פרשת נשא

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם׃ מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד׃".

פרשת נשא זו הפרשה הגדולה ביותר בתורה והיא מונה 176 פסוקים.

גם פרק קי"ט בתהילים, שהוא הפרק הגדול ביותר, מונה 176 פסוקים.

גם מסכת בבא בתרא, שהיא המסכת הגדולה ביותר שבמסכתות הש"ס (שישה סדרי משנה) מונה אף היא 176 דפים.

הפרשה עוסקת במספר עניינים: מעמדו של שבט לוי, פרשת הנזיר וברכת הכהנים.

הפרשה הקודמת הסתיימה בציווי של הקב"ה ממשה לספור את כל הזכרים במשפחות קהת מגילאי 30-50 ולמנות אותם לתפקיד במשכן. הם נקראים: צבא העבודה. בפרשה זו נמשך הציווי גם למשפחות גרשון ומררי.

שבט לוי

שבט לוי זכה למעלה מיוחדת ולקדושה יתרה והסיבה לכך היא שבזמן חטא העגל, שבט לוי לא התפתה לדברי הערב רב ולא חטאו בחטא העגל. שבט לוי אחראי על עבודת המשכן, על כן הם נפרדו משאר השבטים וגם נמנו בנפרד. הם קיבלו גם את השם: "ליגיון של מלך".

בפרשה הקודמת שבט לוי נקרא גם: "מחנה לויה" והוא ישב באמצע בין מחנה ישראל לבין המשכן. באופן זה הם שמרו שאף אדם מבני ישראל לא יכנס  למשכן, כדי שחס וחלילה לא ימות. כאמור, רק לכהנים הותר להיכנס למשכן, וזאת לצורך עבודתם בקודש.

כאמור, ללוי היו שלושה בנים: גרשון, קהת ומררי. כל אחד מבניו ובני משפחתו קיבלו תפקיד ייחודי בעבודת הקודש.

בני משפחת קהת קיבלו את תפקיד נשיאת כלי הקודש.

בני משפחת גרשון קיבלו את תפקיד נשיאת כל בדי המשכן – היריעות המסכים וקלעי החצר.

בני משפחת מררי קיבלו את תפקיד נשיאת הקרשים של המשכן והחצר.

הנושאים הנידונים בפרשת נשא:

• ספירת צבא העבודה מבני גרשון ומינוים לתפקיד
• ספירת צבא העבודה מבני מררי ומינוים לתפקיד
• ספירת צבא העבודה מבני קהת ומינוים לתפקיד
• טיהור מחנה בני ישראל
• השבת הגזל
• מתנות כהונה
• אישה סוטה
• נזיר
• ברכת כהנים
• חנוכת המשכן

• ספירת צבא העבודה מבני גרשון ומינוים לתפקיד

הקב"ה מצווה את משה לספור את בני משפחת גרשון בגילאי 30-50 כדי שהם יקבלו תפקיד בצבא העבודה של אוהל מועד. תפקידם יהיה לשאת את יריעות המשכן ואוהל מועד, המסכים שבפתח אוהל מועד ובפתח  החצר, את קלעי החצר: "זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא׃ וְנָשְׂאוּ אֶת יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד מִכְסֵהוּ וּמִכְסֵה הַתַּחַשׁ אֲשֶׁר עָלָיו מִלְמָעְלָה וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד׃ וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב וְאֵת מֵיתְרֵיהֶם וְאֶת כָּל כְּלֵי עֲבֹדָתָם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לָהֶם וְעָבָדוּ׃".

• ספירת צבא העבודה מבני מררי ומינוים לתפקיד

הקב"ה מצווה את משה לספור את בני משפחת גרשון בגילאי 30-50 כדי שהם יקבלו תפקיד בצבא העבודה של אוהל מועד. תפקידם יהיה לשאת את קרשי  המשכן, בריחיו, עמודיו, אדניו, יתדות ומיתרי העמודים, כאשר איתמר בן אהרון אחראי עליהם: "וְזֹאת מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו׃ וְעַמּוּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם לְכָל כְּלֵיהֶם וּלְכֹל עֲבֹדָתָם וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם׃ זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׃".

