כשנאלץ לגלות מגרמניה הנאצית לארה”ב ובהמשך גם ממנה בימי המקארתיזם, הוא חש על בשרו את חווית התלישות של אדם שאיבד את מולדתו, חבריו ואת תרבותו. חווית הבדידות היא תופעה רבת עומק המצריכה יד אומן שתבחן ותבטא אותה. השפה העברית מתקשה לעתים לסייג ולדייק את ההבדל שבין Loneliness ל Solitude, בין האדם שהיחידות מפרה את מחשבתו ולבין האדם הבודד, הגלמוד, הערירי לעתים, שתוגה של עצב נסוכה מעל חווית היותו לבדו.
יד אמן כזו, נמצאה בידיה של הסופרת והמחזאית הנפלאה נאוה מקמל עתיר, שהצליחה שוב לאחוז בידיה את התופעה האנושית רבת הפנים של אנשים בודדים, גם אלה שיש להם, למראית עין, משפחה וחברים סביבם, אך הם עדיין בודדים. מקמל מציבה אותם אותם במרכז הוויה ישראלית מובהקת ויחד עם זאת, אוניברסלית. במחזה יחיד המשוחק בידי גיל וסרמן הוירטואוז, כשלצדו על הבמה ניצבת המחברת, בכמעין מקהלה יוונית של איש אחד, עוצרת את שעון העצר של התיאטרון ומעמידה אותנו בהפסקה מתודית בה המחזאית והשחקן מדברים בשמם שלהם על הדמויות התיאטרליות בתעלול דרמטי נפלא ושובה לב.
סיפורו של דב קליינר, ספק טרגדיה, ספק קומדיה, מתרחש לאורך שעות אחדות סביב ערב ראש השנה, ובהן קליינר הקשיש פוגש דמויות אחדות, בודדות – כל אחת בייחוד בדידותה שלה, בפסיפס כל-ישראלי של אנשים פשוטים, החל מקליינר הפנסיונר שילדיו אינם בקשר עמו עוד, המשך בעולה החדש מאוקראינה השומר בחניון החי לו בבועת בדידות של מהגר, המשך באם חד-הורית, אותה “מגייס” השחקן וסרמן ומפציר במקמל עתיר “לעשות לו טובה”, שעה שהוא כורע תחת הנטל ומחליף דמויות במהירות מסחררת ושתיאות לרגע לגלגל על הבמה עגלת תינוק ולשחק את אותה האם הבודדה; וכמובן, אין יותר ישראלי מנהג המונית, שמסיע בשעות הקטנות של הלילה את קליינר לביתו, תוך שמתגלה כי השניים מכירים כשנהג המונית נהג למכור לקליינר מוצרים שקשישים בודדים נוהגים לצרוך ללא צורך – כתופעה מוכרת של קשישים בודדים המשוועים לאיש שיחה גם אם זהו איש מכירות טלפוני.
אחת התפניות המשעשעות/עגומות, מתחוללת כשאשה אחרת מוצאת את הטלפון שאיבד קליינר ובו הוא מותיר שיחות מוקלטות עם אשתו המנוחה. האחרת מתקשרת לקליינר ומבקשת במציצנות שימשיך את ההקלטות המרתקות שנפסקו, ואולם השומר בחניון הוא זה שמנהל עם אותה אחרת את השיחות במעין קומדיה של טעויות רבת קסם בפער התרבותי שבין הדמויות. יש בה במקמל עתיר, היכולת לאחוז ולתמצת את הישראליות האפורה, היומיומית, ולהפוך אותה לזהב תיאטרלי, בדיאלוגים שמנהל וסרמן עם עצמו כשהוא מחליף כובעים תיאטרליים במופע עוצר נשימה, בטקסט השנון של מקמל, מצחיק ועגום באותה הנשימה.
בקיצור – אחד מן המחזות הקאמריים, וללא ספק אחד מהצגות היחיד האנושיות, הנוגעות ללב ועמן המשעשעות שראיתי לאחרונה. לכו לראות!!
הפקה: רדי רובינשטיין
אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו”ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ניתן להאזין לפודקאסטים של אורון שוורץ, ב”כאן הסכתים” בקישוריות:”ישראל הראשונה” https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284. “משפט חוזר”: https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222
הוספת תגובה