עמוד הבית » פענוח ציורי דמויות ומשמעותן בחיינו עם דיקלה

פענוח ציורי דמויות ומשמעותן בחיינו עם דיקלה

דיקלה גולסה-חליווה צילום: פרטי
לכבוד השנה החדשה רבים מאיתנו מחליטים ש"השנה הזו אני שם את עצמי במרכז"! האמנם?

מושג "העצמי" בפענוח ציורים מתבטא בציורי הדמות. ציורים אלה מתפתחים באופן טבעי אצל הילדים במקביל להתפתחותם הקוגניטיבית והרגשית.

נפגשתי לראיון וירטואלי עם דיקלה גולסה-חליווה – מפענחת ציורים וגרפולוגית, מאמנת אישית להצלחה בשילוב קלפים.

התפתחות ציור דמות בציורי ילדים

ציורי דמות אנוש מופיעים לראשונה בשלב השרבוט (גיל 3), כאשר ילדים בגיל זה מבטאים כוונה בציור דמות אדם ונותנים שמות אדם לשרבוטים שלהם ("הנה סבתא", "אני ואבא")‏.

בשלב הבא, ככל שהילד גדל, מופיעות סכמות של דמויות אדם בסיסיות הנקראות "ראשנים", עיגול עם שני קווים היורדים מטה, המייצגים את הגוף והרגליים. בהדרגה מצליח הילד לצייר דמויות שנעשות מובחנות יותר אחת מהשנייה, להוסיף פרטים רבים יותר, כמו אצבעות ידיים ורגליים, שיער ועוד. יש לציין כי באמצעות הציור חוקר הילד גם את המגדרים, הסטריאוטיפים המגדריים ואת הזהות המגדרית שלו עצמו. זהו מרחב בטוח בעיני הילד בו ניתן לחקור את המשמעות השונה של "בן" ושל "בת

צילום: באדיבות דיקלה גולסה-חליווה

".

 

כאשר הילד מתבגר, הוא שם יותר דגש על פרטים ומאפיינים המבחינים בין הדמויות‏ כמו למשל: תפקיד הדמות, ציור של כובע על הראש וגודלה במרחב הדף. לעיתים, דמויות האדם מצוירות מלפנים ובפרופיל, והילד מנסה אף לתאר פעולה של הדמות בתנוחות שונות‏.

בנוסף לכך, הן ילדים בוגרים והן אצל מבוגרים, דמות אנוש בציור מאופיינת בפרטים מדויקים יותר, פרופורציות מתאימות בין אברי הגוף השונים ובין דמות האדם לסביבתה. גם התנועות של הגוף מדויקות יותר ותואמות לרוב את המציאות (רוב הבנים יציירו בן ורוב הבנות יציירו בת).

המשמעות של ציור דמות

"כל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש שלא יצא אל הפועל,

עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו".

 ( הרב קוק, הקדמה לשיר השירים)

כאשר האדם מצייר את דמותו, בעצם,  ניתנת לו ההזדמנות לפגוש לא רק את הדמות החיצונית שאותה הוא מכיר מהתבוננותו במראה, אלא גם את עולמו הנפשי הפנימי, ואף לחקור אותו. יש כאן מפגש פסיכולוגי בין 'אני' ל'עצמי'. ה'אני' הוא האגו המודע, השכלתני, השיטתי, המבקר ואילו ה'עצמי' הוא ה'אני האמיתי' (ויניקוט, 1995) הפנימי המשמר את הראשוניות, ואת הטבעיות האוטנטית הילדית. הוא מקור החוויה, הרגש, הדמיון, ותת המודע.

צילום: באדיבות דיקלה גולסה-חליווה

אין ספק כי הציור היה למטרת פעילות אמנותית, פעילות של יצירה, מקום שחוקי המשחק בו שונים, אחרים ומאפשרים כי הנפש משתחררת, יוצאת לחופשי. שם מתפתחת היכולת היצירתית. זה המקום שבו הקול האחר של האדם המצייר, קולו של התת מודע, יכול לפרוץ, להופיע ולהודיע באופן מרומז על קיומו. כפי שמתאר זאת יונג (1954) "בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה. כי מה שהוא מצייר הינו פנטזיות פעילות של מה שפעיל בתוכו. ומה שפעיל בתוכו הוא עצמיותו, אך לא עוד במסווה של טעותו הקודמת, כשחשב בטעות שהאני האישי הוא העצמי; זהו העצמי במובן חדש, שהיה נוכרי לו עד עתה, כי האני שלו מופיע כעת כאובייקט של מה שפעיל ויוצר בתוכו".

