העיבוד מעביר את סיפורו של המצביא אל תא נוסעים של מטוס. הסצנה הראשונה נפתחת בתוכו, ומה שרואים שם מוכר היטב מהחדשות: מנהיג בדרכו אל מנהיג טרויה, מוקף צוות אישי. ישי גולן מגלם איש צבא, הג’נרל. ירדן ניקפהמה מגלמת עוזרת אישית שמחזיקה בידיה את לוח הזמנים. רות אסרסאי מגלמת את המכשפה, נציגת האלים, וגל מיזרב מגלם דייל בטיסה. דרור קרן מגלם את אגממנון, מנהיג אתונה, ומיכל עוזיאל את אשתו. בנו, בגילומו של יונתן הורנצ’יק, יוצר לו בעיות בכל מקום, מזלזל באביו ובהתנהלותו ברשתות החברתיות ונכנס איתו לעימות גלוי.
התפאורה מקסימה, ומשכנעת עד הפרט האחרון. הצופים יושבים מול פנים של מטוס אמיתי: שורות של כיסאות, פתקים שמאחורי המושבים, מגשים שנפתחים ועגלת שתייה שמסתובבת בין הנוסעים. הטלפונים הסלולריים נמצאים בשימוש ממש כמו במציאות, וראיון תקשורתי מתנהל בשידור חי. כל האלמנטים נמצאים שם כדי שהקהל ירגיש שהוא חלק ממה שמתרחש, ושהעלילה הקדומה מתרחשת בזמן אמת, בדיוק לידו.באמצע הראיון, שבו מבטיח אגממנון להחזיר את כל החטופים הביתה, נפלט לו משפט שהיריב שומע, ומתוכו מבין שאפשר להתקדם במשא ומתן. הודעתו של מנהיג טרויה על הדברים משנה את מהלך העלילה, והמחיר שהאלים דורשים הוא בנו של אגממנון.
מכאן ההצגה מתהפכת. הפחד נוחת על הצוות כולו, וכולם מחפשים פתרון, בעוד אגממנון מתפרק. הוא מסתיר את הדבר מאשתו עד שהוא נחשף, ואז מאבד שליטה, מחפש בוגדים ומדליפים ומפטר את אנשיו. בתוך המשבר עולה תחבולה נוראית: הדייל דומה לבן המנהיג, והצוות שוקל להקריב אותו במקומו, קורבן חף מפשע שלא חטא בדבר. אבל כמו תמיד יש חור במסננת, ומישהו מדליף. מנהיג טרויה עולה על התכסיס והמשבר רק מחריף, והצדק יוצא לאור.מיכל עוזיאל מגלמת את האם, והיא מגישה משחק יוצא דופן. אישה שמבינה שהיא עומדת לאבד את בנה היחיד, וצועקת, בוכה ומתחננת, ללא הועיל. הצעקות, הבכי והשבר נראים ומורגשים על הבמה, והאותנטיות ניכרת בכל רגע. המצב כבר אינו הפיך, והאב מבין שאין דרך חזרה ושאת בנו האהוב והיחיד לא יראה עוד.דרור קרן מציג משחק נפלא. בתחילה הוא מנהיג שחצן ועריץ, בטוח בעצמו ובכוחו. אחר כך הוא מתפרק לנגד עינינו, והמשחק משתנה איתו: ידיו רועדות, עיניו נטרפות וגופו מתכווץ ונשבר. זה משחק מצוין להפליא, שמלווה את המנהיג משליטה מוחלטת ועד לאובדן שפיות.
הסצנות קשות לצפייה ומזכירות את 7 באוקטובר ואת מה שבא אחריו. לא ידוע לי אם זו הייתה כוונת היוצרים, אבל מי שיושב באולם ביום הזה לא יכול שלא לחשוב על כך. בסופו של דבר זו טרגדיה על יהירות, על החלטות שגויות ועל מי שמושל ואינו מקשיב לסביבתו, אדם שהאגו והגאווה מובילים אותו. איך ההצגה מסתיימת אשאיר לצופים לגלות.זו הצגה מטלטלת, חזקה ועוצמתית, שמראה לנו מי אנחנו ואיפה אנחנו נמצאים עכשיו. הכאב לא ייעלם, והלב השבור ילווה את המשפחות לאורך חייהן. כדאי להביא ממחטה בתיק.
עכשיו בקאמרי.
הוספת תגובה