מהו מעמדו של עם ישראל בעולם?
בפרשת "ראה" מוזכרת קדושתו של עם ישראל. משה אומר שבני ישראל נחשבים לבנים של הקב"ה: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" ושהם העם הנבחר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. " לצערנו הרב, במקום לשמש אור לגויים, אנחנו נגררים אחריהם ומחקים אותם בכל דרך אפשרית:
- בלבוש (ג'ינסים קרועים, בגדים פרוצים)
- בקעקועים
- באורח החיים: פאבים, דיסקוטקים, מועדונים, מסיבות סילבסטר
- צורת הבילוי: שופינג בקניון, מוסיקה של גויים
- בשאיפות ובמטרות ("החלום האמריקאי")
- בבתי הספר מקדשים את לימודי המתמטיקה והאנגלית, ואילו תנ"ך מלמדים באופן חלקי, אם בכלל.
- בגישה לחיים, לפיה אנחנו מצליחים רק בזכות מאמצינו, בבחינת, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.
הגישה הנכונה היא: " וְזָכַרְתָּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (דברים ח',יח).
הדברים נמשכים עד שבשמיים אנחנו מגדישי את הסאה, ואז הקב"ה גוזר גזירה וחס ושלום מגיעה פורענות על עם ישראל.
כל ישראל ערבים זה בזה
הפירוש הוא שכל עם ישראל נענש על עוונות של אנשים יחידים. כולנו נמצאים באותה סירה, ואם אדם עושה חור מתחת למושב שלו, הוא לא יכול להגיד שזה לא עניינו, כי זה משפיע על כולנו. זהו יסוד חשוב בהלכה, שלכל יהודי יש חיוב למנוע מיהודים אחרים לעבור על איסורי התורה ולהשתדל לגרום להם בדרכי נועם שיקיימו את מצוות התורה: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז).
המקור לכלל הוא בפסוק: "וכּשלו איש באחיו" (ויקרא כו, לז), ודרשו: "איש בעוון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה". כמו שאדם ערב על הלוואה שלווה חברו, נדרש לשלמה, כאשר חברו לא משלם מתוקף ערבותו, כך כל ישראל נדרשים לשלם על עבירות שעשו יחידים מפני שהיה עליהם למחות בפניו שימנע מן העבירה.
מעמד הר סיני – התחייבות נצחית
מי שחושב שמעמד הר סיני הוא בגדר סיפור עם, טעות בידיו. מי שחושב שמעמד הר סיני חייב רק את אלו שנכחו שם וזה לא קשור אליו, טעות בידו. בפרשת "ניצבים", משה מסביר לבני ישראל שהם עומדים לכרות ברית עולם עם הקב"ה. בברית זו הם יהיו העם של הקב"ה, כפי שהקב"ה נשבע לאבותינו שהוא לא יחליף את בני ישראל לעולם: "לְמַעַן הָקִים־אֹתְךָ הַיּוֹם ׀ לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה־לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב׃ ." הברית הזו היא לא רק עם בני ישראל שעומדים פה היום: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת־הָאָלָה הַזֹּאת׃", אלא עם כל בני ישראל לדורותיהם: "כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם׃".
מה מצבנו בשמיים?
בראש השנה הקב"ה כותב את הדין ומשהה אותו במשך עשרת ימי התשובה, כדי לתת לאדם הזדמנות להרהר על מעשיו ולתקנם. ביום הכיפורים נחתם הדין, אך עדיין לא יוצא לביצוע. לאחר היום השביעי של סוכות, הושענה רבא, הדברים יוצאים לביצוע. תקיפת החמאס החלה ביום שבת בבוקר, מייד לאחר הושענה רבא, וזהו סימן שבשמיים מצבנו הרוחני ירוד.
מאין שלחמאס ניתנה רשות לפגוע בישראל?
לפי חז"ל במסכת חולין (דף ז עמוד ב): ואמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. והכוונה היא, שאדם לא מקבל מכה באצבעו שיוצא ממנה דם, אלא אם כן גזרו עליו בשמים שכך יקרה לו.
שמעי בן גרא, ראש הסנהדרין, יצא לקראת דוד המלך, קילל וסקל אותו באבנים: " וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד־בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית־שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן־גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל׃ וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת־דָּוִד וְאֶת־כָּל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל־הָעָם וְכָל־הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ׃". אבישי בן-צרויה, שר צבאו, מבקש מדוד רשות להרוג את שמעי: "וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה אֶל־הַמֶּלֶךְ לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶעְבְּרָה־נָּא וְאָסִירָה אֶת־רֹאשׁוֹ׃". היינו מצפים שדוד יאשר לו, אך דוד אומר לאנשיו שיניחו לו שיקלל כי הקב"ה אמר לו לקלל. דוד מבין שהקב"ה אמר לו לקלל ואין טעם לפגוע ב"מקל" שהוא שמעי בן גרא: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֲבִישַׁי וְאֶל־כָּל־עֲבָדָיו הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר־יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשִׁי וְאַף כִּי־עַתָּה בֶּן־הַיְמִינִי הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל כִּי אָמַר־לוֹ יְהוָה׃". אותו הדבר גם היום, החמאס תוקף כי קיבל אישור לתקוף, לא משנה מה נעשה להם, אנחנו עדיין נלחמים במקל.
