.מה שקובע את סוג הקונפליקט הוא לא האירוע או המצב האובייקטיבי אלא איך התת-מודע של האדם חווה באופן סובייקטיבי את אותו אירוע או מצב.
    זה אומר שבאירוע קשה כלשהו, אנשים שונים עשויים לחוות את אותו אירוע בצורה שונה האחד מהשני וכך גם לחוות קונפליקטים שונים, שיתבטאו בהמשך במחלות שונות אצל כל אחד.

מאת: עידן סער