מן הזווית המקומית שלנו, אירועי השבעה באוקטובר, שנדמו היו כאירוע מזרח תיכוני מוגבל, חידדו בעבורנו, הישראלים, את עולם הפוסט-אמת, כשמצאנו עצמנו, חסרי אונים, פעמיים, גם נוכח האירועים, וגם נוכח העמדה הנחותה שמיצבה אותנו בעולם כאלה שראויים לטבח בעיני העולם.
חדר המורים, הוא סרט טורד מנוחה מן הסוג הזה. לכאורה, עלילה שגרתית בבית ספר יסודי בגרמניה של היום, בו מורה חדשה, מסורה ונמרצת, צריכה לברר תופעת מכת גניבות בין תלמידי בית הספר. המורה, "קולית", שמנסה להיות הכל מלבד מורה גרמניה מסורתית, מנסה להביא רוח צעירה, קלילה, מכילה, מכבדת, גישה כזו העומדת בניגוד לנוקשות הגרמנית המסורתית שדגלה בענישה אילמת, ומביאה תחתיה תרבות של "בוא נדבר על זה". אבל הוראה, כידוע, היא מקצוע כפוי טובה, והמורה מוצאת עצמה חסרת אונים, כשהיא מתמודדת בנחיתות איומה חמושה בכליה המתקדמים והנאורים, מול אנטי חברתיות מובהקת כגניבה, הסתרה ושקר בקרב תלמידי בית ספר; אבל זה ממש לא עוצר כאן – כשהיא עושה את המובן מאליו: חושפת את מי שראיות מובהקות מצביעות עליו כגנב ארנקים, היא מוצאת עצמה תחת מתקפה אדירה, שמערערת את כל תפישת העולם הנאורה שחשבה שהיא מייצגת.
הסרט, מייצר מהלך נפשי, היפוך קפקאי משהו, במובנו של התגשמות הסיוט הבלתי קוהרנטי, והבלתי מציאותי, זה שתפישת העולם הנורמטיבית לא מצליחה להכיל בכליה. והאיש הבורגני ההגון, שעולמו סדור, הופך באחת לאויב החברה. הדרמה היוונית כינתה היפוך כזה – במונח "פרי-פטי", ערעור ההופך את עולם הערכים המוכר על ראשו.
הבמאי, בן למהגרים טורקיים, שחלק משמעותי בהתבגרותו עובר עליו בבתי ספר בטורקיה, לא יכול גם להימנע מן ההיבט הבולט שמאפיין את החברה הגרמנית והמערב אירופית בכללה – השתנותה של חברה זו ללא היכר, מחברה הומוגנית, בעלת ערכים מערביים, לחברה מגוונת של מהגרים, הטורפים את קלפי הזהות של החברה הזו. גזענות, בשימושה של דוקטרינת ה"הפוך-על הפוך", משחקת גם היא תפקיד משמעותי בסרט, והקורבן, הופך להיות הבריון. הזווית הישראלית, שוב, בתת ההכרה, פועלת שעות נוספות, בצפייה במהלך הזה. דרמות בית ספר, כז'אנר, אכן, תמיד היו סרטים שעוסקים במאבקי כוחות בין התלמיד החלש לבריון, אבל היפוך היוצרות, שנעשה באופן נפלא בסרט הזה, מטלטל ומשחקה של לאוני בנש, בתפקיד המורה, מציב את הצופה אל מול הדילמה, האם לפעול, לחשוף, או שמא לעתים, עדיף פשוט להשלים ולשתוק.
בקיצור – חוויה מטלטלת. לכו לראות!
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש סדרות הפודקאסט "משפט חוזר" ו"ישראל הראשונה" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה. ניתן להאזין לפודקטסים, ב"כאן הסכתים" בקישוריות:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284/ https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222/
הוספת תגובה