מטענים שלימים יתפוצצו ויסמנו את קו ההתחלה של משימת חייה: להתיר את הקשר המשפחתי ולעצור את ההעברה הבין-דורית של הטראומה, ממנה אל בנותיה. האם תצליח? האם זה ניתן? בימים אלה רואה ספר חשוב מאוד שכתבה, ממואר אישי ונאמן למציאות – ‘שעת סיפור’ (קינמון), שבו היא מרימה קול זעקה שכמעט ואינה נשמעת בימינו, לא בספרות המקומית ולא במרחב החיים הציבורי. זהו ממואר אישי, ישיר וחד כתער, מפלח לב ומהדהד. ישבנו עם זוהרה לשיחה אישית קרובה ופתוחה, ולמרות שאינה נחשפת בשמה הפרטי ובפניה, הכל גלוי ומונח על השולחן.
ספרי קצת על עצמך
“שמי זוהרה, אני בת 43, נשואה, אמא לשלוש בנות, עוסקת בעריכת דין ובגישור. בימים אלו אני מוציאה לאור ספר, ממואר, המספר על הילדות שלי, בבית שהייתה בו אלימות ועל השפעות ארוכות הטווח של זה עלי, כאמא, כבת זוג וכאישה. אני מקווה שיום אחד אהיה מסוגלת לראות גם את הדברים הטובים שהיו בבית שבו גדלתי ולשמוח בהם”.
“אלימות במשפחה, אם אינה מטופלת כראוי, עלולה לעבור מהורה לילד, בהעברה בין-דורית. אני מרגישה את הרעל של ההורים שלי זורם בעורקיי”
כתבת ספר מאוד יוצא דופן, מה האני מאמין שלך והערכים שלך שמשתקפים מתוכו?
“אכן לא נכתבים הרבה ספרים על אלימות במשפחה, והעובדה שהספר שלי “יוצא דופן” מצערת אותי. האני מאמין שלי הוא שצריך להתרגל לדבר על אלימות במשפחה במרחב הציבורי, כי השתיקה בעניין היא גורם מרכזי שמאפשר לתופעה הזו להמשיך להתרחש באין מפריע. מדי פעם אנחנו שומעים בחדשות על מקרי הקצה, כשהאלימות מגיעה לידי רצח של נשים בידי בני זוגן, למשל. אבל מה בדבר האלימות היומיומית, השקטה, השקופה? הסלוגן “זה לא ייגמר אם לא נספר” מדויק מאד, וזה גם מה שהניע אותי לכתיבת הספר.”
מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו?
“אני מקווה שהספר שלי יפיג את הבדידות של אנשים שנמצאים במעגל האלימות, או שיצאו ממנו. אני מקווה שיעורר הזדהות ויזמין אנשים לספר את הסיפור שלהם”.
למי הספר שלך מתאים, לדעתך?
“הספר מתאים לאנשים שכמוני, חוו אלימות שקופה בילדותם, ואני מאמינה שהספר גם עשוי להתאים ולעניין את כולם. אין צבע אחד לאלימות. יש אינסוף גוונים וסקאלה רחבה של חומרה. להתרשמותי, הרבה מאד אנשים נמצאים על הסקאלה הזו, גם אם הם לא מודים בכך בפני עצמם”.
מה את חושבת שיש ביכולתה של כתיבה וקריאה לחולל עבור אדם?
“אני יודעת מה הקריאה והכתיבה מחוללים אצלי – הם מרפאים. הם מאפשרים לי לפגוש את עצמי – בקריאה, דרך הסיפור של מישהו אחר, ובכתיבה, דרך הסיפור שלי. כתיבה ויציאה לאור גם מאפשרים לי מפגש עם אנשים אחרים וזו זכות גדולה”.
ספרי מעט על סגנון הכתיבה שלך, איך היית מאפיינת אותו?
“כתבתי את הספר ללא תוכנית מוקפדת, ונתתי לזיכרונות ולאסוציאציות שעלו בעקבותיהם להוליך אותי. האמנתי שכך הכתיבה תהיה הכי אותנטית וכנה. הסגנון ישיר, לא מתנחמד, לא מתייפייף, משלב השפה גבוה ונמוך בערבוביה, כמו שאני מדברת”.
