פרשת בחוקותי
מה בפרשה?
הפרשה נפתחת בפסוקים: “אִם־בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת־מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם׃ וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ׃ וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת־בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת־זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם׃”.
הפרשה מתחלקת לשני חלקים:
בחלק הראשון מתוארות הברכות שעם ישראל יזכה בהן במידה וילך בדרכי ה’ ויעמול בתורה. בחלק השני מתוארות הקללות במידה שעם ישראל יסטה מן התורה.
כאמור, התורה נוגעת לכל עד סוף כל הדורות. מעולם לא השתנתה אות אחת בתורה. העונשים בשמיים הם בדיוק אותם עונשים, המלאכים הטובים הם אותם מלאכים, השטן זה אותו שטן. אדם שקורא את הפרשה הזו וסוגר את הספר וחוזר לענייניו, מה שנקרא: Business as Usual ולא מקבל חלחלה בכל רמ”ח איבריו צריך טיפול דחוף.
הנושאים הנידונים בפרשת בחוקותי:
- הברכות
- העונשים
- חלק ראשון: הברכות
בגלל החשיבות העצומה של הפרשה, נביא את החלק הראשון בו מציין הקב”ה מהן הברכות בהן יזכו בני ישראל במידה וילכו בדרכיו :
“אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם: וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם: וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ: וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת:“.
נפרש את עיקרי הדברים:
“אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:“ הכוונה שאם תהיו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים את מצוותיה, אז יבואו עליכם הברכות הבאות:
- “וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם“ הכוונה שלעובדי האדמה חשובה לא רק כמות הגשם, אלא גם אופן פיזורם על פני השנה. מספיק שהגשמים יורדים שבועיים לפני או שבועיים אחרי כדי שכל היבול ייהרס, לכן הברכה היא שהגשמים ירדו בדיוק בזמן המתאים, וכן בזמן נוח, למשל, בליל שבת שבו אנשים בבית ולא נמצאים בדרכים.
- “וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ:“ הכוונה שיתקבל יבול בשפע ושיתרחש נס וגם אילנות (עצי) סרק שאין להם פירות, יניבו פירות.
- “וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר“ הכוונה היא שמרוב שפע היבול, התקופה שבה מבשילה השעורה ואחר כך מבשילה החיטה תתארך עד לתקופת בציר הענבים, המתרחש בסוף הקיץ.
- “וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע“ הכוונה שתקופת הבציר תתארך עד תקופת הזריעה. הרעיון הוא להראות שהברכה תגרום לאדמה להיות פורייה מאוד עד שמחזורי הטבע יתארכו.
- “וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם:“ הכוונה היא שתאכלו מעט מזון ותהיו שבעים. כמו כן, הארץ תהיה פורייה ועשירה ויכולה לפתות אויבים לפלוש אליה. למרות זאת, בני ישראל יהיו בטוחים בה.
נשאלת השאלה: מה הקשר בין אכילה לשובע לבין ישיבה בטוחה בארץ?
התשובה: משחר ההיסטוריה הסיבה העיקרית לכך שאנשים נדדו היא מציאת הפרנסה. כאשר יש רעב בארץ, הדבר גורם לאנשים לנדוד למקום שבו יש אוכל. לדוגמה: “ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה” (בראשית יב, י). זהו טבע העולם.
- “וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד“ הכוונה היא שמדובר קודם כל בשלום פנימי בין כל בני ישראל כך שלא ילחמו איש באחיו. הדבר יקרין לשלום על השכנים, שישלימו ביניהם. השלום של השכנים ימנע מבני ישראל פחד וחששות מהשכנים מסביב. הקב”ה ייתן שלום שבו בני ישראל יחיו ברוגע ושלווה בלי דאגות מאויבים.
- “וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ“ הכוונה היא שכאשר האדמה מעובדת והכפרים מיושבים, החיות הרעות מסתלקות מחוץ לאזורים המיושבים.
- “וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:” הכוונה היא שכוחות חמושים לא יעברו בארץ ישראל.
- “וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:” הכוונה היא שאם תצאו להילחם באויבכם אז חמישה מבין החיילים החלשים שלכם ירדפו אחרי מאה מחיילי האויב, ומאה מבין חיילכם ירדפו אחרי עשרת אלפים חיילי אויב ובסיכומו של דבר חיילי האויב יהרגו אחד את השני, שלא כדרך הטבע.
- “וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם:“ הכוונה היא שהקב”ה ישפיע על בני ישראל ברכה מיוחדת ויקיים את הברית בינינו לבינו על כל ההבטחות שבה.
- “וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ:“ הכוונה היא שהפירות הישנים ישתמרו ויהיו אפילו טובים יותר מן הפירות החדשים, ולמרות זאת תצטרכו לפנות את היבול הישן כדי להכניס את היבול החדש.
- “וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם:” הכוונה שאשכון עמכם ברצון. תרגישו שאתם עמי ותחת חסותי.
