בעבר, דיברנו על יציאת מצרים כעל אירוע היסטורי רחוק. היום, אנו חווים את תחושת המצרים בלב ובגוף. הפחד, חוסר הוודאות, האובדן, והצורך להיאחז בתקווה גם כשהדרך אינה ברורה. משפחות רבות חוות פרידות, געגועים, ולעיתים גם שבר עמוק. בתוך כל אלה, מתעוררת השאלה איך יוצאים ממצרים כשהלב עדיין שם?
אולי התשובה טמונה בכך שיציאת מצרים אינה רק יעד, אלא תהליך. לא תמיד מדובר ברגע דרמטי אחד של חירות, אלא בצעדים קטנים של התמודדות, בחירה, והתעקשות להמשיך לנוע קדימה. יש מי שיוצא ממצרים דרך חיזוק הקשרים המשפחתיים, יש מי דרך עשייה למען אחרים, ויש מי דרך עבודה פנימית עמוקה של ריפוי.
“בתוך המציאות המורכבת, מתגלה גם כוח אנושי יוצא דופן. ערבות הדדית, חמלה, נתינה, ואמונה”
ההגדה של פסח מזמינה אותנו לראות את עצמנו כאילו אנחנו יצאנו ממצרים השנה, המשפט הזה אינו מטאפורה בלבד הוא חוויה חיה. כל אחד נדרש לשאול את עצמו מהי מצרים שלי? מה כובל אותי? ומה הצעד הראשון שאני יכול לעשות על מנת להשתחרר? בתוך המציאות המורכבת, מתגלה גם כוח אנושי יוצא דופן. ערבות הדדית, חמלה, נתינה, ואמונה כל אלו הופכים לכלים של יציאה. הם אינם מבטלים את הכאב, אך הם יוצרים תנועה בתוכו. חירות, במובן הזה, אינה היעדר קושי, אלא היכולת לבחור כיצד להגיב אליו.
“יציאת מצרים אינה רק סיפור של עבר, אלא קריאה מתמשכת להווה. בתוך המלחמה”
ייתכן שהשנה, יותר מתמיד, חג הפסח מזמין אותנו להרחיב את ההגדרה של חירות. לא רק חירות פיזית, אלא גם חירות רגשית, היכולת להרגיש, לבטא, לבקש עזרה ולא להישאר לבד בתוך הקושי. זהו מסע של קול, של נראות, של חיבור לערכים ולמשאבים הפנימיים מסע של מציאת היהלום הפנימי גם בתוך תקופה של שבר. יציאת מצרים אינה רק סיפור של עבר, אלא קריאה מתמשכת להווה. בתוך המלחמה, בתוך המציאות המאתגרת, כל אחד מאיתנו מוזמן לזהות את הדרך האישית שלו לחירות גם אם היא קטנה, גם אם היא שברירית. כי לפעמים, עצם הבחירה להמשיך, להאמין, ולהחזיק באור היא כבר תחילתה של יציאה.
ורד גרנדיר פרוכטמן – מגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי. ייעוץ אישי, ארגוני וזוגי וכותבת תוכן
הוספת תגובה