עמוד הבית » ספיידרמן – אין דרך הביתה

ספיידרמן – אין דרך הביתה

צילום: באדיבות פורום פילם
כבר לאחר שהסתיים הסרט האחרון של ספיידרמן, "ספיידרמן: השיבה הביתה" מ2019, חרושת השמועות סביב הסרט החדש בסדרה הייתה פעילה במיוחד. שמות חדשים נוספו לקלחת השמועות כל כמה חודשים, כאשר חלקם אושרו וחלקם לא.

קווי עלילה ועשרות תאוריות הועלו ביו טיוב וברשתות החברתיות, כאשר אולפני מארוול, מפיקי הסרטים, לא מאשרים ולא מכחישים דבר (או מכחישים ואז מאשרים וההפך). אין ספק שהסרט החדש, "ספיידרמן: אין דרך הביתה" היה מאוד מאוד מצופה אצל חובבי קולנוע בכלל ואצל חובבי העולם הקולנועי של מארוול (להלן הMCU) ודמותו של ספיידרמן בפרט. והנה, שנתיים ומגפה אחת מאז הפעם האחרונה בה ראינו את ספיידי על המסך הגדול הגיע הזמן לגלות אם ההייפ היה מוצדק או לא. וכמובן, הביקורת נטולה ספוילרים (תמיד אמרו לא לספוילרים).

הסרט ממשיך בדיוק הכין שהסרט הקודם בסדרה "הרחק מהבית", נגמר: העולם כולו למד שפיטר פארקר מסתתר מאחורי המסכה של ספיידרמן, ודעת הקהל מתחלקת בין אלו ששונאים את פיטר (טום הולנד) בעקבות הפללתו ברצח מיסטריו בסרט הקודם, ואלו שעדיין אוהבים את הגיבור שלהם. חשיפת זהותו של ספיידרמן משפיעה גם על הקרובים לו ביותר, אמ.ג'יי (זאנדיה), נד (ג'ייקוב בטלון) ודודה מיי (מריסה טומיי), והקרב שלהם לפיטר משנה את חייהם ופוגעת בעתיד שלהם.

צילום: באדיבות פורום פילם

בצעד נואש פונה פיטר לחברו ל"נוקמים" ד"ר סטריינג' (בנדיקט קאמברבץ') שמסכים להטיל כישוף בו כולם ישכחו שספיידרמן הוא פיטר. אך בעקבות התערבותו של פיטר בכישוף הכל משתבש ונוצר קרע בין עולמות המוליטוורס (הקונספט החדש של אולפני מארוול, לפיו יש עולמות רבים נוספים עם התרחשויות שונות מהעולם העיקרי של הMCU), מה שמביא לעולמו של פיטר נבלים מהסרטים הקודמים של איש העכביש בניהם ד"ר אוקטביוס (אלפרד מולינה), הגובלין הירוק (וויליאם דפו), אלקטרו (ג'יימי פוקס) ואחרים.

נתחיל מהחדשות הטובות: המעריצים של ספיידרמן ומארוול יקבלו פה חתיכת סרט. הסרט מקשר לא רק בין הגלגול הנוכחי של איש העכביש שהחל עוד ב2016 עם "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" ושאר סרטי היקום הקולנועי של מארוול, אלא גם בין הטרילוגיה המקורית "ספיידרמן" מ2002 בבימויו של סאם ריימי וגם עם צמד הסרטים "ספיידרמן המופלא" מ2012 בבימויו של מארק ווב – כך שהסרט מלא בפרצופים מוכרים מהעבר ועם המון רפרנסים לעולמות שכל ספיידרמן הביא למסך בתורו. הסרט מגדיל לעשות ואף זורק מדי פעם רפרנסים לאחורי הקלעים של הפקות הסרטים וגם לתרבות המעריצים של ספיידרמן, כמו MEME מפורסמים שרצים ברשת.

בנוסף, הסרט גם לוקח תפניות עלילתיות שכל מי שמכיר את ספיידרמן יודע בעל פה ומשנה אותם, כדי ליצור מיתולוגיה דומה אך חדשה לפיטר פארקר של טום הולנד. בכך הסרט הוא גם נוסטלגי וגם מחדש באותו הזמן, קופץ בין סרטים שונים וחברות הפקה שונות ומאפשר למעריצים שבאו לראות המון רגעים בהם הם יכולים למחוא כפיים ולצעוק בהתלהבות (מה שקורה באולמות בכל הקרנה).

