מבוא לחומש במדבר

תקופת הנדודים במדבר התאפיינה בנאמנות של בני ישראל כלפי הקב"ה, כפי שהיטיב לבטא זאת הנביא ירמיה: "כֹּה אָמַר יְהוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה: " (ירמיה ב, ב). בתקופה זה הקב"ה הוריד את המן מן השמיים והגן על בני ישראל בענני כבוד.

מנגד בחומש במדבר מתוארות טעויות ונפילות של בני ישראל שבגללן נדחתה הכניסה לארץ בשנים רבות.

בפרשת המרגלים, המרגלים, למעט שניים, הוציאו דיבתה של הארץ רעה, וזהו הדבר המרכזי שעיכב את כניסתם לארץ. הרי ברור לכל שניתן להגיע ממצרים לארץ ישראל  בימים ספורים. אין צורך בארבעים שנה כדי לעבור את כל הדרך הזו. לעיכוב הזה יש סיבה. כמובן, שבני ישראל התחרטו על כך, ואפילו היו מוכנים  להסתכן כדי להיכנס אליה. על כל פנים, הוצאת דיבה על הארץ נזקפה לחובתם לא פחות וייתכן שאף יותר מחטא עגל הזהב, הידוע לשמצה.

בנוסף לכך בני ישראל התלוננו ורטנו רבות בפני משה ויש כאן יסוד גדול מאוד לכל אחד ואחת מאיתנו: הקב"ה לא אוהב מתלוננים.  כמו כן, מתוארים אירועי פגיעה אישית במשה: פרשת קורח ועדתו, וכן הביקורת של מרים, אחות משה, ואהרון, אחיו, על משה.

חומש במדבר הוא הספר היחיד שבו הקב"ה נותן את החותמת האישית שלו על משה כדמות המרוממת  ביותר מכל בני האדם: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה׃" (במדבר יב, ג). זאת לאחר שמשה הפגין תכונות אופי יוצאות דופן במצבים קשים ביותר: ענווה מול עמידה נחרצת כנגד המערערים על האמת שבשליחותו, נדיבותו לחלוק את נבואתו עם כל בני ישראל, מוכנותו למסור את עצמו כדי להציל את כל בני ישראל ולבסוף מוכנותו להזיז את עצמו ואת יורשיו ולהעביר את השרביט למי שראוי ומסוגל להמשיך ולהנהיג את העם, יהושוע בן-נון.

חומש דברים נקרא גם בשם: חומש הפקודים משום שמתוארים בו בפירוט  מפקדים של עם ישראל ושל חלקים ממנו. לצד כל אלה מתוארים גם הניצחונות של עם ישראל את העמים שמסביב, שאפשרו את המשך המסע עד לכיבוש הארץ בהנהגת יהושוע בן נון.

– פרשת במדבר—

מה בפרשה?

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם׃ מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן׃".

כאמור, אוהל  מועד  הוקם  בא' בניסן. מיום זה ואילך הקב"ה דיבר עם משה רק מאוהל מועד. במשך חודש הקב"ה לימד את משה את ספר ויקרא, וכעת בא' באייר הקב"ה מצווה את משה לספור את בני ישראל.

הנושאים הנידונים בפרשת במדבר:

• מפקד בני ישראל
• תפקיד שבט לוי במהלך המסע במדבר
• סדר השבטים במסע במדבר
• מינוי הלויים לתפקידם
• ספירת שבט לוי
• ספירת בכורי ישראל ופדיונם
• ספירת צבא המלאכה מבני קהת ומינוים לתפקיד

• מפקד בני ישראל

הקב"ה, מתוך חיבתו לבניו, מבקש ממשה ואהרון למנות אותם.

בפעם הראשונה הקב"ה ביקש למנותם לאחר שיצאו ממצרים.

בפעם השנייה הקב"ה ביקש למנותם לאחר שחטאו בחטא העגל.

כעת זו הפעם השלישית.

משה ואהרון מתבקשים  לספור בנוכחות נשיאי השבטים: "וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא׃"  את מספרם המדויק של הגברים  מגיל עשרים שנה ומעלה בכל שבט, מלבד שבט לוי, שאותו ספרו מאוחר יותר: "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן׃".

הספירה של בני ישראל היא לא ספירה של אנשים, אלא כל אחד מביא מטבע של מחצית השקל וסופרים את המטבעות: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם׃".

תוצאת המפקד: 603,550 לא כולל שבט לוי: "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים׃ וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם׃".

הקב"ה הורה למשה לערוך את המפקד ללא שבט לוי: "אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃" משתי סיבות:

1. שבט לוי הם כמו יחידה בפני עצמה המשרתת את הקב"ה ועל כן ראויה להימנות בפני עצמה.
2. הקב"ה צפה שעתידה להיות גזרה שכל מי שנפקד צפוי למות במדבר, ולכן לא רצה למנות בתוכם את שבט לוי, שלא חטאו בחטא העגל.