• ספירת צבא העבודה מבני קהת

משה סופר את  בני קהת  בגילאי 30-50 : "וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה אֶת בְּנֵי הַקְּהָתִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּלְבֵית אֲבֹתָם׃" ומספרם הוא: 2,750: "וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם אַלְפַּיִם שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים׃".

• ספירת צבא העבודה מבני גרשון

משה סופר את  בני גרשון  בגילאי 30-50 ומספרם הוא: 2,630: " וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים׃".

 ספירת צבא העבודה מבני מררי

משה סופר את  בני מררי  בגילאי 30-50 ומספרם הוא: 3,200: "וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם לְמִשְׁפְּחֹתָם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם׃".

• סיכום כולל של כל צבא העבודה משבט לוי

המספר הכולל של כל הגברים משבט לוי  בגילאי 30-50 הוא: 8,580: " וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים׃".

• טיהור מחנה בני ישראל

בני ישראל חנו באופן הבא: במרכז מחנה השכינה, מסביבה מחנה לוי ומסביבם מחנה ישראל. הקב"ה מצווה את משה להרחיק מהמחנה אנשים מצורעים, זבים וטמאים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ׃ מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם׃". רש"י מפרש שהמצורע הורחק מכל המחנות, הזב יכול להיות רק במחנה ישראל והטמא יכול להיות במחנה ישראל ובמחנה לוי.

• השבת הגזל

הקב"ה מורה למשה שבמקרה שאיש או אישה גזלו ממון ושיקרו: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיהוָה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא׃", אז כאשר הם יתחרטו על מעשיהם  עליהם להתוודות ולהשיב את הדבר שגזלו בתוספת חמישית ממה שגזלו ולהביא קרבן: "וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ׃" אם האדם הנגזל נפטר ואין לו קרובי משפחה, יש להעביר את הכסף שנגזל בתוספת חמישית לכהן: "וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לַיהוָה לַכֹּהֵן מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו׃".

• מתנות כהונה

הקב"ה מוסיף שאת הביכורים יש להביא למשכן ולתת אותם לכהנים: "וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה׃". אדם שנותן את הביכורים לכהן, זוכה לפרנסה בשפע: "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה׃".

• אישה סוטה

הקב"ה מתאר למשה מה עושים במצב שבו יש חשש שאישה בוגדת בבעלה עם אדם זר מרצון. בעלה חשד בה והזהיר אותה  בפני עדים שתמנע מכך: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל׃ וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה׃" . במידה והיו עדים שאותה אישה אכן שהתה עם אותו אדם זר פרק זמן סביר כדי שיחטאו, אך לא ידוע בוודאות שאכן חטאו, במצב זה בעלה מביא אותה בפני הכהן במשכן עם קרבן: "וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה׃ וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֺן׃". הכהן לוקח מים קדושים בכלי חרס ומוסיף להם עפר מקרקע המשכן: "וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם׃" הכהן מסיר את כיסוי ראשה כדי ששערה יתגלה. הכהן משביע אותה שבמידה והיא לא חטאה, אז אותם מים הנקראים: מים מאררים לא יפגעו בה: "וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה׃". אבל במידה והיא חטאה, היא תמות במקום. הכהן כותב את השבועות הללו: "וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ׃ וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה׃". הכהן מניף את המנחה יחד עם האישה ואז מקריב את המנחה על המזבח. לאחר מכן הכהן נותן לאישה לשתות מהמים. אם האישה חטאה, היא מתה במקום. אם היא לא חטאה, היא מתברכת בילדים: "וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע׃".

• נזיר

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה׃ מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל׃ כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל׃ כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיהוָה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ׃ כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא׃ לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ׃ כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיהוָה׃".

