הכניסה: עולם מקביל
הכניסה המאחרת שואבת פנימה בהדרגה, כאילו המקום מבקש ממך לנשום, להאט, לתת לעיניים להסתגל. האורות מעומעמים בדיוק הנכון, לא חשכה, אלא אינטימיות. הבר הצבעוני פועל ללא הרף בצד, כדופק קבוע של המקום. ועל רקע כל זה, בחור שמסובב מקל עם אש. לאט. מרוכז. יוצר אווירה מסתורית שאי אפשר לחקות ואי אפשר לקנות. היא פשוט קיימת. שולחנות לבנים. נר ארוך ודקיק מרחף באמצע כל אחד מהם. כמה אלגנטיות, חשבתי. כמה פשטות שהיא בעצם עושר. ואז הסתכלתי על הקירות ועצרתי.
עשרות תמונות. מסגרות ישנות בצבע זהב בורק, כל אחת שונה, כל אחת עם אופי משלה. שאלתי את טטיאנה בורקוש, הבעלים, מאיפה הן מגיעות. היא חייכה את החיוך של מי שיודעת בדיוק מה עשתה. “הסתובבתי בכל הארץ,” אמרה, “אספתי אחת אחת. שיפצתי, צבעתי כל מסגרת בעצמי.” התמונות מצאו את מקומן ואיתן, מצאה Le Miel את נשמתה. טטיאנה מגיעה מעולם האמנות. היא ובעלה לא רצו עוד מסעדה, הם רצו מקום עם עמוד שדרה. סולידי, קלאסי, עם אמנות על הקיר ואמנות על הצלחת האורח יעבור מסע קולינרי במסעדה. Art & Kitchen זה לא סלוגן שיווקי. זה תיאור מדויק של מה שקורה כאן.
המנות הראשונות: להיכנס לסיפור
פתחנו עם יין לבן Sancerre Domaine כוס שלא מבקשת שתשתה אותה, אלא שתיכנס אליה. הארומה האלגנטית, הרעננות, הדיוק. זו לא הקדמה לארוחה זו הזמנה לתוך חוויה סוחפת.
לחם ענן ומטבלים (55 ש״ח) מגיע חם, פשוט ומנחם. מזכיר בעדינות פרנה ביתית. הדרך הנכונה להתחיל לא לצעוק, אלא להגיד שלום בנימוס.
פחזניות כבד אווז (210 ש״ח) שתי פחזניות קטנות מתיישבות על הצלחת בביישנות כמעט מגוחכת ביחס לטעם שהן מסתירות. הנגיסה הראשונה מכה. עשיר, עמוק, מדויק, ממכר. מנה שמדברת בשפה שאין לה מילים ולכן לא צריכות.
טאבולה כרובית (88 ש״ח) עלה ירוק עוטף אותה כמו סיכה בשיער, פרט שנראה כמו מחשבה אחרונה אבל הוא בעצם חתימה. המנה רעננה, מדויקת, מאוזנת. שפה קולינרית שיודעת מה היא אומרת.
סביצ’ה מאצ’י (180 ש״ח) יצירת מופת. מגיע כבלון שקוף שיושב על הצלחת כמו פסל זעיר. לרגע אתה לא בטוח אם לאכול אותו או לצלם אותו ואז אתה מבין שאפשר לעשות את שניהם. מנת חובה, ללא ויכוח.
חציל סצ’ואן (98 ש״ח) חופה על הצלחת, עוצר את הנשימה. כאן לא אמרתי כלום,פשוט הסתכלתי, ואז אכלתי, ואז הסתכלתי שוב. קובי בן לולו לא מתפשר, ורואים זאת בכל מנה. בדיוק כמו התמונות על הקיר לכל מנה יש שיח פנימי. יש לה משהו להגיד.
מנות הביניים: כשהלילה מתחיל להתגלגל
עברנו ליין אדום Shiloh Shor Merlot יין עם חוויה בחך, כבד ורך בו זמנית, שמכין אותך לבאות במסע.
שקדי עגל (220 ש״ח) הגיעו בצלחת עגולה גדולה שהטריפה את החושים עוד לפני הנגיסה הראשונה. הרכות, הדיוק, השחמה המדויקת נתח שמרגיש כאילו בושל עם כוונה ואהבה.