לצערנו, הלך הרוח הוא שצריך לפגוע בחמאס כמה שיותר חזק, לכבוש את הרצועה ושוב הגישה של "כוחי ועוצם ידי" ושאנחנו מנהלים את העניינים, במקום לדעת שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם, והוא שלח לנו את החמאס כדי שנתעורר ונחזור לקיים את ההסכם שכרתנו איתו בהר סיני, לפיו, אנו מתחייבים ללכת בדרך של תורה ומצווה והוא יהיה האלוקים שלנו, ידאג לנו ולכל מחסורנו ויאפשר לנו לחיות בשלווה, בשפע ובביטחון. העניין הוא שאנחנו לא עומדים בהסכם ומפירים אותו באופן יסודי ושיטתי. כל הפרת חוזה בין שני צדדים, גוררת בתחילה התראות, ולבסוף סנקציות. איכשהו כשזה מגיע להסכם בינינו לבין הקב"ה, אנחנו חושבים שהדברים עובדים אחרת וכל פעם מופתעים מחדש כשאויבינו קמים עלינו.
מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב
הגמרא אומרת: "תנא דבי רבי ישמעאל: כִּי יִפֹּל הַנֹּופֵל מִמֶּנּוּ – ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב". (שבת לב, א). הכוונה היא שאם על אדם כלשהו נגזר שיקבל משהו טוב, הקב"ה מגלגל שהוא יקבל את זה מאדם טוב שעושה חסדים. ולהיפך, כאשר נגזר על אדם כלשהו לקבל ייסורים, הקב"ה מגלגל שזה יגיע על ידי אדם העושה דברים רעים.
החמאס נבחרו להביא עלינו את הפורענות מאחר שהם בגדר "חייב", אנשים העושים דברים רעים. לעתיד לבוא, הקב"ה יפרע מהם, דהיינו, "יסגור איתם חשבון". לכן, אם הקב"ה משתמש באדם כדי להוציא לפועל צרות וייסורים על אחרים, מצבו רע, וכדאי שיפשפש במעשיו ויעשה חשבון נפש נוקב מדוע הקב"ה בחר דווקא בו לביצוע הפורענות, ויפה שעה אחת קודם.
"פני הדור כפני הכלב"
מתקיים בנו מה שאמרו חז"ל בגמרא (סוטה דף מט עמוד ב) שבעקבתא דמשיחא (התקופה שלפני ביאת משיח) "פני הדור כפני הכלב". הגאון רבי יצחק מוולוז'ין זצ"ל, פירש, שאם יכו כלב במקל, הוא יתנפל על המקל וינשך אותו. החמאס הוא המקל השלוח מן השמיים להכות אותנו. אין טעם להילחם במקל, כי לקב"ה לא חסרים מקלות בשמיים, כפי שנאמר "הרבה שלוחים למקום". מה שיש בידינו לעשות, הוא לחזור לדרך של תורה ומצוות, ואז אף אדם לא יקום להכותינו. בתקופה של לפני ביאת המשיח, כפי שנקראת: עקבתא דמשיחא, תהיה הדעת נעדרת, ואז כמו כלב נתנפל על המקל וננסה לנשוך אותו מבלי לזכור מי האדון המחזיק את המקל. העם ונבחריו רואים את המקל ותוקפים אותו, מבלי להבין שהקב"ה הוא זה שאוחז את המקל: "וְהָעָם לֹא־שָׁב עַד־הַמַּכֵּהוּ וְאֶת־יְהוָה צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ׃" (ישעיהו, ט', יב).
מה רע לבטוח באמריקאים?
במקום לחזור לקב"ה, קוראים לאמריקאים שיעזרו לנו, וכך מכעיסים עוד יותר את הקב"ה. אז מתקיימת בנו קללה נוספת: "כֹּה ׀ אָמַר יְהוָה אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן־יְהוָה יָסוּר לִבּוֹ׃" (ירמיהו יז, ה). על האדם לבטוח בקב"ה ובקב"ה בלבד. אדם שבוטח באדם אחר, הקב"ה מסיר ממנו את השגחתו ושם אותו בידיו של זה שבטח בו. אז במה עדיף לבטוח: באמריקאים או במי שאמר והיה עולם? הרי כבר דוד המלך כתב ברוח הקודש בספר תהלים, מזמור קיח, ח-ט: "טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃ טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃".
