חוסר ההדדיות עשוי להיות כרוך בלהכריח את בן/בת הזוג לעשות משהו בניגוד לרצונו. זה עשוי לכלול ביקורת, האשמה ורצון לשלוט. שליטה מגיעה בהרבה צורות ותחפושות.
לא פעם, פנו אלי נשים בטענה שחזרה על עצמה פחות או יותר: "נמאס לי מזה. נמאס לי ללכת כל הזמן עם מה שהוא רוצה. אני לא יכולה להכחיש את מי שאני ואני לא יכולה לחיות בניסיון להבין איך לרצות אותו כל הזמן, חוץ מזה, שמעתי את זה כל כך הרבה שהתחלתי לפקפק בעצמי. אפילו חשבתי, אולי הוא צודק. אולי אני צריכה לעשות מה שהוא אומר. אולי אני זאת שיוצרת את הבעיות…"
מה איתכם, האם חוויתם מערכת יחסים שבה האדם השני שלט בכם? או שאתם נוטים תמיד להיות אלו השולטים בקשר?
השליטה הורסת אהבה! מדובר בחוסר אמפתיה. כשאדם הוא מבקר ומתלונן על השני כל הזמן, נחסר אחד המרכיבים המרכזיים של הדדיות במערכת יחסים – האמפתיה. ההתייחסות לאחרים והיכולת להיכנס לעולמות הרגשיים שלהם הם מרכיביה של האמפתיה. באמפתיה אתה מראה שאתה מתעניין בעולם של בן הזוג שלך כמו בעולמך. אמפתיה פירושה להיכנס לעולם הזה, להרגיש איתו בנוח ולהימנע מלהיות שיפוטי לגביו. אמפתיה מעבירה מסר חשוב במיוחד לאדם אחר. זה אומר, "אתה "ספור", אתה חשוב ומשמעותי. זה גם מאמת וגם מעודד את פיתוח ההערכה העצמית של בן הזוג. אבל לשתלטנים המציקים לא אכפת בדרך כלל מרגשותיו של השותף שלהם. וזה מוביל לדבר הבא שהוא היעדר אינטימיות.
אינטימיות היא אחד היסודות ההכרחיים להישרדותם של נישואים. האהבה מתה בהיעדר אינטימיות. בנישואים כמו אלו שתיארתי לעיל בהם אחד מבני הזוג דומיננטי והשני פסיבי או כנוע, אינטימיות בלתי אפשרית. (המילה "כנוע" בהקשר זה אינה ההגדרה הבוטה יותר, אלא זאת המתייחסת לכניעה המבוססת על פחד וחוסר ביטחון. זהו תסמין – "שמירה על שלום בכל מחיר"). ברור שסגנון מערכת היחסים משפיע על רמת האינטימיות.
שוויון אישיותי פחות או יותר של יחסי הנישואין מעיד על חלוקת כוח מאוזנת. זו מערכת יחסים משלימה. שני בני הזוג חושבים על עצמם כראויים, וכל אחד רואה את האדם השני כראוי. לכל אדם יש תחומי התמחות ספציפיים שבהם יש משקל גדול יותר לדעותיו מהאחר, אך הדבר אינו מאיים על האדם האחר. אנשים שנוטים יותר לשליטה על חייהם שלהם ושל אחרים, אינם עומדים לפתוח את חייהם בפני אחרים ולהיות פגיעים, כי זה יפחית את תחושת הכוח או השליטה שלהם. מאידך, שותפים כנועים לומדים לא לגלות הרבה מדי על תחושותיהם מול בן הזוג, כי זה כנראה ישמש נגדם באיזשהו אופן. לא רק שבן הזוג השולט מגביל אותך מלהביע את מי שאתה, אלא אף אתה לא רוצה לבטא את עצמך בגלל ההשלכות.
כידוע, מערכות יחסים מסוימות הן נפיצות כשקט לפני הסערה, או במצב של לוחמה פעילה מתמדת. גם לבעל וגם לאישה יש את החופש ליזום פעולה, לתת עצות, לבקר וכו', אבל זה מקלקל הכל כשההתנהגויות שלהם תחת העננה של תחרותיות.
למשל, אם אחד מצהיר שהשיג מטרה או התקדם בדרך כלשהי, וחשוב לבן הזוג השני להודיע שגם הוא או היא זכו להצלחה דומה או בתחום אחר. שניהם מקפידים ליידע את האחר על מעמדו, שהוא לא יתרומם מעל, אלא נשאר שווה או אפילו נחות. כאשר קונפליקטים במערכת יחסים כזו הופכים פתוחים ועקביים למדי, מערכת היחסים נמצאת במצב לוחמני. אין איזון במערכת היחסים מכיוון ששני האנשים מתמודדים על העמדה הדומיננטית ומחליפים זה בזה הטחות השגיות.
חוסר האינטימיות נגרם בהיעדר תקשורת משמעותית, ללא רומנטיקה, ובליווי סימני ריחוק אחרים. כאשר זוגות מתחתנים, אחד הרצונות העמוקים שלהם הוא ההזדמנות לפתוח את כל המחסומים ולשתף ברגשותיהם הפנימיים. אם הרצון הזה לא מתממש, האהבה יכולה למות.
האהבה יכולה לגווע בקשר, אבל אם כבר, עדיף שזה יקרה לפני שאתה מתחתן, כשהפעלת את שיקול הדעת בשלב מוקדם, וסילקת אדם שיכל לממר את חייך. זה יהיה כואב, אבל כאב הגירושים גדול יותר.
הוספת תגובה