אני לא מצטט אותו ולא שוחחתי איתו, נראה לי שהפעם אני כותב מתוך סוג של תקשור עם מחשבותיו… יתכן ואני טועה אך זאת באמת ההתרשמות שלי, חכו, עוד מעט, ממש כבר תבינו מדוע אני חושב כך.
צפיתי בקונצרט מס' 1, הסינפונייטה הישראלית באר שבע והמנצח והמלחין גיל שוחט, מארחים את שירי מימון (נשמע ארוך… אך מסקרן). הגעתי למשכן אומנויות הבמה, בדרך אל המשכן בבאר שבע, דמיינתי את הערב, כך אני עושה בכל פעם כשאני יוצא לסקר מופע תרבות, מדמיין לי, מעין משחק כזה ביני לביני וסוג של ניסיון לראות אם אצליח לנחש את מה שארגיש.
תכלס, טעיתי בגדול. תראו,Vise productions את היצירות שלו מנגנים במוסדות חשובים בעולם, בשנת 2008 אוניברסיטת הרווארד לקחה חסות על יצירותיו.
במשחק הניחוש שלי דמיינתי את הערב עם מנצח מאוד… כזה… מוקפד עם גינונים וכאלה… ואם אפשר להוסיף, גם עם האף למעלה (סורי גיל), כי בהחלט יש לו על מה להישען, אפילו מעט חששות היו לי, כצופה שאין לו מושג בעולם הקלאסי הזה, אני בסך הכל אוהב מוסיקה ולא בא לי שמישהו יבחן את ידיעותי בקונצ'רטו לחליל או משהו בסגנון, אז אספתי את עצמי והגעתי מנומס למהדרין והנה הערב מתחיל.
הנגנים על הבמה, מבצעים ניסוי כלים, צלילים מרחפים להם, התמקמות, שקט, מתח באוויר, גיל עולה לבמה ומחיאות כפיים סוערות, גם אני מוחא כף, אומנם לא בסערה אך משתדל לעמוד בקצב של הקהל. פתאום גיל החל לדבר ולא תאמינו, הסתחבק עם הקהל ואפילו די הצחיק, הוא שבר את המתח (שלי) תוך דקה ויצר אינטימיות כזאת, אני שכחתי מויקיפדיה והרגשתי שהמלחין והמנצח, גיל שוחט הוא אחד מהשכונה, באמת, אתם יודעים מה? הוא באמת כזה.
נשענתי לאחור והתמסרתי, גיל שוחט פיזר אהבה וצחק, וקרא בקול "מחיאות כפיים לשירי מימון", מסתבר כי החיבורים האלה עושים את זה טעים יותר, שירי מימון הופיעה בליווי הסינפונייטה ובליווי נגינתו של גיל שוחט על הפסנתר. שיריה המרגשים ריגשו עוד יותר בהרכב המופלא הזה, הווקאליות ה"מטורפת" הזאת החזיקה את הבמה והקהל הגיב בהתאם, אך כשבוצעו שתיים מיצירותיו של גיל שוחט, כל האולם רעד.
גיל שיתף בחשיבות ה"סליחה" ואמר שכל יום אצלו הוא סוג של יום כיפור והסליחה חשובה ומקלה, הוא דואג לסלוח למרות שהוא בא מבית פולני. אני הפסדתי בניחוש הפרטי שלי, (סליחה גיל) והרווחתי עוד אדם שאני מחבב, כן, על הדרך למדתי עוד משהו, להפסיק עם הרגל הניחושים הזה. היה כיף ומרגש.
הוספת תגובה