בסיפור מכירת יוסף למצרים, יוסף נמכר לעבד לפוטיפר, שר הטבחים של פרעה. אשת פוטיפר מפתה את יוסף, אך הוא עומד בגבורה בניסיון הקשה ומעדיף לברוח מאשר ליפול באשת איש ועוד גויה, רַחֲמָנָא לִצְלַן. אשת פוטיפר מספרת לבעלה שיוסף בא לשכב עמה, ויוסף מושלך לכלא. בכלא יוסף פותר חלומות לשני שרי פרעה, שהושלכו לכלא – שר המשקים ושר האופים. פתרון חלומותיהם התגשם: שר האופים נידון לתלייה, ושר המשקים חזר לתפקידו. יוסף ביקש משר המשקים שלאחר שישוב לתפקידו, שיסייע לו לצאת מהכלא, אך הוא לא זכר את יוסף: "וְלֹא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ׃" (בראשית מ, כג). לפי דרגתו של יוסף הצדיק, היה עליו לשים מבטחו בקב"ה ולא בשר האופים, ועל כך הקב"ה השאירו בכלא עוד שנתיים נוספות. מוסר השכל עבורנו: לבטוח בקב"ה ובקב"ה בלבד!
הכתובת הייתה על הקיר
בפרשת "וילך" הקב"ה כבר התריע בפני עם ישראל שלעתיד לבוא יהיה לעם ישראל שפע גדול, הם ישכחו שזה הגיע מהקב"ה ויתחילו לעבוד עבודה זרה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה ׀ אַחֲרֵי ׀ אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ׃." כתוצאה מהפרת הברית עם ה', הם יענשו בחומרה: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם־הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי־אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה׃", לא יעזרו להם התפילות והתחנונים: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃"
בפרשת "כי תבוא" מצוינות 98 הקללות שבהן יתקלל עם ישראל במידה ולא ילך בדרך של תורה ומצוות. לצערנו, הרב, עם ישראל ברובו הוא קשה עורף ודוחה את התורה והמצוות ואנו רואים את התוצאות המרות בשטח: מראות המלחמה הקשים והשבויים שגורמים לנו להשתגע: "וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה׃" (דברים כח, לד). כלומר, האדם ישתגע מרוב צרות, בעיות וייסורים. בנוסף לכך, הפסוק מתאר בדיוק מושלם את מה שהתרחש על ידי החמאס: איך יחסית מעט אנשים הצליחו לעשות נזק וחורבן כל כך גדול, כשהייתה לנו אפשרות ויכולת לעמוד כנגדם ולא עשינו זאת. רק זה, מוציא את האדם מדעתו, וזה בדיוק מה שקרה לנו.
דוד המלך בצקלג
בספר שמואל א פרק ל מתואר סיפורו של דוד המלך שנאלץ לברוח עם אנשיו משאול המלך. הסיפור מתאים בדיוק למצבנו הנוכחי, עת החמאס פשט על ערינו ולקח בשבי גברים, נשים וטף תוך שהוא מותיר אחריו הרס וחורבן.
דוד ואנשיו מגיעים לצקלג ונדהמים לראות שעמלק פשט עליה, שרף אותה ולקח בשבי את נשותיהם וילדיהם: "וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל־נֶגֶב וְאֶל־צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת־צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ׃ וַיִּשְׁבּוּ אֶת־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר־בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם׃ וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל־הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ׃". דוד ואנשיו בכו עד שלא נותר להם כוח לבכות: "וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין־בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת׃". בין השבויות היו שתי נשיו של דוד: "וּשְׁתֵּי נְשֵׁי־דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי׃". אנשיו היו כל כך מתוסכלים עד שרצו לסקול את דוד באבנים. דוד היה במצב קשה מאוד. האשימו אותו שהוא לא השאיר שומרים בעיר ורצו להרוג אותו: "וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי־אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ כִּי־מָרָה נֶפֶשׁ כָּל־הָעָם אִישׁ עַל־בנו [בָּנָיו] וְעַל־בְּנֹתָיו". דוד התעשת והחזיר את ביטחונו בקב"ה: "וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּיהוָה אֱלֹהָיו׃" וזוהי נקודת המפנה בסיפור. ברגע שדוד חזר לעצמו והבין שהכל מגיע מהקב"ה, אז נסללה הדרך לישועה מאת הקב"ה. דוד קורא אל אביתר ומבקש ממנו לשאול את הקב"ה דרך האורים ותומים האם לרדוף אחר עמלק. הקב"ה אומר לדוד שהוא ייתן את עמלק בידיו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן בֶּן־אֲחִימֶלֶךְ הַגִּישָׁה־נָּא לִי הָאֵפֹד וַיַּגֵּשׁ אֶבְיָתָר אֶת־הָאֵפֹד אֶל־דָּוִד׃ וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד־הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי־הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל׃" דוד יוצא מחוזק ומלא ביטחון למשימת החילוץ יחד עם אנשיו. הם מוצאים את עמלק, מכים את כולם מבלי שאף אחד נמלט מהם ומשיבים את כולם הביתה והכתוב מסיים שאת הכל השיב דוד: "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא־נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם־אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ־נַעַר אֲשֶׁר־רָכְבוּ עַל־הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ׃ וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק וְאֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד׃ וְלֹא נֶעְדַּר־לָהֶם מִן־הַקָּטֹן וְעַד־הַגָּדוֹל וְעַד־בָּנִים וּבָנוֹת וּמִשָּׁלָל וְעַד כָּל־אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם הַכֹּל הֵשִׁיב דָּוִד׃".