נקודה מעניינת:
הרי בראש השנה, הקב”ה דן את כל הבריאה. ייתכן מצב שבו בני ישראל חייבים בדין לאור מעשיהם, ובשל כך הקב”ה קבע עונש של מיעוט גשמים בשנה הקרובה. ייתכן שכעבור זמן קצר בני ישראל מחליטים לתקן את מעשיהם ולחזור בתשובה. מה קורה במצב כזה?
ברגע שהקב”ה נתן את הדין, זה נכנס לסיסטם (system) של העולם. כלומר, כמות הגשמים כבר נקבעה בטבע ולא ניתן לשנותה. מה קורה בפועל במצב זה? הקב”ה “מוריד את הגשמים בזמנם”. מה הכוונה? הקב”ה מוריד את הגשמים באופן כזה שכל טיפה מנוצלת ומגיעה בדיוק לאן שהיא צריכה להגיע. במקום לרדת על כביש בתל אביב, היא יורדת בשדה בדיוק איפה שצריך אותה. במצב כזה גם מעט גשמים מביאים אותה ברכה כמו הרבה גשמים שלא מנוצלים במלואם. במצב רגיל, יש בטבע לא מעט בזבוז. ניתן לסכם כך: “הקב”ה קוצב לבריות כמה גשמים יורדים מראש השנה ועד סוף השנה. כשישראל זוכין יורדין על הצמחים ועל האילנות, וכשהן חוטאין, יורדים בימים ובנהרות”.
- חלק שני: העונשים
בגלל החשיבות העצומה של הפרשה, נביא את החלק השני שבו מציין הקב”ה מהן הסנקציות על סטייה מהדרך:
“וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה: וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי: אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם: וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם: וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה: וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם: וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם: וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי: וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב: בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ: וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי: וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ: וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם: וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ: וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה: אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ: וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֺנָם וְאֶת עֲוֺן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי: אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה: אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה:“.
נפרש את עיקרי הדברים:
“וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה: וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי אַף־אֲנִי אֶעֱשֶׂה־זֹּאת לָכֶם:” הכוונה היא שיש כאן שבע עבירות. העבירה הראשונה גוררת עבירה שנייה וכך עד לעבירה השביעית והן:
- לא לומד תורה.
- לא מקיים תורה ומצוות.
- מואס באחרים המקיימים תורה ומצוות.
- שונא את החכמים.
- מונע מאחרים לקיים תורה ומצוות.
- כופר במצוות.
- כופר בעיקר (=בקב”ה).
- “וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה” הכוונה היא שאין אדם אחד היום שחי ברוגע ולא משנה מה מצבו הכלכלי. הכוונה היא שתרגישו חרדה קיומית. כמו שיש לנו היום: חמאס, חיזבאללה, אירן, משפחות פשע, מתח יומיומי, לחץ, התקפי חרדה וכו’.
- “וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ” השחפת והקדחת הן מחלות שבהן קרובי המשפחה של החולה מצפים בכיליון עיניים לרפואת החולה אבל בסופו של דבר הוא לא נרפא ובמותו נגרם כאב לנפשותיהם.
- “וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם:“ הכוונה היא שתזרעו אבל לא תצמח תבואה, ואם תצמח, אויבכם יאכלו אותה.
- “וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם” הכוונה שהקב”ה יפנה אלינו כדי להעניש אותנו.
- “וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם” הכוונה היא שהאויבים שלנו ישלטו בנו. הנה אנחנו רואים את זה מול העיניים שלנו: מי hשב בממשלה הקודמת ושלט בנו? אויבינו הערבים. אלה שרוצים לשחוט אותנו, שולטים בנו, בתקציבים. לא רק זה. במקום להעביר כסף לתלמידי ישיבות שעצם הלימוד שלהם מקיים את העולם כולו, אנחנו מעבירים כסף למי שרוצה להשמיד אותנו.
- “וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם:“ הכוונה היא שאתם תברחו מאויבכם גם כשהם לא ירדפו אתכם. למשל, אם המודיעין מתריע שחוליית מחבלים הסתננה לתוך עיר בארץ, כולם יהיו בפאניקה גם מבלי לראות אותם בפועל. אבל יש עומק גדול יותר מעבר לכך. שלמה המלך כתב בקהלת ג, טו: “והאלוקים יבקש את הנרדף”. מה הכוונה ? לפי חז”ל הקב”ה מעדיף את הנרדף על פני הרודף גם אם הרודף צדיק והנרדף רשע. בעצם הקללה הזו נמנע מבני ישראל החסד של הקב”ה מאחר שאין באמת מישהו שרודף אחרי בני ישראל.
- “וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם:“ הכוונה היא שאם כל זה לא יעזור ועדיין לא תשמעו לקב”ה, הוא ימשיך להביא ייסורים. המספר שבע, אומרים הרשב”ם (נכדו של רש”י) והאבן עזרא, אין הכוונה למספר שבע אלא להרבה.
- “וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם” הכוונה היא שאם העונשים הללו לא יועילו, הקב”ה יחריב את בית המקדש (כפי שקרה).
- “וְנָתַתִּי אֶת שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל וְאֶת אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה:“ הכוונה היא שלא יירד גשם והאדמה לא תיתן יבול.
- “וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם וְלֹא תִתֵּן אַרְצְכֶם אֶת יְבוּלָהּ וְעֵץ הָאָרֶץ לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ:” הכוונה היא שאם אדם לא עמל, לא חרש, לא זרע לצורך גידול תבואה והגיע שדפון, אז אין לו בכך צער כי הוא לא התאמץ בשביל זה. אבל אם אדם טרח ועמל רבות לצורך גידול התבואה ואז הגיע שדפון וכל מאמציו ירדו לטמיון, אז יש לו צער מאוד מאוד גדול ולזה בדיוק מתכוון הפסוק שהמאמצים שלכם יהיו לריק ולא תזכו לקצור את הפירות של מאמציכם.
- “וְאִם־תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם׃” הכוונה היא שאם תתנגדו לי, תקשו את ליבכם מלהתקרב אליי ולא תלמדו לקח מהמכות שאני הבאתי עליכם עד כה, אז אביא עליכם שבע פורענויות אחרות כמספר חטאותיכם.
- “וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם:“ הכוונה היא שהקב”ה ישלח חיות רעות שינשכו ויהרגו את ילדיכם הקטנים ואת הבהמות שלכם וכתוצאה מכך אנשים יחששו לצאת מבתיהם והדרכים תהיינה שוממות.
- “וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְנֶאֱסַפְתֶּם אֶל עָרֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב:“ הכוונה היא שאם כל זה לא יגרום לבני ישראל לתקן את דרכיהם ולחזור אל הקב”ה, אז הוא ישלח את אויביהם שיטילו מצור על ירושלים. בזמן המצור הקב”ה ישלח דבר (=מגיפה) וכשהם ייצאו לקבור את המתים, הם יפלו בידי אויביהם.
- “בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ:“ הכוונה היא שהקב”ה יביא עליהם רעב. כמו כן, לא יהיו להם מספיק עצים להדליק אש לאפייה, ולכן עשר נשים ישתמשו בתנור אחד, וגם אז בגלל התבואה הגרועה הלחם לא יאפה טוב ויהפוך לפירורים. הנשים תצטרכנה לחלק את הפירורים וגם ממה שיאכלו לא יהיו שבעים בגלל הקללה.
- “וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי: וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ:“ הכוונה היא שאם כל זה לא יעזור, תגיעו למצב של רעב נוראי שבו תיאלצו לאכול את בשר ילדיכם שנפטרו.
- “וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם:“ הכוונה שהקב”ה ישמיד את בתיהם עם הפסלים שהם העמידו על הגגות ואז הוא ישליך את גופותיהם על הפסלים המנופצים. לבסוף השכינה תסתלק מהם.
- “וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם:“ הכוונה היא שעריהם יוחרבו, תיפסקנה העלייה לרגל לירושלים והקרבת הקרבנות בבית המקדש.
- “וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ:“ הכוונה שגם מי שינסה לשבת בארץ אחריכם לא יצליח להפריח את השממה.
- “וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה:” הכוונה שהקב”ה יפזר את בני ישראל בכל העולם. אם כולם היו גולים מן הארץ כקבוצה אחת, אז לפחות הייתה להם נחמה שהם ביחד. אבל כאן הם גם גולים וגם נפרדים אחד מן השני והגלות תהיה זמן ממושך.
- “אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ: כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ:“. הקב”ה יגלה אותם לשבעים שנה כנגד שבעים שנות שמיטה ויובל שבני ישראל לא שמרו.
- “וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף: וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי חֶרֶב וְרֹדֵף אָיִן וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם: וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיכֶם וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם אִתָּם יִמָּקּוּ:“ הכוונה היא שלא תוכלו להתקומם או לעמוד כנגד התקפות אויבכם. מעבר לכך, אין לכם ביטחון שתמשיכו לחיות בארץ ולהתקיים בשלמות כעם. יתרה מזו, כשהם יהיו בגלות הם יחיו בפחד גם כשלא ירדפו אותם, וכשירדפו אותם מרוב בהלה הם יתקלו אחד בשני. לבסוף הם יהיו מפוזרים אחד מן השני ויסבלו מאוד בגלות.
- “אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר: וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲוֺנָם יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם: וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם: וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיֹת לָהֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה:“ הכוונה ליציאה לגלות, אך הקב”ה מסיים את דבריו כאשר הוא משאיר פתח לבני ישראל לחזור בתשובה, לתקן את דרכיהם ולא ללמוד מן הגויים אשר הם נמצאים ביניהם. כאשר הם יכפרו על עוונותיהם בייסורים שיבואו עליהם ויחזרו לקב”ה הוא יזכור את הברית ביניהם ויגאל אותם.
לצערנו, לא נפל דבר בהיסטוריה היהודית לדורותיה בתפוצות שלא התקיים מכל מה שנכתב כאן בעקבות נטישת בני ישראל את התורה והמצוות.
מהם המסרים בפרשה?
- “אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה:“. עוד הוכחה שהקב”ה נתן תורות לבני ישראל : תורה בכתב ותורה שבעל פה.
- “אם בחוקתי תלכו.” הבעלי מוסר אומרים, שיש ללמוד מאופניים, שאם עומדים נופלים, ואם עובדים, אז מתקדמים, וזהו הפירוש “תלכו “שצריך כל הזמן לעבוד ולהתקדם בתורה ובעבודת ה’.
- מחג הפסח עד ל”ג בעומר יש 32 ימים שהם בגימטריה “לב”, ומל”ג בעומר עד חג השבועות יש 17 ימים בגימטריה “טוב,” ביחד לב טוב, מרמז שצריכים להתחזק במידות והנהגות טובות, כהכנה לקבלת התורה.
משל
מספרים שבעיר חֶלֶם היה גשר שעבר מעל נהר וחיבר בין שני חלקי העיר. באמצע הגשר היה שבר וכל פעם שעברו שם מכוניות הן נפלו לנהר. כדי להציל את הנופלים הקימו תושבי חלם בית חולים בקרבת הנהר. כדי להציל את הנופלים, הקימו מערך שלם של אוניות לחילוץ התושבים והמכוניות. ליד בית החולים הקימו מערך מוסכים נרחב לתיקון המכוניות. היה צורך גם לצוותי רפואה והצלה, רופאים ואחיות, אנשי אחזקה ושמירה, טבחים ועוד. לעיתים היה צורך בחילוץ מידי, ולכן הקימו מערך של מסוקי הצלה. כמובן, שהיה צורך להכשיר טייסים, מכונאים ואנשי מערך תחזוקה. היה צורך להאכיל את כל האנשים, ולכן הקימו מפעל לייצור מזון בקרבת מקום. כמו כן, הקימו בנייני מגורים סמוכים כדי להקל על האנשים להגיע למקומות העבודה…
נשמע מצחיק?
זה בדיוק המצב שלנו. במקום לעשות שלום עם הקב”ה, לשמור מצוותיו וללכת בדרכיו, שזה הדבר הכי נכון ומדויק שאנחנו יכולים לעשות, מה אנחנו עושים? מקימים צבא, שב”כ, מוסד, משטרה, מודיעין, חיל אוויר, חיל ים, תעשיות ביטחוניות, כור גרעיני, פטריוט, כיפת ברזל ועוד ועוד… והאם זה עוזר? ברור שלא! עדיין חיים כאן בחרדה קיומיות כל רגע ורגע. אין שקט נפשי אפילו לשנייה אחת, הרי הקב”ה הפקיד עלינו בהלה. כמו שאנו שרים בפסח ואולי לא כל כך שמים לב למילים: “אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו (חמאס, חיזבאללה) והקב”ה מצילינו מידם”.
מתי נבין שבלי הקב”ה לא נצליח ולא נשרוד כאן אפילו יום אחד. הגיע הזמן לחזור לקב”ה, לעמול בתורה, לשמור מצוותיו ולראות שהכל מסתדר לנו כבמטה קסם: בלי אויבים, בלי מחלות, בלי בעיות פרנסה, בלי ילדים שמגדלים ולא עלינו ולא עליכם מתים במלחמות, בלי בעיות דיור, בלי אינסוף בעיות וצרות שאנו מביאים עלינו כי אנחנו הולכים נגד הקב”ה במקום ללכת איתו.
בתהלים מזמור פ”א בפסוק יב הקב”ה כביכול מדבר לעצמו ואומר: “וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי:” . הפירוש הוא מאוד ברור: עם ישראל לא מקשיב לי ולא אבה (=רצה) לשמוע לי.
אז מה נעשה? נקרא את הפסוק הבא ,פסוק יג: “וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם:“. הפירוש הוא שמאחר שהם בשרירות ליבם מייעצים ללכת נגדי, נגד התורה והמצוות והולכים אחרי מחשבותיהם הרעות אני נאלץ לתת אותם ביד אויביהם.
ואיפה הטיפשות שלנו? נמשיך לפסוק הבא, פסוק יד: “לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ:“. הפירוש הוא שלמרות שבני ישראל חטאו לי ואני מעניש אותם, אסור להם להתייאש כי אני מצפה שהם יתקנו דרכיהם ויחזרו אליי. והנה ההבטחה מהקב”ה שאם נקשיב לו, אז מה נרוויח? זה כתוב בפסוק הבא, פסוק טו: “כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי:“ בתוך זמן מועט כל אויביהם ייכנעו ואכה בהם עד שיושמדו.
המזמור מסתיים בהבטחה נוספת, בפסוק יז, שאם נקשיב לקב”ה הוא ייתן לנו שפע של מזון ושובע גדול: “וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ:“.
מה צריך יותר מזה?
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה’
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט”א https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi
פרשת בהר
מה בפרשה?
הפרשה נפתחת בפסוקים: “וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:”.
עיקר ספר ויקרא עוסק בדיני הקורבנות, אך יש בו גם סדרה של דינים במגוון תחומים המגדירים את הסמכות האלוקית המוחלטת ושלטון הקב”ה בקרב בני ישראל. בפרשה שלפנינו שתי מצוות עיקריות והן: השמיטה והיובל אותן נפרט בהמשך. הרעיון מאחוריהן הוא שגם הארץ וגם האנשים שייכים לקב”ה.
פרשת בהר
מה בפרשה?
הנושאים הנידונים בפרשת בהר:
- מצות שמיטה
- מצות יובל
- מצות “אל תונו”: אסור להונות
- גאולת קרקעות
- גאולת בתים
- ערי הלויים
- איסור הלוואה בריבית
- יהודי המוכר עצמו לעבד ליהודי
- יהודי המוכר עצמו לעבד לגוי
- מצות שמיטה
הפרשה מתחילה במצות שמיטה. לאחר שש שנים של עבודה בשדה, בשנה השביעית שביתה, לא עובדים. התורה מדגישה: שבת למי? להשם אלוקיך. אם תשאל אדם למה השם עשה כזאת מצוות שמיטה, מה הוא יענה לך? הוא יגיד לך, במיוחד אם יש לו ידע בחקלאות, שהאדמה צריכה מנוחה. אי אפשר כל הזמן לעבד את האדמה ולזרוע כי האדמה נחלשת. צריכים לתת לאדמה מנוחה, מזבלים אותה קצת, ואז בשנה לאחר מכן היא מניבה יותר יבול. הפירות גדלים יותר גם בכמות וגם באיכות. אבל… התורה אומרת לך שלא תחשוב ששנת השמיטה נועדה לשפר את התוצרת החקלאית בעתיד. אמנם זה מה שקורה ממילא, אך לא זו הסיבה. זו שמיטה להשם (=לקב”ה).
על כן הקב”ה מצווה את משה שלאחר שש שנים שבהם מעבדים את האדמה, חורשים, זורעים ואוספים את התבואה, בשנה השביעית אסור לעשות כל פעולה באדמה: לא לזרוע, לא לקצור, לא לדשן את הקרקע וכיוצא בזה: “שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:“.
ספיח – אפילו שאדם לא זרע במכוון, אלא זו תבואה שגדלה מעצמה מזרעים שנפלו על האדמה בעת הקציר. זה נקרא: ספיח. גם את זה אסור לבעל השדה לקחת לעצמו.
בשנת שמיטה כל מה שגדל נקרא: הֶפְקֵר וישמש את כל תושבי הארץ לאכילה: עשירים, עניים, גֵרים ובעלי חיים: “וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ: וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:“.
מה קורה בשנת השביעית, שנת השמיטה?
ישנם 4 איסורים בשנת שמיטה:
- חייבים להפקיר את כל גידולי הארץ. כל מה שגדל מהארץ. אם יש לך אגרטל בבית וגידלת בו קלמנטינות ננסיות זה לא באדמה, זה בעציץ. אם מישהו מגדל חשיש אצלו בבית הוא לא צריך לשבות בשנה השביעית… הוא צריך לשבות כל השנה… כל החיים! בכל אופן חייבים להפקיר את גידולי הארץ. שנה אחת עזוב את האדמה. האביונים ייקחו ויאכלו בחינם את מה שיש שם. אסור לך לשים שם כלב להפחיד אנשים. את מה שהעניים לא יאכלו, תאכל חיית השדה. גם מה שיישאר, אסור לך לקחת.
- אין לסחור בפירות שביעית. אסור לתת לחבר פירות והוא ייתן לך במקום זה צמידים מזהב.
- אין לגרום הפסד לפירות שביעית. אסור לך לפגום בפירות ולהוריד מערכם. אסור לך לשחק עם אשכוליות כדורסל. למה? כי הן נהרסות. יש בהן קדושה שאין בשש השנים האחרות. ברגע שהעניים אכלו הכל והשדה התרוקן, גם את הפירות שבביתך צריך לבער. כל עוד יש פירות ניתן לאכול אותם אבל את הגרעינים להניח בשקית ובפח ולא לנהוג בהם בזלזול.
- אסור לזרוע זרעים חדשים בארץ.
מה הרעיון של מצוות שמיטה?
רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, בעל פירוש ה’כלי יקר’ על התורה סבור שהשמיטה לא נועדה על מנת לתת מנוחה לאדמה, אלא שמטרתה ללמד את עם ישראל, שלא יפלו ב”וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה”, אלא “וְזָכַרְתָּ אֶת-ה’ אֱלקיךָ כִּי הוּא הַנּתֵן לְךָ כּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל”. כלומר, התבואה החקלאית לא נובעת ממאמציו של האדם, אלה, כמובן, חשובים ונחוצים, אלא מברכתו של הקב”ה. הרי התורה ניתנה בסיני ואז בני ישראל קיבלו מן (מזון) מן השמיים. הם עוד לא התחילו לעבד את האדמה. הקב”ה בא להסביר לבני ישראל שלאחר שהם יכנסו לארץ ויתחילו לבנות את החיים שלהם, יתחילו לעבד את האדמה ולנהל חיים משל עצמם שלא יחשבו שהפרנסה שלהם נובעת רק מהם. גם אז הם יזדקקו לברכה של השם בכל מעשי ידיהם. בדיוק כפי שבכל תקופת המסע לארץ ישראל הם התקיימו אך ורק בחסדי השם!
הוכחה לאמיתות התורה
אם הקב”ה מצווה את עם ישראל להפקיר את האדמה לאחר שש שנים, נשאלת השאלה: מה הם אמורים לאכול בשנה השביעית ובשנה השמינית, עד שתצמח תבואה חדשה?
התשובה היא מדהימה והיא מראה שאף בן אנוש לא היה מסוגל לכתוב את התורה: “כִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים: וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן:”.
מה הפירוש של כל זה?
בני ישראל, יגידו, בסדר, בשנה השביעית לא נעבוד בשדה, אז מה נאכל? אומר להם הקב”ה: אני אצווה את האדמה לתת לכם בשנה השישית יובל לשלוש שנים!!! אחד לשנה השישית, שני לשנה השביעית ושלישי לשנה השמינית עד שתצמח התבואה שלה. לאלה שטוענים שהתורה היא לא אלוקית, חס ושלום, איזה אדם היה מעלה בדעתו לדרוש להפסיק לעבד את האדמה בשנה השביעית ועוד מבטיח שהיא תיתן יבול עבור 3 שנים!!!
זו עוד הוכחה מדהימה שהתורה אמת!!!
- מצות יובל
מצוות היובל, נהוגה רק בארץ ישראל, ואותה מקיימים כשכל עם ישראל נמצאים על אדמתה. לאחר שבעה מחזורים של 7 שנים מגיעה השנה ה-50, ככתוב: “וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:“.
ואז מה עושים?
ביום הכיפורים תוקעים בשופר “וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:“.
ומהי המשמעות?
מקדשים את שנת ה-50 ומכריזים על חירות כללית בכל הארץ: “וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:“.
מה קורה בשנת היובל?
- כל האנשים חוזרים לנחלתם, גם אם מכרו אותה: “וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ“.
- כל העבדים העבריים משתחררים וחוזרים למשפחותיהם ולבתיהם: “וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ: “ וכן: “בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:“.
- התבואה בשדה היא הפקר כמו בשנת שמיטה: “כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:“.
- אסור לעשות כל פעולה הקשורה לגידול תבואה, והיא הפקר: “יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ:“.
נשאלת השאלה: מדוע כתוב בפסוק “דרור בארץ לכל יושביה“? הרי היה צריך להיות כתוב דרור בארץ לכל עבדיה. הדרור הוא רק למי שהוא עבד ולא לכל התושבים.
התשובה היא: שבמצוות היובל גם הבעלים משתחררים. משתחררים ממה? במסכת קידושין נכתב: “הקונה עבד עברי קונה אדון לעצמו”. מה הכוונה? מי שקנה עבד הוא במובן מסוים גם עבד כי הוא צריך לדאוג לעבד שלו. לכן כאשר העבד משתחרר, זו גם הקלה ושחרור לבעלים שלו. יוצא שכולם יוצאים לחופשי. המילה דרור היא מילה חזקה יותר מהמילה חופשי. אם הייתה כתובה המילה חופשי, משמע משתחרר רק העבד. התורה משתמשת במילה דרור, משמע שגם האדון משתחרר מן העבדות.
מתי חלה מצוות יובל?
לצערנו, היום אנחנו עדיין בגלות: עם ישראל מפוזר בעולם, ולכן עדיין לא חלה מצוות יובל. בעזרת השם, לעתיד לבוא בזמן הגאולה, יתרחש קיבוץ גלויות וכל עם ישראל יחזור לארץ, ואז תחול מצוות יובל.
מהן ההבטחות על קיום מצוות שנת שמיטה והיובל ?
- הקב”ה מדגיש שבמידה ונשמור ונקיים את מצוות השמיטה והיובל, אז נוכל לשבת בארץ בביטחון, ובמידה וחס-וחלילה לא נקיים, אז נסולק ממנה: “וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח:”. רש”י מציין שלא נדאג משנת בצורת. בפסוק העוקב שוב מוזכרת הישיבה לבטח בארץ: “וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ:”.
- הארץ תיתן שפע של תבואה: “וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע“. כלומר, גם שפע של תבואה וגם שנאכל מעט ונשבע.
איך אנחנו יודעים שהקב”ה נאמן לקיים את דבריו?
