לאה שבת עמדה על הבמה ופתחה בברכה חמה לקהל שמילא את האולם מקצה לקצה. קהל מגוון שהגיע מכל רחבי הארץ. הברכה ריגשה את האולם, ומשם פתחה בשיר “מצרים”, כמה מתאים לימים שאנו עוברים, לתחושה שהדרך עוד ארוכה ואנחנו עדיין לא יצאנו משם.על הבמה עלה אסף אמדורסקי, שר עמה דואט ושיר נוסף אקוסטי עם גיטרה. הלב התרחב לשמע הדואט המדהים שלהם, רגעים של נחת וביטחון, תחושה שכולם בבית והשירים יושבים בדיוק במקום הנכון בלב.
בין שיר לשיר שיתפה לאה את הקהל בחוויות אישיות. היא התיישבה על כורסה על הבמה וסיפרה שכתבה שיר לביתה “לגדול לצידך” שיר על הרצון העז להיות אמא טובה. ביתה דנה ישבה בקהל בזמן שאמא שרה לה מהבמה. מילים פשוטות עם עוצמה עצומה: זו זכות לגדול ליד ילדיך, לראותם הופכים למה שהם באמת רוצים להיות. דוד ד’אור עלה על הבמה עם קולו החזני המרהיב, והקהל לא פסק לשיר איתו לאורך כל הדרך.לאה סיפרה גם על השיר “חתיכת שמיים” כיצד יצאה לצילום רנטגן, הכול היה תקין, אך בדיאגנוזה היה כתוב “צל בלב”. היא ניצלה את הרגע כדי להזכיר שכמה פעמים בחיים הדברים החשובים נמצאים ממש לידנו, צריך רק לשים לב אליהם. וכך, מאותו “צל”, נולד שם האלבום.
הרגע שהקהל ציפה לו הגיע כשעל הבמה עלה אחיה שלומי שבת. הקהל הריע בהתלהבות, והם שרו יחד. אח ואחות שגדלו באותו בית, שרים יחד על במה לראשונה בהיכל התרבות. היה בזה קסם אמיתי לראות את שלומי מפרגן לאחותו, ולהתרגש יחד עם הקהל. משם סיפרה לאה על מתי כספי, על הרגע שבו ראתה מודעה בעיתון, הגיעה לאודישן ומצאה שם עשרות נערות שחיכו בתור. אבל האמונה בעצמה גרמה לה להישאר והיא התקבלה. לאה החלה את דרכה בעולם המוזיקה כזמרת הליווי שלו (תקופה קצרה); מתי בחר בה מתוך כ־200 זמרות שבחן, ובגיל 28 עלתה לראשונה על הבמה לצדו. מאוחר יותר פצחה בקריירה עצמאית כזמרת ראשית. בדבריה אל מתי כספי אמרה בקול רגשי: “מתי כספי, אוהבים אותך שיהיה לך טוב בשמיים.” ושרו יחד את “איך זה כשכוכב” מחווה מרגשת לזכרו, שבה השתתפו גם אסף אמדורסקי ודוד ד’אור.
בסיום הערב, לאחר מחיאות כפיים שלא פסקו, עמדה לאה שבת מול הקהל וברכה בעדינות את משפחות הנופלים, משפחות האבלות, ואת משפחות החטופים ששבו הביתה. ובמשפט סיום שחרט את עצמו על הלב אמרה: “אני מבקשת שהאור ידלק במקומות החשוכים, אני מבקשת שנהיה אחד לשני ואהבת לרעך כמוך.” לאה שבת הפנתה זרקור מרשים על החברה הישראלית, ערב שלם של מוזיקה מדהימה, אנושיות, זיכרון ותקווה. היא חלק שורשי וחיוני מהתרבות והמוזיקה הישראלית, ורגעים כאלה מזכירים לנו בדיוק למה. לאה שבת השאירה טעם של עוד ואת הרצון לחזור ולשמוע.
הוספת תגובה