רביולי כף יד (168 ש״ח) גדול, עבודת יד, אוהב. מהסוג שמזכיר למה בכלל יוצאים לאכול בחוץ. המילוי עשיר, הבצק דקיק, הכל מדבר בקול אחד.ואז הערב השתנה.
באמצע מנות הביניים, בלי הכרזה ובלי מוזיקת רקע מיוחדת, נכנסו לחלל אמנים. נשים בלבוש ריקודי בטן התחילו לנוע בין השולחנות. הדיג’יי החליף את המוזיקה. ומשהו בחדר התעורר, אחד מהאורחים קם, ואחריו עוד אחד, ופתאום הייתה דבקות שגרמה לפעימות בלב. שירה ספונטנית, צחוק, ריקוד שצמח מבין הכסאות. אחר כך עוד הופעה. ואחריה עוד אחת. והמסעדה שכבר הייתה מיוחדת הפכה למסיבה תוססת ומרהיבה שלא ידעת שאתה מחפש עד שהיית בתוכה.
זה הסיפור שאמרתי. בדיוק סיפור, כזה שמשתנה עם הזמן, שמתפתח לאורך הלילה ומוציא אותך ממקום שהגעת אליו ומוביל אותך לאן שלא ציפית. האורחים לא פסקו לרקוד, לצלם, להנות מכל רגע. גם אנחנו נסחפנו ושמחנו.
המנות העיקריות: שיא הערב
המנות העיקריות הגיעו לשולחן והן הגיעו בגדול. לא האמנו לכמות, לצבעוניות, לדיוק. סקרנו, טעמנו, ולא הצלחנו להפסיק.
פילה בר ים בג’וספר (235 ש״ח) מדהים זו מילה עדינה מדי. הדג שביר מבחוץ ועסיסי מבפנים, הג’וספר עוטף אותו כמו חיבוק. כל ביס הוא משפט שלם.
אנטריקוט דבזה 300 גרם בג’וספר (330 ש״ח) כמו מעטפת של קטיפה. בשר שנכנס לפה וסומך על עצמו לגמרי, לא צריך כלום נוסף. הוא עצמו מספיק.
האוכל כאן הוא יצירה. צבעוני, יפה, מחושב על הצלחת כמו מיכאל אנג’לו, אבל עם מלח ים ואש. שאלתי את קובי בן לולו מאיפה מגיעה היצירתיות. הוא ענה בפשטות, בלי להתלהב יתר על המידה: “זו התשוקה שלי. אבל מה שנותן לי את היצירה היא הזוגה שלישאיתה התחתנתי. זו תוצאה של אהבה.” עצרתי. ממש רואים את זה. מריחים ומרגישים. קובי בן לולו מגיע עם קריירה שמדברת בעד עצמה, La Terrasse בניס, מסעדה המעוטרת בשני כוכבי מישלן, לילה מוראד, נאמוס הרצליה ועוד. כעת הוא מביא את כל ניסיונו, כל התשוקה ואת כל האהבה לתל אביב.
הקינוח: לסיים בשלמות
טעמנו את הקינוח בכפית כי לא היה מקום לעוד, אבל לא יכולנו לוותר.
פבלובה (90 ש״ח) קלילה, מתוקה, אוויר מתוק שנמס בפה. הסיום המושלם לערב כבד בטעמים.
קרמו שוקולד (90 ש״ח) שלמות במיטבה. לא צריך יותר מכך.
מה שלא כתבתי על הצלחת
המלצרים. אדיבים, לא מהסוג שאדיבות היא חלק מהתפקיד, אלא מהסוג שאדיבות היא חלק מהאדם. קשובים לכל בקשה, שולחנות תמיד נקיים, מנות הגיעו בזמן, בטמפרטורה הנכונה, בשלמות שלהן. אלה הפרטים שאי אפשר לתכנן, הם נובעים מגישה. Le Miel היא מסעדה שונה ומיוחדת. כזו שתיזכר להמון זמן, לא בגלל מנה אחת, אלא בגלל הסיפור הכולל. האוכל, האמנות, הלילה שמשתנה מולך, האנשים שסביבך. כמו שכולם אומרים, חו”ל זה כאן. וזה נכון לגמרי.
לכו. תכינו את עצמכם לא לארוחה, אלא לחוויה. ואם תשאלו אותי, אני כבר רוצה לחזור.
Le Miel – Art & Kitchen יד חרוצים 14, תל אביב כשר.
הוספת תגובה