סיבות הפורענות
אי שמירת תורה ומצוות, ובמיוחד המריבות שיש לאנשים אחד עם השני, עם השכנים, עם החברים לעבודה, עם האישה, המחלוקות, "הקפידות" אחד על השני, אנשים מתקוטטים, רבים ושונאים אחד את השני, נוצר פירוד וכך מסתלקת השכינה מישראל, ואז הקב"ה מביא פורענות על ישראל. זה לא המחבלים, זה לא הש.ג שנרדם, לא מכרו אותנו, אלא זה הכל מאת הקב"ה.
הבטחות מפורשות של הקב"ה לישראל
התורה היא תורת נצח ושזורות בה הבטחות מפורשות מאת הקב"ה לעם ישראל, שאם ילכו בדרכיו, לא יקומו לו אויבים לא מבית ולא מבחוץ, הגויים יעריצו את עם ישראל, שיש לבטח בארצו ויהנה מארץ זבת חלב ודבש. לראייה ניתן היה לראות את עם ישראל בשיא תפארתו בתקופת שלמה המלך. להלן חלק מן ההבטחות:
- "לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ: כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:" (תהלים פא, יד-טו). פירוש: אמנם עם ישראל חטא, ונענש בפורענות, אך אסור להם להתייאש מן הגאולה, אלא לדעת שהקב"ה מצפה שישובו אליו, ואז בזמן קצר הוא יכניע את כל אויביהם.
- "לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל־יְהוָה כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ׃" (הושע ו, א). פירוש: הנביא אומר לעם ישראל שבעת צרה ישובו אל הקב"ה כי ממנו באה הצרה וממנו תבוא גם הישועה. האויב לא גבר מכוח ידו, אלא כי הקב"ה נתן את ישראל בידם. הכל בידי הקב"ה.
- "בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה־חָיִל וְהוּא יָבוּס צָרֵינוּ׃" (תהלים קח, יד). הפירוש: בכוחו של הקב"ה נעשה חיל ונתגבר על אויבנו והוא ירמוס ויכניע את אויבנו תחת רגלינו.
- "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ׃". פירוש: מבורך האדם הבוטח בקב"ה.
- " בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי׃" (תהלים נו, יב). הפירוש: אדם הבוטח בקב"ה לא מפחד מאויביו.
- "בִּרְצוֹת יְהוָה דַּרְכֵי־אִישׁ גַּם־אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ׃" (משלי טז, ז). פירוש: רד"ק מבאר שכשיעשה האדם דברים שהם רצויים לפני הקב"ה, אז הוא יהיה בשלום עמו וגם ישלים איתו כל אויביו.
- "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת׃" (זכריה ד, ו). פירוש: הכל מזומן ומוכן מאת הקב"ה.
לסיכום
כוחנו באחדותנו. עלינו לשים את הפירוד והמחלוקות בצד ולהתאחד כעם אחד תחת הנהגתו של הקב"ה, לחזור לדרך של תורה ומצוות וכך ורק כך נזכה לישועה אמיתית.
כל אחד ואחת יכולים לקבל על עצמם דבר נוסף שיקרב אותם לאבינו שבשמיים: הנחת תפילין, שמירת שבת, לאכול אוכל כשר, לקרוא תהלים יומי, ללכת לשיעורי תורה, לשמור על צניעות בלבוש ועוד.
נסיים בשתי הבטחות מפורשת מיני רבות שמי שרוצה לחיות בשלום, ידבוק בקב"ה:
- "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם׃" (דברים ד, ד).
- "שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין־לָמוֹ מִכְשׁוֹל׃" (תהלים קיט, קס"ה). פירוש: אדם ההולך בדרך של תורה ומצוות, הולך בדרך הישרה ולעולם יהיה בשלום, לא ידאג מכל מקרה רע ולא יגיע לו שום מכשול.
יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק: "וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם־יְהוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם׃" (ירמיהו לא, טז), וכן: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה׃" (תהלים ל, יב) ושנזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו. אמן ואמן!
רך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
בדרך בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה