ישבתי בשורה הראשונה, ובראש שאלה אחת: איזו תצוגה אני עומדת לראות אחרי הסיפור של אפרת. אנחנו, יוצרות ויוצרים, אוהבים להגיד שאנחנו יודעים להוציא רגשות החוצה גם כשקשה לנו. עכשיו רציתי לראות איך זה נראה על מסלול.אמש בערב חזרה מעצבת הקוטור אפרת קליג למסלול, במסגרת שבוע האופנה קנדה ישראל 2026, אחרי חמש שנים שבהן לא הציגה. הקולקציה שהביאה, Black as White, נולדה מתוך סיפור משפחתי שהתערבב בסיפור הלאומי.
ב־7 באוקטובר היה הסטודיו שלה בשיא עונת החתונות. שמלות של כלות רבות כבר היו תפורות וגמורות, ויום אחד הכול נעצר. הכלות והחתנים התגייסו, וכך גם משפחתה של קליג, כל אחד בתפקיד אחר. בתה משרתת כלוחמת בעזה, בתפקיד מפתח. קליג עצמה נשארה עם השמלות והמשיכה לעצב לאורך המלחמה ושתי המערכות מול איראן, עם שלושה ילדים קטנים בבית ועם אמה, שעברה לגור אצלם. בסטודיו סיפרה לעצמה ולצוות סיפור שבחרה להאמין בו: בקרוב יחזרו הנשפים והחתונות הגדולות, וצריך להתכונן אליהם.אחיה נלחם תחילה בקיבוץ בארי, המשיך לעזה ושירת שם תקופה ארוכה. בזמן הלחימה נולד בנו השלישי, ואת התינוק פגש לראשונה כשלושה שבועות אחרי הלידה, כשהגיע לברית המאוחרת וחזר מיד ללחימה.
כשהשתחרר חזר הביתה פצוע בנפשו ומכונס בתוך עצמו, והוא עובר מאז תהליך שיקום לא פשוט. לפני כשלושה חודשים, במפגש משפחתי, פתח את ליבו לראשונה. מלבד ההלם מהמראות, סיפר שהוא נדהם מהעוצמה של מה שעשו יחד: יחידות שלמות, באוויר, ביבשה ובמנהרות, שפעלו כתף אל כתף והחליטו החלטות בשבריר של שנייה. את הכוח הזה, אמר, אי אפשר להסביר למי שלא היה שם, ובו טמונה התקווה שלו לתקומה.השיחה הזאת שינתה את הקולקציה מן היסוד. קליג הניחה בצד את מה שעבדה עליו עד אז, צלליות קלאסיות ויפות, ובנתה מחדש קולקציה מונומנטלית, גדולה מהחיים. השחור הוא הכאב והלבן הוא הגאווה, התקווה והריפוי, ואף אחד מהם אינו מוחק את האחר. “קראתי לקולקציה Black as White,” היא מספרת, “כי בשנייה אחת אני מתפוצצת מגאווה ובשנייה שאחריה עצובה מאוד.”
במרכז הקולקציה עומדים פסים בשחור ולבן, שאובים מן הטוקסידו האליטיסטי וגם מרצועות התפילין. זו מחווה לרגע שבו כל לוחם, מאמין או חילוני, אומר שמע ישראל לפני היציאה ללחימה. לצדם בולרו מפוסל מפיסות מראה מוזהבות, שנרקם בעבודת יד במשך שבועות. “המראות הן מראה לעצמנו,” אומרת קליג, “להרים את הראש, לא לשכוח, ולזכור כמה כוח יש לנו כשאנחנו ביחד.”