הסרט ואולפני מארוול בהחלט בונים על כך שהרב המוחלט של הצופים מגיע כי הוא מכיר את ההיסטוריה העשירה של מותג ספיידרמן בקולנוע (ובמדיומים אחרים), ואכן יש המוני צופים כאלו. אבל פה גם טמונה המלכודת הגדולה של הסרט, או בפרפרזה על "ספיידרמן" בציר 2002 – זוהי גם המתנה הגדולה ביותר וגם הקללה הגדולה ביותר שלו. סיפוק המעריצים (או הfan service) לעיתים יגיע על חשבון העלילה, עם תפניות עלילתיות משונות שלא פעם גורמות לצופים לתהות איך זה הגיוני שדבר כזה קרה (ואלו תהיות על חוסר הגיוניות בסרט בו יש מכשף ואיש לטאה ענקי, כן?), או גורמות לדמויות מסוימות להתנהג בדרך לא אופיינית שפוגמת בדמות. לא חסרים הרגעים שנראה ששמו "פלסטר" עלילתי על הסיפור כדי למהר ולספק עוד כמה מתנות למעריצים, ולעזאזל עם העלילה. וכך, כששוקע אבק ההתלהבות של המעריצים, הם מתחילים להבין שהעלילה לא הייתה מספיק טובה, מה שיכול להשאיר טעם רע בפה לחלקם.

צילום: באדיבות פורום פילם

אבל כנראה לא באנו לפה כי אנחנו מחפשים עלילה מיוחדת, אלא כי אנחנו מעריצים של ספיידרמן, וככאלו באמת נקבל את מבוקשנו. מעבר לנוסטלגיה ומאות הרפרנסים לכל ספיידרמן קולנועי אי פעם, הסרט הוא גם חווית אקשן נהדרת. הבמאי ג'ון ווטס ביים את כל סרטי ספיידרמן בMCU ויודע כבר ליצור את האקשן הייחודי והאהוב של איש העכביש (ואולי לראשונה בטרילוגיה החדשה, יצר כמה סצנות אקשן אלימות במיוחד). ביחד עם השחקנים האהובים מהסדרה הנוכחית ואלו המנוסים והוותיקים מהסרטים הקודמים (בייחוד וויליאם דפו, שעושה עבודה מצוינת ומטרידה כאחד) ועם ההומור הציני המוכר והבדיחות הפנימיות נקבל חגיגה קולנועית מאוד כיפית.

הסרט גם מספק הרבה "בשר" ובסיס לעתיד העולם הקולנועי של מארוול (מישהו אמר מולטיוורס?), ותוך כדי משלים את תהליך ההתבגרות של פיטר פארקר, מילד מתלהב מיכולתו להיות גיבור על לאדם בוגר שמבין את האחריות הגדולה שבאה עם התפקיד, וכזה שחווה על בשרו טלטלות בחייו האישיים בעקבות זהותו הבדויה, טלטלות שהופכות אותו מילד לגבר. וזה הרי תמיד היה הסיפור של ספיידרמן: לשאת על כתפיך את האחריות הגדולה כגיבור על בעודך מנסה לחיות חיים רגילים בנפרד, מה שנראה שאף פעם לא מצליח.

צילום: באדיבות פורום פילם

"ספיידרמן: אין דרך הביתה" הוא לא סרט מושלם. העלילה לא תמיד מסתדרת והרבה פעמים נראה שעיקר מטרתו הוא סיפוק המעריצים. אבל כנראה ש95% מצופי הסרט יהיו מעריצי ספיידרמן והם ללא ספק יצאו מרוצים ועם חיוך גדול על פניהם בתום ההקרנה. הסרט מספק למעריצים חוויה מהנה ביותר עם קישורים ל – 20 שנה קולנועיות של אחד מגיבורי העל המפורסמים ביותר, חוויה נוסטלגית מאוד אך גם כזו המרעננת את ההיסטוריה המוכרת של איש העכביש. ביחד עם אקשן מוצלח, סיפור התבגרותו של פיטר פארקר וההתפתחות החשובה לעתיד הMCU שהוא מספק, "אין דרך הביתה" הוא בהחלט סרט מוצלח, שיודע לספק את קהל היעד שלו. וזכרו – בלי ספויילרים!

בימוי: ג'ון ווטס

הסרט מופץ ע"י פורום פילם  החל מה-15.12.21 בקולנוע

מאת: נועם גליקסמן