את עורכת דין, איך המקצוע משפיע על הכתיבה שלך?
“כעורכת דין אני עוסקת הרבה מאד בכתיבה. אמנם מדובר בכתיבה משפטית ולא בכתיבה ספרותית, אבל כתיבה היא כתיבה, וזה משהו שאני אוהבת ושרכשתי בו מיומנות. אני גם חושבת שלא במקרה הגעתי למקצוע. כמי שהייתה לה ילדות כאוטית, שבה לעיתים קרובות היה בלבול בין המותר לבין האסור, היה לי חשוב ללמוד את החוק ו”לעשות סדר”. גם הכתיבה, עבורי, היא כלי תרפויטי שנועד להשיב את הסדר על כנו. אם לא במציאות, אז לפחות על הנייר”.
אם היו מאפשרים לך לחזור בזמן, האם יש נתיב בחייך שהיית פונה בו לשביל אחר?
“כשכתבתי את הספר, בסביבות גיל 40, והתבוננתי על מחצית החיים שחלפו ועל חוויות קשות שחוויתי במהלכם, זה ציער אותי. היה נדמה לי שאם הייתה לי נקודת פתיחה טובה יותר, אז גם הדרך הייתה טובה יותר. מצד שני, אני חושבת שאולי דווקא בזכות הדרך שעברתי, יש לי התבוננות מפוכחת על החיים. אני משתדלת לחיות חיים מלאי משמעות, להקיף את עצמי בטוב, ולהתמקד במה שהכי חשוב לי, שזה בעיקר המשפחה שהקמתי”.
איזה חלום לא הגשמת עדיין?
“בהמשך לשאלה הקודמת, אין לי חלומות גדולים. אני מאמינה שחיים מלאי משמעות הם חיים של נוכחות בהווה ולא של חלומות לעתיד. אני גם מאמינה שהברכה שורה בדברים הפשוטים. יש לי כל מה שאני צריכה, תודה לאל – בן זוג תומך, ילדות מתוקות, עבודה מספקת, בריאות. כל השאר – בונוס”.
מה מעורר בך פחד?
“יש לי שני פחדים גדולים – פחד מהמוות ופחד קהל. לפחד הקהל שלי הקדשתי פרק בספר”.
מה גורם לך להרגיש משמעותית עבור אחרים?
“אני מרגישה משמעותית עבור אחרים כשאני עוזרת להם. גם אם זה רק במילה טובה או בחיבוק”.
“יש לי התבוננות מפוכחת על החיים. אני משתדלת לחיות חיים מלאי משמעות, להקיף את עצמי בטוב, ולהתמקד במה שהכי חשוב לי”
הצצה לספר המיוחד הזה, “שעת סיפור”
“ידוע שאלימות במשפחה, אם אינה מטופלת כראוי, עלולה לעבור מהורה לילד, בהעברה בין-דורית. אני מרגישה את הרעל של ההורים שלי זורם בעורקיי כמו נבואה שמגשימה את עצמה ושכמעט אין ביכולתי לשנות. לקחתי על עצמי משימת חיים יומרנית מאין כמותה, לגדוע את שרשרת ההעברה הבין-דורית ולעצור אותה אצלי, כדי שהרעל שעבר אלי לא יעבור הלאה לבנותיי.רוב הזמן נראה לי שאיני מצליחה בכך. אמנם ההורות שלי לבנותיי טובה מההורות של הוריי כלפיי, אבל ברור לי שזה לא מספיק. התיקון הנדרש אינו עניין של מידה. עלי להיות לא רק טובה מההורים שלי, אלא גם שונה מהם בתכלית השינוי. למען האמת ולמרבה הצער, אני לא יודעת אם אני מסוגלת לכך.”
“שעת סיפור” זמין באתר ההוצאה קינמון, בפלטפורמת הספרות ‘עברית’ ובחנויות
הוספת תגובה