הקול של ריף כהן אינו דורש תשומת לב, הוא פשוט לוקח אותה. ללא מאמץ, ללא עוצמת יתר, הוא נישא למעלה ומתמלא בחלל המועדון כמו ריח של בית ישן. כשהיא שרה שאנסונים בצרפתית, זה פשוט עונג כל מילה נחה במקומה הנכון, והצרפתית יוצאת ממנה בטבעיות מדהימה, כאילו זו שפת אמה. והתזמורת האנדלוסית? היא לא מלווה, היא מחבקת. ברוך ובאהבה שניכרים על הבמה, האנסמבל עוטף את ריף כהן בצלילים שמרגישים כמו בית גדול יותר. יצירת מופת שמעלה את התדר של המופע. אפשר לחוש את זה בגוף, באיך שהקהל נושם אחרת, נוכח יותר, פתוח יותר.
אבל מה שהופך את המופע הזה למיוחד הוא לא רק הקול אלא הסיפורים שמאחוריו. כהן אינה מופיעה, היא מתוודה. בין שיר לשיר היא מספרת: על אישה שיושבת על שטיח, על שיר שנולד מהתמונה הזו. על הנשים של פעם האמהות והסבתות, שנשאו על גופן את עקבות הבית: כתם שמן זית על שמלה, צלקת קטנה מהתנור, ריח של בישול שנספג בכל דבר. אלו לא מילים נוסטלגיות. זו אנתרופולוגיה אישית, שקטה ומדויקת. מרקש, למשל, היא מעולם לא ביקרה בה. ובכל זאת, השיר שכתבה עליה נושא בתוכו אמת שקשה להסביר, כזו שנולדת לא מניסיון ישיר אלא מהקשבה עמוקה לזיכרון קולקטיבי שעובר בגנים.המפגש בין מערב למזרח לא התנהל כאן כניגוד אלא כשיחה חמה, מלאת הפתעות, שלפעמים הרגישה כמו חזרה הביתה. עונג נפלא שקשה לחזור עליו.
Andalusi Sessions ממשיכה: 5.8 גריי מודיעין | 19.8 גריי תל אביב
כרטיסים: https://did.li/sHWgT
הוספת תגובה