עמוד הבית » סיפור מסע של אריאלה נתני-יה מהטבח 7 לאוקטובר: מחזירים אור לפנים

סיפור מסע של אריאלה נתני-יה מהטבח 7 לאוקטובר: מחזירים אור לפנים

צילום: אריאלה נתנ-יה
ב 7 באוקטובר חשכו לכולנו החיים והלב הומם. התעוררנו לשבת של תופת נוראית שהפכה אותנו מעם שהיה חצוי, מפולג, זועם הפכנו לעם מלוכד, חזק, איתן, בעל רוח של ניתנה ושיתוף פעולה למען המאמץ הלאומי.

אריאלה נתנ-יה עטיה קוסמטיקאית ומדריכה ארצית של מותג הקוסמטיקה המקצועית "שור פרופשיונל" מספרת איך ענף הקוסמטיקה נעצר ברגע אחד ביום השבת השחורה 7 לאוקטובר. מרביתנו התמכרנו בקצב מסחרר של עידכונים ללא הרף בצפייה בחדשות על הזוועות. וההחלטה לעשות משהו בעוד שכולם שוהים בבתים בערה בנפשה. " ההחלטה לעשות משהו הייתה בעיני חשובה מאוד".

אריאלה מספרת: "ב 15 באוקטובר גייסתי צוות קוסמטיקאיות מקצועיות בשיתוף עם מותג "שור פרופשיונל" להעניק בהתנדבות טיפולי פנים ושי עבור מפונות נשות קהילת ניר עוז בעוטף עזה. התושבים המפונים התארחו במלון לאונדו ברמת החייל, אשר הפך עבורם לבית זמני חם ומחבק. 

זה לא סוד שטיפולי מגע מצליחים לתת שפיות בתוך האי שפיות. המגע מרפא ומסייע בהתמודדות עם סטרס ולחץ בגוף. אבל לא באמת הבנו את גודל הטראומה שפקד את תושבי העוטף. שאנחנו נפגוש. בכניסה למלון היה ברור לנו מי הוא מקהילת קיבוץ ניר עוז. ניתן היה לראות את מבטן הנעוץ ברצפה, כתפיים שמוטות ועל פניהן עצב עמוק, בילבול וחוסר שקט. 

באותו היום הענקנו 60 טיפולי אנטי סטרס שכולו מלווה בעיסוי מגע והרגעה להרגעה מידית. פגשנו קהילה יותר נכון משפחה אחת גדולה ומגוונת  מאוד יחד עם זאת סגורה ומכונסת. קהילה שעברה טבח, חטיפות, הרס של בתיהם. האדמה פרעה את פיה והכול נשמט בשבת ב06.30 בבוקר.  אפשר היה להבין גם ללא מילים את העיניים הכהות המרצדות שלהן השקועות בצללים ובמבט רופס לב שבור ומיוסר הממאן להירגע. הגוף מרגיש מאובן, בחוסר שקט כל רעש "חריג"  יכול בשנייה לשתק אותם. אנשים שמפחדים לעצום עיניים כי מיד התמונות של אותו הבוקר לא נותנת להם מנוח, משא כבד מנשוא עובר עליהם לצד החטופים שנחטפו.  

כאשר סיימנו את הפעילות עימן סגרנו את הדלת של חדר הטיפולים והתרסקנו. הבכי שהחזקנו כל היום שחרר את הדמעות הכלואות בעיננו. תחילה זלגו דמעות בודדות ותוך זמן קצר הלכו והתגברו לזרם שוצף של בכי, כאב נואש, לחץ שנצבר במשך היום, נשפכו בדמעות חמות ומלוחות. הבכי שיחרר טוהר.

צילום: אריאלה נתנ-יה

עם רדת הערב חזרתי הביתה מאוד מטולטלת נפשית מצד אחד הרגשה שהצלחתי להיות שם עבורן ולקבל מהן חיוך קלוש בזווית הפה ובתוך כל   הטרפת. והסיפורים שסופרו ברגעי הטיפול לא הפסיקו להדהד לי בזיכרון. נכנסתי למיטה ולא יכולתי להרים את עצמי יומיים רק בכיתי וכאבתי את סיבלם.

 אנחנו עם מופלא, אני מאחלת לכולנו שנמשיך להיות עם כזה מעכשיו וקדימה. 

ואמן שיהיה פה טוב לכולנו.  

מאת אריאלה נתנ-יה עטיה