שנה וחצי של חיפוש עצמי במדינה חדשה והעלאת פוסטים על החוויות מהרילוקיישן, הובילו אותה לאהבה חדשה – הכתיבה. ספר הביכורים שלה הוא השילוב בין שתי אהבותיה: הישנה, עולם הטלוויזיה והחדשה, הכתיבה. “הספר משקף את העולם שבו גדלתי מקצועית, הדמויות מבוססות על אנשים שעבדו איתי במהלך השנים וחלק מהסיפורים והתקלות על הסט הם סיפורים שקרו באמת בהפקות שהפקתי”, היא מסבירה
גלית, ספרי קצת על עצמך ועל הבית שבו גדלת – איך הבית והילדות עיצבו אותך להיות האדם והיוצרת שאת היום?
אני גלית, בת 43, נשואה ואימה לשלוש בנות. נולדתי וגדלתי בראשון לציון לאבא איש צבא ואמא מזכירה בכירה. יש לי אח ואחות ואני הקטנה במשפחה, יש שיגידו הקטנה והמפונקת. מגיל קטן אני עצמאית וחדורת מטרה, לא נתתי לאף אחד או שום דבר לעצור אותי בדרך למטרה שכיוונתי אליה. יאמר לזכות ההורים שלי שהם נתנו לי את חופש הבחירה וחינכו אותי לא לוותר גם כשקשה. כילדה עקשנית עם הפרעות קשב עשיתי המון בעיות בבית הספר, ואמא שלי ביקרה בו על בסיס קבוע. אני זוכרת את המשפט שאמא שלי אמרה לאחת המורות “את צריכה למצוא את הדרך להגיע אליה כדי שהיא תקשיב לך, אם תלכי איתה ראש בראש את לא תנצחי את רק תפסידי אותה”. היום בדיעבד אני מבינה כמה תמיכה הייתה לי מההורים שלי להיות מי שאני. כשהלכתי ללמוד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב הרבה אנשים הרימו גבה, היו שאמרו שתיאטרון זה לא מקצוע ושאין בזה כסף. בניגוד אליהם ההורים שלי אמרו לי ללמוד מה שעושה לי טוב, את הכסף אני אמצא מאיפה להביא. ולמרות שלימים עזבתי את התיאטרון ועברתי לטלוויזיה התמיכה הבלתי נגמרת של ההורים שלי, גם היום כשאני סופרת מתחילה היא מה שמדרבנת אותי להמשיך ולדחוף קדימה להצלחה.
ספרי מעט על המקצוע שלך, איך הוא משפיע על הכתיבה שלך?
מעל עשור עבדתי בתעשיית הטלוויזיה, התחלתי מלמטה למרות שכבר הפקתי הצגות תיאטרון. אבל זה לא מנע ממני לעבוד קשה עד שהגעתי לתפקיד המפיקה. להיות מפיקה זה מה שמאפיין ומגדיר אותי. זאת מי שאני. כשהגיע הרילוקיישן ומצאתי את עצמי מחדש, המפיקה שבי היא זאת שדחפה אותי לכתיבה. התייחסתי לכתיבה של הספר כאל עבודה לכל דבר, סידרתי תקצירי פרקים בטבלאות. יצרתי לו”ז עבודה מסודר ובו מצוין מה אני כותבת בכל יום. ההקפדה על סדר וארגון ממש כמו על סט צילומים הביאה את הספר שלי לשלמותו בזמן יחסית קצר.
כתבת ספר שמאפשר הצצה אל מאחורי הקלעים של זירה מאוד מסקרנת, ספרי עליו קצת ושתפי בבחירה שלך לכתוב דווקא על הנושא הזה הבחירה שלי לכתוב על מאחורי הקלעים של עולם הטלויזיה הגיע לאו דווקא מהמקום לתת לאנשים הצצה לעולם שהוא קהילה סגורה. היא הגיע מתוך אהבה לעולם הזה. עולם הטלויזיה היה הבית שלי, כל מי שעובד בעולם הזה נמצא בסופו של דבר יותר שעות בסט הצילומים מאשר בבית. האנשים איתם אתה עובד הופכים להיות המשפחה השנייה שלך. כשהתחלתי לכתוב רציתי לכתוב רומן כי זה הסגנון שאני אוהבת לקרוא, והמחשבה הייתה להתחיל לכתוב על מה שאני אוהבת ומכירה הכי טוב. הבחירה לכתוב על עולם הטלויזיה הייתה ברורה מאליה שכן היא האהבה הראשונה שלי. בכתיבה על עולם הטלויזיה הצלחתי לחבר בין שתי האהבות שלי, הישנה והחדשה. הבונוס עבור הקוראים הוא ההצצה לעולם שלא בטוח שיחשפו אליו בדרך אחרת.
איך היית מאפיינת את הכתיבה שלך?
הכתיבה שלי היא קלילה וזורמת. אני משתדלת לכתוב בשפה יומיומית כך שכל מי שפחות בעניין של קריאת ספרים יצליח להתחבר לספר. אני מרגישה שאם אכתוב בשפה גבוהה מדי או רדודה מדי אני אפסיד קוראים. תמיד יהיו אלה שיגידו שהשפה לא מספיק גבוהה עבור ספרות, אבל אני מאמינה שמי שמתחבר לסיפור גם יתחבר לשפה שלי. בסופו של דבר חשוב לי שאנשים יהנו מהקריאה של הספר.
מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו?
הדבר שאני תמיד מחפשת כשאני קוראת ספר הוא אסקפיזם. החיים שלנו עמוסים בדאגות ומשימות ואם מצאנו את הזמן לקרוא אז כדאי שהוא ייתן לנו להיכנס לעולם שיסיח את דעתנו מהכאן ועכשיו. אני מקווה שזה בדיוק מה שעובר על הקוראים שלי, שהם נכנסים לתוך סט הצילומים ביחד עם נועה וארז, וחווים איתם את כל המשברים והתיקונים שהם עושים בדרך. שהם חווים איתם את ההתאהבות והרגשות. ושוכחים לרגע קטן מכל הבעיות שמחכות לנו מחוץ לדפים.
מדוע בחרת בשם הזה לספר?
שם הספר נבחר במקרה, חיפשתי שמות לספר ולא הצלחתי למצוא. התייעצתי עם קוראות הבטא שלי ועם הAI ואף אחד לא נתן לי שם שאהבתי. חיפשתי שם מסקרן שיתאים לעולם הטלוויזיה עליו כתבתי. ואז באחד מהשכתובים הרבים שעשיתי לספר נתקעתי על משפט שנועה אומרת למפיק הראשי ברגע של משבר “נתן, אל תוציא אותי מהמשחק עכשיו. אני על זה” – וידעתי מיד שזה המשפט שיהפוך לשם הספר.
למי הספר שלך מתאים, לדעתך?
הספר שלי מתאים לאוהבי הז’אנר הרומנטי, אבל לא רק. אני חושבת שהוא יכול להתאים לכל מי שרוצה להכיר קצת את עולם הטלוויזיה לא רק דרך מאחורי הקלעים המצולמים בתוכניות האקטואליה או הרכילות. הוא יכול להתאים לכל מי שמחפש סיפור אהבה בין שני אנשים שהעולם שלהם הוא זה שמרחיק ביניהם אבל גם גורם להם למצוא אחד את השנייה בסופו של דבר.
מה את חושבת שיש ביכולתה של כתיבה וקריאה לחולל עבור אדם? ובממד הפילוסופי והנפשי?
אני חושבת שקריאה וכתיבה נותנות לנו לחיות ביותר ממסלול חיים אחד. היא נותנת לנו לעצור לרגע את מרוץ החיים ומכניסה אותנו למציאות אחרת. הכתיבה עבורי היא דרך לעשות סדר בכל המחשבות והרגשות שצפים בי. דרך הכתיבה אני מגלה על עצמי שאני יכולה לחוות פחדים, אכזבות ותקוות בצורה שונה ממה שהייתי חווה אותם אם לא הייתי מניחה אותם על הדף. הקריאה גורמת לי להרחיב את גבולות החיים שלי, אני חיה בעולמות שונים, במקומות שונים עם משפחות שונות. ומשם עולות בי השאלות מי אני? מה חשוב לי? איזה חיים אני רוצה לחיות?
אם היו מאפשרים לך לחזור בזמן, האם יש נתיב בחייך שהיית פונה בו לשביל אחר?
החלום שלי היה להיות וטרינרית. אבל החיים הובילו למקום אחר והחלומות השתנו בדרך. אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן אני רוצה להאמין שלא הייתי מוותרת על החלום הראשון שלי והייתי הולכת ללמוד וטרינריה.
איזה חלום לא הגשמת עדיין?
אני נוטה לרדוף אחרי החלומות שלי ולהגשים אותם. החלום הבא שלי הוא להפוך את הספר שלי “אל תוציאו אותי מהמשחק” לסדרת טלוויזיה או לסרט קולנוע. להראות לא רק לקוראים אלא גם לצופים את מאחורי הקלעים של עולם הטלוויזיה כפי שאני רואה אותו ומעבירה אותו בספר.
מה מעורר בך פחד?
אני רוצה לומר שכישלון הוא מה שמעורר בי פחד. אבל לאחרונה גיליתי שדווקא ההצלחה היא זאת שמעוררת בי פחד. כי בעולם שממנו הגעתי אפשר לקבל את 15 דקות התהילה שלך אבל הכי קשה זה לשמר אותן.
מה גורם לך להרגיש משמעותית עבור אחרים?
הידיעה שצריכים אותי. אני בן אדם של אנשים, אני אוהבת שיש סביבי הרבה חברים ומשפחה. ואני נהנית לעזור במידת הצורך. גם אם מישהו יתקשר אליי בארבע בבוקר ויצטרך את העזרה שלי אני אהיה שם בשבילו. אם לא יהיה לי לתת מעצמי עבור אחרים אני חושבת שאני אאבד את עצמי.
שימי פה פסקה מתוך הספר לבחירתך
אני נותן לה זמן והזדמנות להתרחק ממני, אם זה מה שהיא מרגישה. היא לא בורחת. זה הרגע שבו כל ההגנות נופלות. התגובה שלה מפתיעה אותי. במקום לסגת לאחור היא קרבה אליי לאט, בחשש. הזמן נע בסלואו מושן, והשפתיים שלנו נפגשות. שפתיה רכות ועדינות בתחילה, ואז הן מתמסרות לשפתיי. כל מה שהיה תקוע בתוכי משתחרר בנשיקה אחת ארוכה. העולם מצטמצם למגע נשימותינו. אנחנו מתמסרים זה לזה כאילו חיכינו לרגע הזה מאז שנפגשנו. הנשיקה הופכת עמוקה וחושנית יותר. אני טועם אותה, רוצה להטמיע את טעמה בתוכי.
“אל תוציאו אותי מהמשחק” ראה אור בהוצאת קינמון – וזמין לרכישה כאן:
אתר עברית https://www.e-vrit.co.il/Product/39881/
אתר הוצאת קינמון https://cinnamon-publishing.com/product/dont-cut-me-out/
ישירות מגלית יתום galitkv2@gmail.com
הוספת תגובה