White as White: שמלות הכלה
עיצוב אופנה הוא בעיניי אמנות של פלירטוט עם הבגד: להרגיש, לקבל השראה ולעצב. אפרת העזה לפתוח את התצוגה בשמלות כלה, בלבן נקי ובעיצובים מרהיבים. אלה לא שמלות הכלה הרגילות. יש להן נוכחות על הגוף, יופי ושיח עם הלובשת, והן חושפות הרבה רגליים. הסיפור האישי של אפרת ושל משפחתה עובר דרכן לצד האופטימיות: שכבות של קשירה ופפיונים רבים על השמלות, איפוק לצד נועזות וסקסיות. קליג מוציאה את שמלת הנסיכה הנפוחה מבין דפי ספר האגדות ומעמידה אותה בהווה. הנפח נשאר שופע ומלכותי, אבל הקווים חדים ונקיים, והמינימליזם מעצים את הדרמה במקום לרסן אותה. החידוש המרכזי של העונה הוא נקודת המוצא של הצללית: הנפח נפתח נמוך במיוחד, מתחת לקו האגן, ומשנה את הפרופורציה המוכרת של השמלה. את קו המעבר מסמנות חגורות עור מינימליסטיות בגזרה נמוכה, עם נגיעה גרפית ובלתי צפויה על פני הלבן.
הבדים הם טפטה וסאטן דושס בטקסטורות חדשות של ברק מתכתי, קימוט ופליסה. הם מפוסלים ומחזיקים צורה כמו מבנה, ובו בזמן דקים כנייר ונעים באוויר. כך נוצרת צללית ענקית, כמעט ארכיטקטונ
ית, שאינה מכבידה על הלובשת ומאפשרת לה לנוע ולרחף. כתב ידה של קליג ניכר בפרטים שנולדו מדיגום חופשי ישירות על הבובה: פפיונים זעירים בהשראת עולם הלנז’רי, פפיוני ענק בנפח פיסולי וחצאי פפיוני קשירה גדולים הנופלים לאורך הגב. כל אחד מהם מכניס לשמלה רגע של משחק ורכות בתוך המבנה המדויק.
Black as White: שמלות הערב
בשמלות הערב לוקחת קליג את סמל האלגנטיות הגברית, חליפת הטוקסידו, ומפרקת אותו לגורמיו: דשי סאטן מבריקים, חולצה לבנה עם צווארון כנף, פסי סאטן לאורך המכנס, פפיון וחגורת מותן. כל קוד זז ממקומו המקובל ומוצב מחדש במקום בלתי צפוי על גוף האישה. בשמלות השחורות חוזר מוטיב הטוקסידו, והחגורה נקשרת סביב אזור הירכיים. לצד שמלות נפוחות בבדים המתכתיים של העונה היא משרטטת צלליות גבעוליות, ארוכות וצרות. מחוכים יורדים לגזרה נמוכה, ופפיוני ענק מוצבים על השמלות מן הברכיים ומטה. משחקים גבריים של מט ומבריק מאירים את השחור והלבן, ורקמות גאומטריות חדות מעניקות להם קו ודיוק. משי בשחור ולבן נפגש בבדים מטאליים בגווני כחול וזהב, ברקמות עשירות, בטקסטורות מנצנצות ובנגיעות מעולם הרוק גלאם.
מבחינתי, כל זה מתחבר לחיים האמיתיים: להיות נוכחת, עם מעוף ואופטימיות. הבד המנצנץ והבדים השקופים בצבע גוף נראו לי כהזמנה להיות מול מה שאת עוברת, ולראות את החיים מנצנצים וזוהרים. לתת להם לזרום ולנוע כמו השמלות הנפוחות עם השובלים שמאחור. “בחרתי לפרק את החליפה הקלאסית לגורמיה ולמקם את האלמנטים המזוהים איתה באזורים בלתי צפויים בגוף,” אומרת קליג. “כך נולדת פרשנות חדשה לטוקסידו, שהופכת את הקוטור ללביש, סקסי ונשי, עם מפתחים נועזים, מבלי לוותר על התחכום והעוצמה שלו.”
הרגע שנשאר
בחלק השחור נכנסה אל התצוגה הזמרת דקלה ושרה בזמן שהדוגמניות צעדו על המסלול. השילוב של מוזיקה ישראלית, מילים בעברית ודוגמניות על המסלול הרגיש לי הכי ישראלי שיש.אפרת הותירה בי רושם מדהים, בלי מאמץ. נקשרתי לעיצובים המרהיבים שלה ולא יכולתי להוריד מהם את העיניים. התאהבתי מהר, וטוב שכך.
הוספת תגובה