מכאן שכל אותם מפגשים שבהם האדם מצייר דמות, הם מפגשים שמאפשרים לו לקיים במודע ושלא במודע תהליכי חקר עצמי, גילוי עצמי, ניתוח עצמי, פרשנות ועיצוב עצמי. כלומר, תהליך של צמיחה והתפתחות (Cederboum, 2009).

החיפוש אחר משמעות ה'עצמי' וידיעתו הם מסע של התבוננות כלפי פנים, כפי שמסביר בובר (1962)  באמרו "אל יהא האדם רואה את עצמו כדרך שהוא רואה את עולמו מבחוץ. אלא אדרבא, יהא רואה את עולמו כדרך שהוא רואה את עצמו מבפנים". שם בפנים ממוקמת הנפש. זה החיפוש אחר ה'עצמי האמתי', שחבוי וחסוי מתחת לשכבות הרבות של ה'עצמי המזויף' היא הנפש הלא מודעת שאינה מגלה את עצמה.

מכאן שישנם חלקים של עצמנו שנמצאים בתוכנו אנו, אך אינם מוכרים לנו. והדרך לגלותם היא להתבונן פנימה לתוך מסע פנימי עמוק.  מסע זה נתון בידיו של האדם, ברצונו ובכוחו, ואיש אינו יכול לעשותו בעבורו וכאשר זהו רצונו, הוא גם זוכה לסיוע שהרי "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" (מכות י ע"ב).

ישנן דרכים רבות שבהן יכול האדם להלך על מנת לגעת בנבכי נפשו, אחת מהן, להצעתי היא דרך הציור. מעשה היצירה בכלל, והציור, בפרט, הם המקום שאליו ה'עצמי' מכוון, זו הדרך שלו לבוא לידי ביטוי ולהתגלות, אך בו בזמן הוא גם המקום ששומר עליו מפני חשיפה. הגנה זו היא הכרחית בעיקר בהתחלה, עד לשלב שבו האדם מוכן ומזומן לפגוש את עצמו. תכני ה'עצמי' מתגלים מאחורי דלתות התודעה, מבצבצים בציור, אך אינם מספרים את עצמם לבדם. הם זקוקים למפענח, המתווך, שייעשה זאת עבורם באומנות של מילים היוצאות מהלב והנכנסות אליו.  פעולת הציור עצמה מאפשרת להם להתעורר ולבוא לידי ביטוי אישי-רגשי המאפשר פורקן מבורך. הציור הופך, אם כך, להיות השתקפות של ה'עצמי', ולכן כל ציור באשר הוא, הוא למעשה דיוקן עצמי.

לסיכום

מכל האמור לעיל, כאשר האדם מצייר הוא שקוע בענייני נפשו, בחקירת עצמו הפנימית ובפרשנות לכך, הן במודע והן בתת מודע. על כן, ציור דמות תהיה ניתנת לפרשנות של דיוקן עצמי אישי של המצייר, וממנה אפשר יהיה ללמוד על כל אותם מקומות המעכבים אותו מלהתקדם בחייו לצד נקודות החוזק וההצלחה המאפשרים לו לפרוץ ולהגביה עוף בחייו.

צילום: באדיבות דיקלה גולסה-חליווה

בפתחה של שנה חדשה ומאתגרת עוד יותר, לנוכח שינויי המציאות הגלובליים, ישנה חשיבות רבה לצמצום החומר והתרחבות הרוח שתאפשר לכל אדם לפרוץ את הגבולות של עצמו בנחישות ובאמונה ביכולותיו. התהליכים שמתרחשים כעת, הן ברמה הקולקטיבית והן ברמה האישית, הם בלתי נמנעים והם מוכרחים להתקיים על מנת לעזור להתפתחות האנושית וללמד את כולנו על עצמנו. המטרה היא לשים את עצמנו במרכז, לבחור בנו, על ידי למידת המקורות שלנו והכוחות הפנימיים ועל ידי כך רכישת ביטחון בדרך שבה אנו צועדים מתוך היכרות עמוקה יותר עם עצמכם ועם החיים.

אני רוצה לברך אתכם בשנה של התעוררות הנשמה, שנה של מימוש עצמי והגשמה אישית, שנה שבה דרככם תהיה מוארת בתובנות וגילויים אישיים מרתקים ובהצלחות נפלאות פרי עמלכם.

שנה טובה!

דיקלה מיוצגת על ידי סוכנות 'נשים מרצות אונליין':www.womenspeakers.online