בהמשך הצטרפה גם ארצות הברית להתקפה אווירית ממוקדת על מקור האיום ואפשר היה לנשום לרווחה. אנחנו לא לבד. האמריקאים אתנו. היתה זו הקלה עצומה בידיעה שיש מי שתומך בנו ושהמעצמה האמריקאית חזרה לחבק אותנו חיבוק אבהי ואנחנו האזרחים, יכולנו להתענג על תחושת הגאווה על סוכני המוסד שלנו והטייסים שלנו שהיו אחראים על מפגן לחימה מדויק להפליא שלא היה מבייש תסריט של אחד מסרטי גיימס בונד.
כשהמלחמה הסתיימה, באותה פתאומיות בה החלה לאחר 12 יום אנחנו עדיין מתקשים לעכל את המאורעות. שנים ארוכות אנחנו מודעים לאיום האיראני אבל מי יכול היה לדמיין תסריט שאנחנו ישראל הקטנה נתקיף באיראן ואף נבצע חיסולים ממוקדים של בכירים במשמרות המהפכה. עם סיומה, המלחמה הותירה אותנו תלושים, מתקשים לעכל את המעברים החדים בין מלחמה מאיימת וימים של שלום. הרגשות נעים בין הקלה לבלבול, בין גאווה לעצבות, בין צורך להתקדם הלאה אל החיים לבין הצורך להבין מה בדיוק עבר עלינו. השגרה חזרה, לפחות למראית עין. הילדים חזרו לימים האחרונים של שנת הלימודים, מרכזי הקניות נפתחו, הקפה בבתי הקפה שוב מבעבע. אבל בפנים? משהו אחר. אנשים הולכים ברחוב עם שקט רועש. כאילו כולנו משתתפים בהצגה של “החיים כרגיל”, אבל בלי לדעת אם זו המערכה האחרונה או רק הפסקה.
המעבר ממצב של לחימה למצב של שגרה חושף את הריקנות שמתחת לרעש. הפחדים שלא עזבו, הדאגות הכלכליות, הפיצול בין מי שנפגעו ישירות ונותרו ללא קורת גג לבין מי שנותרו ברגשות מעורבים של חזרה לשגרה אבל לא באמת. אנחנו ללא ספק מדינה בהפרעה. ילדים חשים את המתח, גם כשהוא לא נאמר בקול. מבוגרים מנסים להחזיר את תחושת השליטה אך לעיתים מדחיקים את הכאב. החזרה לשגרה במצב כזה דורשת מאיתנו לא רק להפעיל מחדש את תחושת החוסן והמסוגלות אלא, להחזיר אמון בביטחון, הלאומי, במנהיגות ובכמיהה העזה לחיים שפויים.
נשאלת השאלה כיצד חוזרים לשגרה? אין תשובה אחת לשאלה איך ממשיכים. ברור שנדרשת התמודדות יומיומית, המשלבת תקווה, עיבוד רגשי וקהילתיות. אולי זו ההזדמנות לחשב מסלול להאט, להקשיב, לאפשר לעצמנו להרגיש. זכרו, שגרה אמיתית היא לא חזרה לאתמול. היא בחירה מודעת לבנות מחר אחר.עבורכם, טיפים בשפה אימונית לחזרה מתונה לשגרה באמצעות הרגלים יומיומיים. טיפים אימוניים לחזרה לשגרה מתוך עוצמה פנימית: הכירו ברגשות אך אל תיתנו להם לנהל אתכם תנו מקום לעצב, פחד, בלבול או כל רגש אחר שעולה אך זכרו שאתם לא הרגש, אלא מי שמתבונן בו. החזירו עוגנים יומיומיים קטנים צאו לרכיבה על אופניים, קפה בבוקר בבית קפה קבוע, הליכה בשכונה, שיחה קבועה עם חברים וכל פעילות חזרתיות שמשקפות לכם שגרה. עוגנים מחזקים תחושת יציבות.
שאלו את עצמכם בכל בוקר: מה חשוב לי היום?
פוקוס על ערך יומי (כמו שקט, משמעות, קשר) המחדד בחירה מודעת ולא תגובתיות. תרגלו נשימה מודעת – היא הגשר בין כאוס לריכוז
עצרו מדי שעה להתמקד בנשימה בדקה של נשימה מודעת ואתם מחזירים לעצמכם כוח, שליטה וחיבור לגוף.זכרו שאתם לא חוזרים למה שהיה אלא, בונים מציאות חדשה השגרה לא “חוזרת”, היא נבנית מחדש על פי מה שחשוב לכם כעת. זו הזדמנות לדייק ולעצב את חייכם מחדש בערוצים הדורשים שינוי.
התחברו לאנשים שמחזקים אתכם, לא רק לאלו ש ”מבינים אתכם” תנו מקום לשיחות נפש ולשיחות עומק. דברו את נפשכם. שיחה אחת מעצימה שווה יותר מעשר שיחות של תלונות.זהו הצלחות קטנות ותחגגו אותן כתבו רשימת הצלחות יומית. כל פעולה שמלווה בחוויית הצלחה היא הוכחה שאתם מתקדמים, גם אם זה צעד אחד בלבד.
שאלו את עצמכם מה עוזר לי עכשיו? תרגול שאלה זו מאפשר מעבר מתגובה לפעולה, וממיקוד בבעיה למיקוד במשאב ולעיצוב מציאות מיטבית.אפשרו לעצמכם להיות “עוד לא מוכנים לחזור לשגרה” ולקחת זמן מותר לא למהר. גם תהליך איטי הוא תהליך עוצמתי.
כתבו או שתפו את הסיפור שלכם במלחמה העברת החוויה למילים מחזירה תחושת שליטה, נותנת משמעות, ומחזקת חוסן פנימי לצד שימור מעצים של חוויה שצלחתם אותה וזהו את ההזדמנות שבמשבר. ולסיום, הזמינו לכם חופשה בארץ או בחו”ל או לחילופין לכו לצפות במופע או הצגה כי מותר לכם לחגוג את החיים.
ורד גרנדיר פרוכטמן – מאמנת מנטלית, יועצת ארגונית, מנטורית ליחסים, כותבת תוכן ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי
הוספת תגובה