לאחר מכן, כל  אחד לקח את משפחתו והצטרף לבני שבטו. כולם חיכו לשמוע את מקומם במסע לקראת הארץ המובטחת.

• תפקיד שבט לוי במהלך המסע במדבר

הקב"ה הורה למשה להפקיד את שבט לוי לאחראיים על המשכן וכל כליו במהלך המסע: הם יפרקו אותו לפני היציאה למסע, יישאו אותו, ירכיבו אותו כשחונים, ישנו סביבו ויוודאו שזרים לא יכנסו לתוכו כדי שהזרים לא ימותו בידי שמיים: "וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ׃ וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׃".

הלוויים יחנו מסביב למשכן וישמרו עליו: "וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת׃".

 סדר השבטים במסע במדבר

הקב"ה ציווה את משה לסדר את העם על פי השבטים, כאשר לכל שבט יהיה דגל משלו, שהוא למעשה סמל המאפיין אותו. הכוונה היא שבמסעם במדבר יהיה להם סדר מיוחד וקבוע.

על פי מה הסתדרו השבטים?

לפני שיעקב אבינו נפטר, הוא ברך את השבטים  וקבע להם סדר שבו ייקחו את מיטתו: שלושה שבטים בכל צד, חוץ משבט לוי. באותו סדר הסתדרו שבטי ישראל לפני יציאתם למסע.

הקב"ה ציווה את משה ואת אהרון למקם את השבטים במרחק של כאלפיים אמה (=כקילומטר) מסביב למשכן: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ׃". מסביב המשכן  חנה שבט לוי, שנקרא: מחנה לויה. מחנה שבט לוי התחלק לשלושת המשפחות המרכיבות אותו: גרשון, קהת ומררי.

מחנה ישראל היה סביב מחנה לויה מארבעת צדדיו: צפון, מזרח, דרום ומערב. בכל צד היו שלושה שבטים שהיו מאוגדים למחנה אחד עם דגל אחד.

בצפון – דן, אשר ונפתלי (דגל מחנה דן).

במזרח – יהודה, יששכר וזבולון (דגל מחנה יהודה).

בדרום – ראובן, שמעון וגד (דגל מחנה ראובן).

במערב – אפרים, מנשה ובנימין (דגל מחנה אפרים).

לכהן הגדול היה אפוד ועליו 12 אבנים טובות שנקראו: אבני החושן. על כל אחת מאבני החושן היה חקוק שם שבט מתוך 12 השבטים. לכל שבט היה דגל הצבוע בצבע של האבן הטובה שהייתה בחושן. על כל דגל היה מצויר סמל מיוחד שאפיין את השבט:

דגל ראובן – דודאים

דגל שמעון – העיר שכם

דגל לוי – החושן

דגל יהודה – אריה

דגל יששכר – שמש וירח

דגל זבולון – ספינה

דגל דן – נחש

דגל גד – מחנה

דגל אשר – עץ זית

דגל אפרים – שור

דגל מנשה – ראם

דגל בנימין – זאב

כאמור, במרכז עמד המשכן ומסביבו חצר. בחצר עמדה בארה של מרים. המים היו נשפכים מן הבאר והקיפו את מחנה השכינה. המים נשפכו מארבע הפינות והקיפו גם את מחנה לויה. משם  הם נעשו כמו נהרות שהפרידו בין השבטים עד שהקיפו את כל מחנה ישראל. הנהרות הצמיחו פירות וגם שימשו כמקור שתייה לחיות שהיו רועות סביב מחנה בני ישראל.

כך היו הדברים בכל תקופת נדודי בני ישראל במדבר.

בזמן החניה, עמוד הענן היה פרוש מעל המשכן. כשהגיע הזמן להתקדם, עמוד הענן זז והיה מעל שבט יהודה. זה היה הסימן להתקפל ולנוע. הכוהנים היו תוקעים בחצוצרות, מכסים את הכלים הקדושים בעורות ובדים, ובני משפחת קהת היו נושאים אותם. שבט יהודה החל לנוע ראשון עם שבט יששכר וזבולון. אחריהם בני משפחת גרשון ומררי, אחריהם שבטי ראובן, גד ושמעון, אחריהם משפחת קהת, אחריהם שבטי אפרים, בנימין ומנשה וסוגרים מאחור שבטי נפתלי, אשר ודן.

• מינוי הלויים לתפקידם

כאמור, לאהרון היו ארבעה בנים: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר. נדב ואביהוא מתו כאשר הקריבו אש זרה ביום חנוכת המשכן. נותרו אלעזר ואיתמר. הקב"ה הורה למשה לקרב אל אהרון את שבט לוי כדי שיסייעו לו בעבודת המשכן: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ׃".

תפקידי הלויים:

• לשמור שלא יכנסו זרים למשכן וכן הם מסייעים בחלק מעבודת הקורבנות: "וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן׃".
• לוודא שכלי המשכן יהיו תקינים: "וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד".
• לשיר: "וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן׃".
• לשאת את המשכן בעת המסעות.

נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה בחר דווקא בשבט לוי לתפקיד זה?

התשובה היא: שהקב"ה אמר למשה שהוא בוחר בשבט לוי מאחר שבמכת בכורות הקב"ה הציל את הבנים הבכורים של בני ישראל ובכך הוא למעשה קידש אותם. בהמשך אותם בנים בכורים חטאו בחטא העגל, ולכן הפסידו את הקדושה, בניגוד לשבט לוי שלא חטא בחטא העגל, והרוויח את הקדושה והתפקיד: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם׃ כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָה׃".

• ספירת שבט לוי

הקב"ה ביקש ממשה לספור את בני שבט לוי אבל לא מגיל 20 ומעלה, אלא כל בן מגיל חודש ומעלה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר׃ פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם׃". משה סופר אותם.

ללוי היו שלושה בנים: גרשון, קהת ומררי: "וַיִּהְיוּ אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי בִּשְׁמֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי׃".

משפחת גרשון

מנתה 7,500 זכרים מגיל חודש ומעלה והתחלקה לשתי משפחות: לבני ושמעי: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנִי וְשִׁמְעִי׃" . הם חנו מערבית למשכן ותפקידם לשאת את יריעות  המשכן, המסך והמיתרים. נשיאם: אליסף בן-לאל.

משפחת קהת

מנתה 8,600 זכרים מגיל חודש ומעלה והתחלקה לארבע משפחות: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל: "וּבְנֵי קְהָת לְמִשְׁפְּחֹתָם עַמְרָם וְיִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל׃". הם חנו דרומית למשכן ותפקידם לשאת את הארון, השולחן, המנורה, המזבחות, כלי הקודש והפרוכת. נשיאם: אליצפן בן-עוזיאל.

משפחת מררי

מנתה 6,200 זכרים מגיל חודש ומעלה והתחלקה התחלקה לשתי משפחות: מחלי ומושי: "וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם מַחְלִי וּמוּשִׁי". הם חנו צפונית למשכן, ותפקידם לשאת את קרשי המשכן, בריחיו, עמודיו, אדניו, יתדותיהם ומיתריהם נשיאם: צוריאל בן-אביחיל.

לפני המשכן, בצד מזרח, חנו משפחות משה, אהרון ובניו והם שמרו שזרים לא יכנסו  למשכן: "וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׃".

בסיכום המפקד התקבל שישנם 22,300 לויים, אך מאחר ו- 300 מתוכם היו בכורות, נכתב  שישנם 22,000 לויים: "כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי יְהוָה לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף׃".

• ספירת בכורי ישראל ופדיונם

עכשיו הקב"ה מצווה את משה לספור את כל בכורי ישראל מגיל חודש ומעלה ומתקבל המספר: 22,273: "וַיְהִי כָל בְּכוֹר זָכָר בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתָיִם׃". סיבת הספירה היא שמלכתחילה הבכורות  היו אמורים לעבוד בבית המקדש, אך הם חטאו והוחלפו על ידי הלויים, ולכן יש לפדות כל בכור בלוי.

לאחר ספירתם התקבל שישנם 22,273 בכורות בעם ישראל וכנגדם היו 22,000 לויים שאינם בכורות. התקבל הפרש של 273 בכורות שאין כנגדם לוי שיפדה אותם. כדי לפתור מצב זה הקב"ה הורה שכל אחד מ-273 הבכורות, שאין כנגדם לוי שיפדה אותם, ישלם 5 שקלים והכסף יעבור אל אהרון ובניו: "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת כֶּסֶף הַפְּדֻיִם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו עַל פִּי יְהוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה׃".

מעבר לכך הקב"ה ביקש לפדות את בכורי החמורים של בני ישראל באמצעות שה של בהמות הלויים. כל שה של לוי פדה כמה בכורי חמורים  של בני ישראל: "לָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי יְהוָה תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃".

• ספירת צבא המלאכה מבני קהת ומינוים לתפקיד

הקב"ה מצווה את משה ואהרון לספור במשפחת קהת את הגברים בגילאי 30-50 כדי למנות אותם לתפקיד בעבודת המשכן. תפקידם של בני קהת הוא  לשאת  את הכלים המקודשים ביותר בזמן המסע: הארון, השולחן, המנורה, המזבחות וכלי השרת: "זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים׃".

לפני שבני קהת יישאו את הכלים, הכהנים יכסו את הכלים, ורק אז בני קהת  יורשו להיכנס ולהרים אותם  בעזרת הבדים והמוטות מבלי לגעת בארון הקודש, אחרת הם יומתו: "וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד׃".

הקב"ה הדגיש בפני משה ואהרון שלבני קהת אסור לגעת בכלי הקודש ואפילו לא לראותם, פן ימותו: "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ׃".