כבר מן הרגע הראשון מורגשת הבחירה בבימוי מאופק, שאינו מנסה לכפות רגש על הקהל אלא מאפשר לו להתחבר באופן טבעי אל הדמויות ואל עולמן הפנימי. העלילה נפרשת בקצב מדוד, כאשר כל סצנה מוסיפה רובד נוסף לעומקן של הדמויות, הפחדים שלהן והתקווה שמלווה אותן. דימוי הפרפר, המלווה את ההצגה לכל אורכה, משמש מטאפורה משמעותית לתהליך של שינוי והתחדשות. כפי שהפרפר עובר תהליך מורכב לפני שהוא פורש כנפיים, כך גם הדמויות נדרשות להתמודד עם הקשיים, האובדן והפחד כדי לגלות את הכוחות הטמונים בהן.
סיפור המסגרת מספר את סיפורה של חן סער, אישה צעירה המתמודדת לבדה עם מחלת הסרטן בימי הקורונה, מזמינה טכנאי מזגנים ומגלה שזהו האקס המיתולוגי שלה מיקי שרון, מה שמצית בה מחדש אהבה ורגשות ישנים.זהו מחזה מקורי מאת חי אליהו בבימוי רגיש של שקמה הופמן זיו שגם משחקת ולצידה אמיר מרציאנו ואפרת בזר במשחק נוגע ללב וקומי כאחד. הבמאית שומרת על טון מאופק ומצליחה לשלב באופן טבעי בין רגעים קומיים ומשחררים לבין סצנות קשות של התמודדות פיזית ונפשית עם המחלה, מבלי ליפול למרירות או לרחמים עצמיים.
העלילה פשוטה אך מעלה נושא חשוב ולא מדובר שהוא הקשר בין גוף לנפש. האם הגוף מפתח מחלה בעקבות נפש פצועה או האם זה ההיפך. ההצגה מעניקה מענה חד משמעי על יכולתה של האהבה לרפא נפש פצועה וגוף חולה והנושא הזה מהדהד עוד שעות רבות לאחר המסך יורד. המשחק ראוי לשבחים על כנותו ועוצמתו ותפיסת חיים דרמטית. וזהו ללא ספק, אחד מהישגיה הגדולים של ההצגה והוא המשחק האמין והמדויק של צוות השחקנים שמביא כאמור שילוב נוגע ללב בין דרמה להומור ומעלה שאלות נוקבות על חיים מול מוות, על שייכות מול בדידות, על אהבה והעדרה ומעל לכל בעוצמתם של יחסים כמקור לריפוי פיסי ורגשי.
גם ההיבט החזותי תורם רבות לאווירת ההצגה. התפאורה המינימליסטית, התאורה הרכה והשימוש המדויק במוזיקה אינם משתלטים על הבמה, אלא מלווים בעדינות את הסיפור ומעצימים את הרגעים הרגשיים. הבחירה בעיצוב נקי מאפשרת למילים ולמשחק לעמוד במרכז, והדבר יוצר תחושת אותנטיות וכנות.מעבר להיותה חוויה תיאטרונית מרגשת ההצגה כמו פרפר מעוררת מחשבות על הבחירות שאנו עושים, על היכולת להשתנות ועל הכוח להמשיך קדימה גם כאשר נדמה שהכול נעצר. היא אינה מספקת תשובות פשוטות, אלא מזמינה את הצופה להרהר בחייו ולמצוא את המשמעות האישית שלו בתוך הסיפור.
לסיכום, מדובר בהצגה רגישה, חכמה ומרגשת, המצליחה לשלב משחק איכותי, בימוי מדויק ועומק רגשי. זוהי יצירה שמותירה חותם גם לאחר היציאה מהאולם, ומזכירה לנו כי כמו הפרפר, גם האדם מסוגל לצמוח, להשתנות ולמצוא תקווה חדשה לאחר תקופות של קשיים.זוהי הצגה מומלצת לכל מי שמחפש תיאטרון איכותי, אנושי ומעורר מחשבה ולא מפחד מלפגוש רגשות כנים ואולי זה הזמן לומר את החוק לענייני הלב והרגש. כשפותחים את הלב נכנסים ללב.
ורד גרנדיר – יועצת ארגונית ומשפחתית, מגישת הפודקאסט ללטש את היהלום וכותבת תוכן.
הוספת תגובה