לקראת חודש המודעות לסרטן השד, קפה עלית ממשיכה את שיתוף הפעולה עם עמותת “אחת מתשע” במהלך חברתי שנועד להעלות את המודעות לתחושת הבדידות המלווה נשים המתמודדות עם המחלה, ולעודד אותן לפנות לקבלת ליווי ותמיכה. הנתונים מזכירים עד כמה הנושא דחוף: רבע ממקרי סרטן השד המאובחנים כל שנה הם של נשים מתחת לגיל 50, וזהו גורם המוות מספר אחת בקרב נשים בישראל. במסגרת המהלך יושקו קפסולות קפה עלית 09 במהדורה מיוחדת בעיצוב ורוד, ועליהן קוד QR המפנה לתוכנית “לצידך” של העמותה.תוכנית שמחברת בין מתנדבות שהחלימו מהמחלה ועברו הכשרה מקצועית, לבין נשים שנמצאות עכשיו בעיצומו של מסע הטיפול וההחלמה. חלק מהכנסות המכירות יועברו כתרומה לפעילות העמותה.
בין הנוכחות באירוע הייתה גם עפרה שטראוס, יו”ר קבוצת שטראוס נוכחות שמסמנת שהמהלך הזה לא מתנהל רק ברמת מחלקת הקיימות או יחסי הציבור, אלא מקבל גיבוי מהדרג הבכיר ביותר בחברה.זו השנה השנייה שבה קפה עלית ועמותת “אחת מתשע” נפגשות סביב המטרה הזו, וכפי שהדגישה טלי רוזין, מנכ”לית העמותה, שפתחה את המפגש, זה כבר מזמן לא “שיתוף פעולה” במובן הקמפייני של המילה. “זה אימוץ”, אמרה רוזין, ובקול שלה נשמע ההבדל בין מותג שמצרף את שמו למען טוב, לבין ארגון שבחר להישאר.הנתונים שרוזין הציגה מזכירים למה בכלל נפגשנו: סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים בישראל, ורבע מהמאובחנות בו מדי שנה הן מתחת לגיל 50. אבל לצד המספרים המדאיגים, יש גם תקווה מדידה. באבחון מוקדם, סיכויי ההחלמה עולים על 90%. “אנחנו קוראות לכל אישה, כבר מגיל 25, למלא שאלון להערכת סיכון, להגיע איתו לרופא המטפל ולבנות תוכנית מעקב אישית”, אמרה רוזין. “כמה דקות של תשומת לב לעצמך היום יכולות לעשות את כל ההבדל מחר.”
אבל הרגע שבאמת עצר את הנשימה בחדר הגיע כשקמה שירי פדלון ,יזמית ויוצרת תוכן שהחלימה מהמחלה וניצבה מול הנשים כדי לספר את הסיפור שלה. פדלון, שגרמה לרבות מהנוכחות להזיל דמעה יותר מפעם אחת, סיפרה איך גילתה את המחלה בעיצומו של רגע שהיה אמור להיות שמח: היא רק רצתה להיכנס להריון, וביום ההולדת שלה קמה בריאה, מרגישה שהכול לפניה. יום אחד אחר כך, הרגישה גוש בשד. היא לא ויתרה, לא דחתה, הלכה מיד להיבדק והחלטה הזו, כפי שסיפרה, היא זו שהצילה את חייה.היא לא חסכה מהנוכחות גם את הרגעים הקשים באמת, נשירת השיער, אובדן הגבות, השינויים בגוף ובזהות שהמחלה כופה. אבל היא סיפרה גם על מי שהיו שם לצידה לאורך כל הדרך בעלה, המשפחה, החברים הקרובים שליוו אותה בכל שלב בתהליך. הסיפור של פדלון לא היה רק עדות אישית, הוא היה תזכורת חיה למה שרוזין אמרה כמה דקות קודם: שגילוי מוקדם, ואומץ לא לוותר על תחושת גוף לא תקינה, יכולים באמת לעשות את ההבדל בין חיים למוות.
ולקראת הסוף, אחרי הכובד הרגשי שמילא את החדר, הגיע רגע של נשימה. אילת אופק, מנהלת הסנסוריקה בקפה עלית שטראוס, עלתה לדבר ותזכורת קטנה ונעימה עברה בין הנוכחות: אם כבר נמצאים במפעל קפה, ראוי גם לשמוע קצת על הקפה עצמו. אופק לקחה את הנוכחות למסע קצר אל תוך עולם החושים של הקפה, איך הוא נטעם אחרת בכל פינה בעולם, איך כל החושים שלנו נפתחים כשאנחנו שותים את הכוס הראשונה של הבוקר, וכמה יש במשמעות הזו הד ישיר לרעיון של “נפגשות לקפה” עצמו: קפה כרגע של עצירה, של תשומת לב, של חיבור. היא סיפרה שגרגר הקפה, למרות שנדמה כמו תוצר תעשייתי מוכר, בעצם צומח בטבע כעץ רק שבחוות הקפה מגזמים אותו כדי שיישאר בגובה שיח, לנוחות הקטיף. הוא גדל רק באזור קו המשווה, בכחמש מדינות מרכזיות בעולם, סופג את טעמו מהאדמה שבה שתול, ואפילו מלבלב בפרחים לבנים בעלי ריח יסמין עדין, פרט קטן שרוב שותי הקפה בעולם לא יודעים עליו כלל.
ואז, בהיגיון פשוט שהתאים לכל המפגש אם כבר מדברים על קפה תחת השם “נפגשות לקפה”, למה שלא נראה איך הוא נולד בפועל, יצאנו לסיור קצר במפעל עצמו. לראות את הגרגרים, את המכונות, את התהליך שהופך צמח לכוס שממנה שותים בבוקר. אחר הצהריים נגמר עם שני משפטים שכל אחת מהנוכחות לקחה איתה הביתה: “את לא צריכה לעבור את זה לבד”, ו”תחיו על מלא, החיים שברירים כל כך”. שני משפטים פשוטים, כמעט מובנים מאליהם ובכל זאת, בחדר הזה, אחרי הסיפורים ששמענו, הם נשמעו כמו תזכורת אמיתית ביותר.
לנשים האצילות והנפלאות שעברו את המחלה וישבו איתנו אמש מגיע חיבוק. ולנו, שיצאנו מהחדר הזה, נותר בעיקר לאהוב ללא תנאי ולזכור. תודה לשטראוס עלית, שכבר שנה שנייה בוחרים לא רק לתמוך אלא ממש לחבק את הנשים האלה, במסירות של ממש. לכו להיבדק. זה מציל חיים.
הוספת תגובה