אז למה כל כך קשה לנו לסלוח? ואיך אפשר ללמד את הלב לשחרר? בואו נצא יחד למסע קטן מסע של הבנה, ריפוי, ובעיקר הקלה. למה זה כל כך קשה? כשמישהו פוגע בנו, קורים שלושה דברים:
- הכאב: מישהו הפר את האמון שלנו, אכזב, אולי בגד או שיקר, הלב שלנו מגיב בכעס, כאב, אכזבה ולעיתים גם בבושה.
- האגו מתעורר” :איך הוא עשה לי את זה?” “למה דווקא לי?” אנחנו רוצים צדק, רוצים שהפוגע יבין כמה כאב הוא גרם, אולי אפילו שישלם על זה.
- הפחד חוזר: אם אסלח אולי זה יקרה שוב.
אולי אני משדר שמה שהוא עשה זה בסדר? אולי אני מוותר על עצמי?
כל אלה הופכים את הסליחה למורכבת, לא כי אנחנו אנשים רעים אלא כי אנחנו בני אדם.
סליחה זה לא “למחוק” – זה לשחרר
הרבה אנשים חושבים שסליחה = לשכוח, לוותר, להוריד מהכאב, אבל האמת
סליחה זה לא לוותר לפוגע – זה לשחרר את עצמנו.
- זו לא התעלמות.
- זו לא חולשה.
- זו לא הסכמה למה שקרה.
סליחה אמיתית היא אקט של חוזק, בחירה מודעת לעצור את השרשרת של הכאב.
מה קורה כשאנחנו לא סולחים?
אנחנו לפעמים מרגישים שאם נישאר כועסים נשמור על עצמנו, אבל לאורך זמן, זה עושה לנו בדיוק ההפך:
- יותר סטרס בגוף.
- מחשבות שליליות בלי סוף.
- פחות שמחה, פחות שקט.
- פגיעה בקשרים, זוגיות, ואפילו בבריאות.
הכעס לא תמיד נשרף כלפי חוץ הוא מתבשל בפנים, עד שהוא פוגע בנו.
1. אז איך לומדים לסלוח? קודם כל – תרגישו את הרגש עד הסוף
לפני שניגשים למקום של סליחה, חשוב להכיר בכאב. הפגיעה קרתה, והיא יצרה סערה רגשית כעס, עלבון, פחד, אכזבה, עצב, לעיתים אפילו בושה. אלו רגשות טבעיים ולגיטימיים, לא צריך למהר לעקוף אותם או להשתיק אותם בשם הסליחה. התהליך מתחיל דווקא במקום שמותר לנו להרגיש. כדי לא לרוץ קדימה ולהגיד “סלחתי” בלי באמת לסלוח, הרשות לרגש היא הבסיס.
תרגול: שבו במקום שקט, עצמו עיניים ונסו לשים לב איפה הכאב הזה יושב בגוף, תנו שם לרגש, אפשר אפילו לצייר אותו או לכתוב יומן רגשי סביבו.
2. תנו שם למה שקרה – מיפוי הפגיעה
סליחה לא מתרחשת בוואקום, יש צורך להבין ולנסח מה בדיוק כאב לי? מה נחצה? איזו ציפייה הופרה, לעיתים הכאב לא נובע מהמעשה עצמו, אלא מהמשמעות שייחסנו לו.
הבהירות עוזרת לפרק את הערפל הרגשי ומעניקה שליטה מחודשת בסיפור.
תרגול: השלימו את המשפט:
“הכי כאב לי כש… כי זה גרם לי להרגיש… ”
או “הפגיעה הזו שיקפה לי ש…”
ככל שננסח מדויק יותר – נוכל לרפא מדויק יותר.