רש”י כותב ששבעים שנה של גלות בבל היו כנגד שבעים שנות שמיטה שבני ישראל ביטלו.
הקב”ה מדגיש שאדם הרוכש קרקע מחברו, יכול להחזיק בה רק עד שנת היובל, אז הקרקע חוזרת לבעליה והסיבה היא שהארץ שייכת לקב”ה ואנחנו רק דיירים זמניים על הארץ: “וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ:“.
- מצות “אל תונו”: אסור להונות
בפרשה כתוב: “וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:“ ובהמשך נכתב: “וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:“.
מה הפירוש?
רבי עזריה פיג’ו מסביר שמדובר בשני מצבים:
במצב הראשון אוסרת התורה לרמות אדם ישר והגון, ולכן נכתב: “אִישׁ אֶת־אָחִיו׃“.
במצב השני אוסרת התורה לרמות אדם שהוא רמאי בעצמו. במצב זה ישנם כאלה שהיו חושבים שמאחר שהאדם הזה רמאי, אז מותר לרמות אותו. כלומר, להשיב לו באותה מטבע. דהיינו, אפילו שהוא רמאי, אסור לרמות אותו. זאת הסיבה שבהמשך הפסוק נכתב: “וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:“. הכוונה היא שאם אדם חושב בליבו: מי יודע אם התכוונתי לרעה? אז התשובה היא שהקב”ה יודע מהן מחשבותיך, ולכן היזהר בהן, תהיה ישר, אל תרמה ואל תצער אחרים. כלומר, זה שהאדם רמאי, לא אומר שאתה צריך לרמות אותו. תשאיר את זה לקב”ה לטפל בו, אתה תהיה ישר והגון.
מלבד האיסור לרמות, הכוונה היא שגם אסור לצער באופן כללי בני אדם. מה הכוונה? אם אדם רימה אדם אחר, אז ממון ניתן להחזיר. לעומת זאת, אם אדם ציער אדם אחר, איך בדיוק מכפרים על כך? הרי צער זה לא דבר מדיד. אם מצערים מישהו אחר, אז הקב”ה מידה כנגד מידה ידאג שגם יצערו את האדם שציער את חברו.
- גאולת קרקעות
התורה מתייחסת לקרקע כנכס הטוב ביותר ומעדיפה שאדם לא ימכור אותה, אלא אם הוא במצב עוני חמור ביותר. במידה ואדם הגיע למצב כזה והוא נאלץ למכור את הקרקע שברשותו: “כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ“, אז בשנתיים הראשונות, גם אם הוא ישיג את הכסף, הוא לא יוכל לקנות בחזרה את הקרקע. רק לאחר שנתיים הקונה חייב למכור לו בחזרה את הקרקע. המחיר נקבע על פי התקופה שהקונה השתמש בקרקע: “וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:“. במידה והמוכר לא השיג את הכסף, אז הקרקע נשארת אצל הקונה עד שנת יובל, בה היא חוזרת לבעליה: “וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ:“.
- גאולת בתים
אדם שמכר את ביתו, הנמצא בתוך עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן-נון, יכול להשיבו רק במהלך השנה הראשונה: “וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:“, אחרת הבית נשאר ברשות הקונה ולא חוזר אליו גם ביובל: “וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא [קריא: לוֹ] חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:“.
במידה והבית נמצא בעיר ללא חומה מסביבה, ניתן להשיבו בכל זמן. במידה ולמוכר אין אפשרות כספית לרכוש את ביתו בחזרה, הבית נשאר אצל הקונה ויחזור לבעליו בשנת היובל: “וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:“.
- ערי הלויים
הלויים קיבלו 48 ערים וכן שטח של אלפיים אמה סביב הערים. הלויים יכולים להשיב את בתיהם בכל זמן שירצו מתוקף גאולת עולם: “וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם:“.
- איסור הלוואה בריבית
אם חס-וחלילה אדם יהודי או גר או תושב, הקיבל על עצמו שבע מצוות בני נוח, נקלע למצוקה כלכלית, אז מצווה לסייע לו כספית כדי שלא יתמוטט, אך אסור להלוות לו בריבית: “וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ:“.
כאן מופיע איסור על מתן הלוואה בריבית (= נשך). לדוגמה: אדם המלווה כסף או שווה ערך ליהודי אחר, אסור לו לקבל ממנו בחזרה סכום גבוה יותר. באופן כללי, אסור לו ליהנות מעצם מתן ההלוואה בשום דרך. האיסור הוא בין יהודי ליהודי. לעומת זאת, מן הגויים מותר לקחת ריבית. הרעיון הוא שהכסף שייך לקב”ה ועצם מתן הריבית, כביכול, מצביע על כך שהכסף שייך לאדם ולא לקב”ה.
- יהודי המוכר עצמו לעבד ליהודי
אם אדם יהודי נהיה עני עד שנאלץ למכור עצמו לעבד ליהודי אחר, אסור להעביד אותו בעבודות עבד, דהיינו, עבודות המבזות אותו, אלא יש להעסיק אותו בעבודות של אדם שכיר, למשל, עבודת קרקע, מלאכת אמנות וכיו”ב. במידה והגיעה שנת היובל לפני שש שנים, העבד יוצא לחופשי: “וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד: כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ: וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:“. הסיבה לכך היא שבני ישראל הם בראש וראשונה עבדי ה’ ואסור לנהוג בהם כמו בעבדים גויים: “כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד: לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:“. רש”י מסביר שעבודת פרך היא מלאכה שאין בה צורך, שנועדה רק כדי לענות את האדם.
- יהודי המוכר עצמו לעבד לגוי
אם אדם נהיה עני עד שנאלץ למכור עצמו לעבד לגוי, יש לעשות מאמץ לפדות אותו בהקדם כדי שלא ייטמע בהם: “וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר: אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ: אוֹ־דֹדוֹ אוֹ בֶן־דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ־מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ־הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל׃”. התשלום לגוי יעשה לפי הזמן הנותר עד שנת היובל כאילו עבד אצלו כשכיר: “וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ:“. חובה עלינו לוודא שהגוי לא מעביד את היהודי בפרך: “כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ:“. הסיבה לכך היא שבני ישראל שייכים לקב”ה ונקראים: עבדי ה’: “כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:“. הקב”ה מזהיר את העבד שבזמן שהותו אצל הגוי שלא ילמד ממנו את דרכי העבודה הזרה: “לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֺת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:“, אלא ישמור על התורה והמצוות: “אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָה:“.
מהם המסרים בפרשה?
- הקב”ה ציוה לקיים מצות שמיטה ויובל, כדי שכל אחד יידע שהקב”ה הוא הבעלים על כל העולם, ולכן נקרא “שבת לה‘ “.
- ושבתה הארץ שבת לה’. שמיטה דומה לשבת, שכמו שבזכות השבת מתברך כל השבוע כדאיתא בזוהר, כך אומרים חז”ל שמשנת השמיטה מתברכות כל שש השנים.
- מבריאת העולם ועד סוף העולםיש 120 יובלות כנגד שנות משה, ומשה קידש את כל שנות העולם.
- “ולא תונו איש את עמיתו” באונאת דברים הכתוב מדבר, שאסור לצער את חברו, ואסור לתת לו עצה שאינה טובה, שהיא לטובת היועץ.
- אל תיקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלוקיך וחי אחיך עמך. חז”ל אומרים שכל הלוקח ריבית אינו קם בתחיית המתים שכתוב וחי אחיך עמך ומי שלוקח ריבית אינו חי חס ושלום.
נסיים בסיפור מתוך הספר “טעם התורה” מאת שלומי ביטון:
שלמה המלך – החכם מכל אדם – אמר: “פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו” (משלי י”ד, ט”ו). כתוב בספר שיחות הר”ן אות ק”ג: טוב יותר להיות פתי יאמין לכל דבר, דהיינו להאמין בדברי שטות ושקרים כדי להאמין גם באמת, מלהיות חכם ולכפור בכל דבר, ועל ידי זה נעשה הכל ליצנות אצלו, וכופר גם באמת חס ושלום. “ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום”. כלומר, שבנוגע לאמונה, התמימות היא מידה טובה מאוד, ומי שמתחכם לא זוכה לראות את יד ה’, גם אם היא ממש מולו.
‘קוממיות’ הינו ישוב שבעליו הקפידו על שמיטת הארץ. בשנה השביעית פשוט לא עובדים. באחת השנים הייתה מכת ארבה באזור ההוא, ובכל הישובים שמסביב לקוממיות כל יבולם חוסל על ידי הארבה, ואילו בישוב קוממיות הארבה לא נכנס!! הוא פשוט “דילג” על היישוב ועצר מעבר לגדר… וכולם ראו עין בעין איך ה’ שומר על מי ששומר את שנת השמיטה.
כששמע אחד האברכים בישיבת “נתיבות עולם” את הסיפור הזה, נזכר כי אביו שכשהיה צעיר התגורר בישוב אנטי דתי לא רחוק מקוממיות. הוא צלצל לאביו ושאל אותו: “אבא, זכור לך מקרה כזה?” ואביו ענה: “כן, אני זוכר אפילו שלקחו אותנו לראות את זה. במקום שעבר גדר תיל אפילו חגב אחד לא נכנס!” ואז הבן אומר לאביו בתמיהה: “אבא, במו עיניך ראית זאת, היית נוכח במעמד, איך אתה מסביר את זה? האם הבנת את פשר התופעה?”. מה ענה האב? “לקחו אותנו לראות את זה, והמדריך שהיה שם איתנו ענה לנו: “חברה! עכשיו תראו דבר מעניין, אפילו החרקים האלה יודעים שמה ששייך לדתיים זה לא טעים…”
לא צריך לראות ניסים כדי להבין שה’ קיים – קצת תמימות ואתה רואה אותו מולך.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה’
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט”א: https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi
הוספת תגובה