בנוסף ללויים הנבדלים משאר בני ישראל, מתארת התורה עוד אדם הנבדל מן העם והוא הנזיר. הנזיר הוא אדם מקרב בני ישראל המעוניין להתקדש ולהיטהר אף יותר. הוא נוכח שאנשים ששתו יין והשתכרו עשו עברות, ולכן הוא  מחליט להתרחק משתיית יין ומכל מרכיביו ולהתנזר ממנו. רבנו בחיי אומר שהמילה נזיר דומה למילה נזר. כמו שהאדם הוא נזר הבריאה. במקרה של נזיר זהו כמו מלך שמצליח לשלוט ביצר הרע ובתאוות. בבחינת איזהו גיבור, הכובש את ייצרו. לאחר שהנזיר מסיים את תקופת התנזרותו, הוא מביא קרבן מהסיבה שמציין הרמב"ן: "על כך שהנזיר מפסיק את התקדשותו וחוזר לתאוות העולם".

• ברכת כהנים

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם׃ יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ׃ יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃ וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם׃" .

מהי ברכת כהנים?

בבוקר מתקיימת תפילת שחרית. חלק מתפילת שחרית נקרא: תפילת עמידה שנקראת גם תפילת לחש משום שכל מתפלל אומר אותה בלחש. לאחר שכולם מסיימים את התפילה, שליח הציבור (ראשי תיבות: ש"ץ) חוזר על התפילה בקול רם. לקראת סיום החזרה של שליח הציבור, מנחה את ברכת כהנים.

כיצד נערכת ברכת כהנים?

רגע לפני ברכת כהנים, הכהנים יוצאים מן ההיכל (מבית הכנסת) ואיתם מתפלל שהוא לוי. הלוי יוצק מים על ידי הכהנים, ולאחר מכן הכהנים  חוזרים לבית הכנסת ועולים לדוכן. הכהנים מתכסים בטלית על ראשם, כך שלא רואים את פלג גופם העליון. לאחר מכן שליח הציבור חוזר מילה במילה על הברכה. הכהנים מסתובבים אל המתפללים וחוזרים אחריו מילה במילה כשהם נושאים את כפות ידיהם לפנים. חשוב מאוד שהמתפללים לא יביטו בכהנים בשעת הברכה בשל עוצמתה הרוחנית הגדולה.

מהו נוסח ברכת הכהנים?

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ׃  עונים: אמן.

יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ עונים: אמן.

יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃  עונים: אמן.

לאחר כל מילה הכהנים חוזרים עליה בקול אחרי שליח הציבור.

מה המיוחד בברכת כהנים?

הקב"ה בחר בכהנים, המשרתים בקודש, שהוא יברך אותם והם יעבירו את ברכתו אל המתפללים. הקב"ה הבטיח שבכל פעם שהכהנים ישמיעו את הברכה, הוא בכבודו ובעצמו עומד מאחורי הכהנים ומברך את המתפללים. מכאן נובע שהשכינה נמצאת שם, ולכן זאת הסיבה שבזמן ברכת הכהנים אין להביט בכהנים.

מה כוללת בתוכה ברכת הכהנים?

למעשה ברכת הכהנים כוללת בתוכה את כל הברכות:

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ׃  – מתנה של עושר.

 יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ –  מתנה של חכמה.

 יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃ – מתנה לגבור על היצר הרע. מי שכובש את ייצרו, מגיע לשלום פנימי בנפשו.

ברכת כהנים – שעת רצון

אמרו בזוהר הקדוש (נשא קמו, קמז): בשעת ברכת הכהנים נפתחים  שערי רחמים ועת רצון בכל העולמות, ומתברכים העליונים והתחתונים, ואין דין שולט בכל העולמות. מי שיתפלל על צערו, יתהפך לו הדין לרחמים. לכן יזהר שלא יפסיד את הברכות של שעת רצון ההיא, שבה נמצא שלום בכל העולמות. ובשעה שהברכה יוצאת מפי הכהן, אזי אותם שישים אותיות שיש בשלושת הפסוקים של יברכך, יאר, וישא, יוצאות מפיו, ופורחות למעלה לרקיע, ויש שישים שרים הממונים על שישים אותיות אלו, ועל כל אות ואות יש שר מיוחד, וכולם מודים ומסכימים על כל אלו הברכות. ועל זה נאמר "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", כלומר שישימו את השם הקדוש המצטרף משישים אותיות על ישראל, ואז הקב"ה  מברך את ישראל. בשעה שהכהנים פורשים את ידיהם, מתעורר החסד שלמעלה שמאיר בפנים מאירות לישראל, ועל ידי זה סרים ומתבטלים מהם הדינים, וזהו שכתוב: "כה תברכו את בני ישראל", דווקא בני ישראל כי היא נחלתם ולא לשאר העמים שאין להם חלק בקדושה.