3. שינוי פרספקטיבה – אמפתיה זה לא תירוץ. אמפתיה כלפי מי שפגע בנו לא אומרת שאנחנו מצדיקים את ההתנהגות שלו. זה רק תרגול בניסיון להבין מאיזה מקום הוא פעל, אולי גם הוא סחב פצע לא מעובד? אולי פחד? אולי בורות או לחץ? כשאנחנו מצליחים לראות את האדם שמאחורי הפוגע – משהו בתוכנו מתרכך, אפילו אם רק במעט.
תרגול: דמיינו את האדם הזה בגיל 7, אילו כאבים או חסכים היו לו? איך הוא למד להתמודד? מה הוא כנראה לא למד מעולם על קשרים, אמון או רגש?
4. כתיבה רגשית – לפרוק בלי לשבור
כתיבה היא דרך ריפוי עוצמתית, כשאנחנו כותבים, אנחנו מוציאים מהלב את מה שמכביד עליו – בלי לחשוף את עצמנו, בלי לפחד מתגובה. מכתב סליחה (שלא נשלח), או יומן סליחה, עוזר לנקות את מה ששנים ישב בפנים. הוא נותן לגיטימציה לכאב וגם מקום לבחירה מודעת לשחרר אותו.
תרגול: כתבו מכתב לפוגע, תארו את הפגיעה, את התחושות, את ההשפעה ואז, אם תרצו, את הבחירה לסלוח, אפשר גם לשרוף את המכתב כסמל לשחרור.
5 . לבחור בסליחה – גם בלי “לסגור חשבון“
סליחה היא לא תחושת הקלה מיידית – היא תהליך שדורש החלטה. לא תמיד נסגור את המעגל עם האדם שפגע, לפעמים הוא כבר לא חלק מחיינו. לפעמים הוא לא מבין את גודל הפגיעה, זה לא אמור לעצור אותנו, הסליחה נולדת כשאנחנו בוחרים להשתחרר – מהכאב, מהעול, מהעבר.
תרגול: חזרו לעצמכם עם משפט עוצמתי כמו – “אני בוחר/ת לשחרר את עצמי מעול הכעס.” חזרו על המשפט הזה בבוקר או לפני השינה, תנו לו לחלחל – בהדרגה, בעדינות. כל שלב בתהליך הוא כמו תחנה יש כאלה שיעברו דרכה במהירות, ויש כאלה שיזדקקו לזמן.אין דרך אחת נכונה, אבל יש אמת אחת פשוטה: כל סליחה – היא בחירה של חופש.
ומה עם הסליחה לעצמנו?
אולי הסליחה הכי קשה שיש. אנחנו כועסים על עצמנו על טעויות, בחירות, חולשות. לפעמים על כך ש”נתנו לזה לקרות”, אבל האמת היא – אין דרך לצמוח בלי לטעות, אין דרך להיות אנושיים בלי להישבר לפעמים.תנו לעצמכם מבט חומל, מגע עדין, אמירה כמו:”עשיתי הכי טוב שיכולתי אז, היום אני לומד לעשות אחרת”.
תרגילים קטנים של סליחה
- תרגול יומי: בכל ערב, שאלו את עצמכם – מה אני יכול לשחרר היום?
- דמיון מודרך: דמיינו את האדם שפגע בכם עומד מולכם, ואתם אומרים לו -“אני משחרר את הכאב הזה ממני, לא בשבילו בשבילכם.”
- תזכורת בטלפון: פעם ביום משפט מעצים כמו “אני בוחר/ת בשקט הפנימי שלי.”
טיפ ממני
אל תחכו שמישהו יבקש מכם סליחה כדי לסלוח.זה תהליך פנימי, שלא תלוי באחר.
סליחה היא לא ויתור – היא ניצחון.
היא לא חולשה – היא אומץ.
היא לא מתנה למי שפגע – היא מתנה לעצמנו.
אם תקשיבו טוב לעצמכם, תגלו שבתוך כל פצע כבר טמון הריפוי.
מאת יוסף ניקבחת, מאמן מנטלי 050-8114333
הוספת תגובה