(מתוך סדר היום בהלכה ובאגדה – הרב דוד שלום נקי שליט"א)

בסיום הברכה, הכהנים מסתובבים חזרה לכיוון ארון הקודש ויורדים מן הדוכן.

• חנוכת המשכן

ביום א' בניסן משה הקים את המשכן מבלי לפרקו, כפי שעשה בשבעת ימי המילואים שקדמו לו. משה קידש את המשכן וכליו על ידי משיחתם  בשמן המשחה: "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם׃". לאחר מכן הגיעו שנים-עשר נשיאי השבטים כדי להקריב את קרבנותיהם. הם הביאו אותם  בעגלות ושוורים שסחבו את העגלות. הקב"ה הורה למשה למסור את העגלות והשוורים לשבט לוי כדי שישתמשו בהם לצורך ניוד המשכן בעת מסעותיהם במדבר: "קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ׃".

הקב"ה הורה למשה שבכל יום נשיא אחד יקריב את הקרבנות שהביא: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם נָשִׂיא אֶחָד לַיּוֹם יַקְרִיבוּ אֶת קָרְבָּנָם לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ׃".

לאחר מכן כשמשה היה נכנס אל אוהל מועד, הקב"ה היה מדבר איתו מבין שני הכרובים: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו׃".

 מהם המסרים בפרשה?

• אנשים בצר להם מחפשים לקבל ברכות. יש להם אפשרות כל יום לזכות בברכת הכהנים בבית הכנסת הסמוך לביתם. ביום שבת מתקיימת ברכת כהנים פעמיים: בתפילת שחרית ובתפילת מוסף מייד לאחריה (בבוקר). חבל לפספס ברכה כל כך חשובה ועוצמתית. לכו לבית הכנסת ותזכו לברכת הכהנים מאת הקב"ה בכבודו ובעצמו!
• איש איש כי תשטה אשתו. אומרים חז"ל אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, וזהו תשטהלשון שטות.
• ואיש כי יפליא לנדור נדר. אומר האבן עזרא שהאיש שמפריש עצמו מהעולם הזה זה פלא.
• בברכת כהנים כתוב 6 ברכות: יברכך, ישמרך, יאר, ויחונך, ישא, שלום. 5 ברכות כנגד חמשה חומשי תורה, ועל כולם שלום, כי בלי שלום, אי אפשר שיחולו הברכות האלו (הגר"א).
• חז"ל אומרים: 3 גויים ברכו, שתיים מהם נתקיימו, ואחד לא נתקיים. ארוונה היבוסי ברך את דוד "ה' ירצך", ונתקיים. דריוש בירך את דניאל "א' די אנת פלח לו הוא ישזבנך" (ה' שאתה עובדו, הוא יצילך), ונתקיים. לבן ומשפחתו ברכו את רבקה "אחותנו את היי לאלפי רבבה" ולא נתקיימה ברכה זו, ולהיפך, היא היתה עקרה. וההבדל: מפני שארונה ודריוש הזכירו בברכתם את שם ה', לכן התקבלה תפלתם, ולבן לא הזכיר את ה' אלא אמר מלבו, לכן לא נתקיימה הברכה. גם הכהן בברכת כהנים, אומר "יברכך ה'" הברכה מהקב"ה, ולכן ברכות אלו יתקיימו. וזהו לימוד לכל אחד המברך לחבירו, שיזכיר את ה' בברכתו.
• בברכת כהנים לא מפורט בכתוב במה יברכך וכו', (חז"ל דורשים : "יברכך" בממון, "וישמרך" מן המזיקים וכו', אך אינו מפורש בתורה). אומר הגרי"ח זוננפלד זצ"ל, כי הכהן הרי אינו יודע מה שחסר לכל אחד, כי יתכן שיברך לאחד בעושר, ולא טוב לו בזה, כי יש עושר השמור לבעליו לרעתו .אמר הקב"ה לכהן, אתה תאמר יברכך וכו' "ואני אברכם "אני אברך לכל אחד במה שטוב לו.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—  

 בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א

https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi