גאיה הגיע לפגישה, ברגשות מעורבים. נראה היה שהיא מוטרדת. התיישבה על הכורסא וסיפרה. הגיעו התשובות מהסי.טי. כל האברים תקינים. אין התפרצות דרמטית. לגבי הגידולים חלק מהם יציבים. חלק גדלו קצת. אין לי תמונה אמיתית ומדויקת. זה הכל בערך. אבל, הגדילה של הגידולים היא מועטה. את הסימן לרגרסיה של המחלה עוד לא מצאתי. אני מבינה שהניתוח יהיה מסובך. יש גידולים שנדבקו לשלפוחית. זה יהיה ניתוח מורכב ולא פשוט כנראה. אמרה בדאגה ובחשש מהעתיד לבוא.
עשיתי תהליך שנקרא שטיפה אנרגטית במרכז של נאדר בוטו, סיפרה גאיה. זה לא היה תהליך קל. עלו שם הרבה רגשות מהעבר. בכיתי הרבה. היה שלב, שהתחברתי לילדה שהייתי. זה היה שלב שבו כל הגוף רעד לי. המון אנרגיה חסומה השתחררה מהגוף. הבנתי, שהמסר היה לאהב את הילדה שהייתי, להיות אני עצמי, ולאהב את עצמי. כילדה , לקחתי את הצד של אמא שלי. אבא היה צועק. אמא התכווצה. גם אני התכווצתי.
אמא הייתה תלויה באבא כלכלית ובכלל. ואני החלטתי לא להיות תלויה באף אחד. שמתי המון מגננות.
>>> אך נוכל לתת הוראות הפעלה לחוכמת הגוף שלנו
אולי יותר מידי. אמרתי, אני הכותבת. אולי הגיע הזמן להתחיל לשחרר אותן. הן היו נכונות כנראה לתקופה ההיא. שמת אותן כדי להגן על עצמך. זאת הייתה הישרדות. עכשיו, כדי להתחבר למי שאת באמת, אולי יהיה נכון לך לשחרר אותן. אולי זה הזמן לשחרר קצת ? במדיטציה, עלתה תחושה של לחץ. עולה זיכרון מתקופת הצבא. הייתי בבסיס רחוק מהבית. אני זוכרת סיטואציות לא קלות, בהן הייתי צריכה לרוץ בלילה, 200 מטר מהמגורים, לשירותים. זה היה סיוט. תמיד רצתי די הרבה לשם. היה לי אז דימוי עצמי מאוד נמוך. למרות שכל החיילים אמרו שאני נראית טוב, הרגשתי לא שווה. היה לי חוסר ביטחון מטורף בקשר לבנים, לזוגיות.
אני זוכרת נופש בעכו, סיפרה גאיה.( ואני הכותבת, נזכרתי גם בנופש בעכו בתקופת הצבא. גם לי עלו רגשות מעורבים בקשר לאותו נופש ).
הלכתי כמו סנובית סיפרה גאיה. לא יכולתי להסתכל לאף אחד בעיניים. לא הכרתי אף אחד. הרגשתי כל כך לא שווה. עלתה תחושה שאני לא אהיה אף פעם בזוגיות טובה. שאצטרך להתפשר, גם אם זה לא טוב…דמעות עלו בעיניה.
נשמנו קצת, נתנו מקום לזיכרון, ולתחושות שעלו אתו, להיות. נתנו זמן לשחרר תחושות תקועות מהעבר. ביקשתי מגאיה לנשום ולהתבונן אל המקום שעלתה בו תחושת הלחץ. זה היה לאזור השלפוחית. לאחר זמן מה, הלחץ באזור ההוא נרגע. ביקשתי מגאיה לשאול את השלפוחית, אם יש לה מסר בשבילה.
את כל החיים בהישרדות, בלחץ. הגיע הזמן להרפות ולשחרר. זה גם יוריד ממני, מהשלפוחית לחץ. תתחברי לשמחה, לרגיעה. אין צורך להמשיך לחיות כאילו את כל הזמן בהישרדות. די, מספיק. למדת את השעורים. אפשר לשחרר. לא צריך לכווץ כל הזמן. לא צריך לחכות שהכל יהיה מושלם. אל תפחדי להעיז. לעשות דברים חדשים. אל תעצרי את עצמך, בגלל הפחד להעיז. להיפתח. להוריד עוד מיגננות. הן לא באמת מגינות. אין ממה להגן. הגידולים מסביב לשלפוחית, לא באמת מגינים עליה. הם בסוף יכולים להרוג אותה. גם המיגננות שלך, לא באמת מגינות עליך כבר. אף אחד כבר לא תוקף אותך. זאת את שתוקפת ומבקרת את עצמך בלי סוף.!! אל תפחדי להראות חולשה. חולשה יכולה לקרב.אני הכותבת, אהבתי את המסר הזה. נתתי לגאיה להישאר רגעים ארוכים, עם המסר שעלה מהשלפוחית. ובעצם מחוכמת הגוף שלה. השלפוחית כנראה לא יודעת לדבר. חוכמת הגוף שלנו, שולחת לנו תובנות, כאשר אנחנו מקשיבים לה. אלו תובנות שעולות מעצמן, ברגעי חסד של הרפייה עמוקה, והתבוננות.לאחר זמן מה, ביקשתי מגאיה לדמיין שהגידולים נמסים. והיא גאיה, מורידה את ההגנות. איך זה מרגיש עכשיו שאלתי? תשובתה הייתה: זה מאוד משחרר ונעים. מפנה אנרגיות לדברים אחרים דמייני את עצמך ככה. משוחררת, ביקשתי מגאיה. גם אם את לא יודעת עדיין איך ומתי תגיעי לשם. דמייני איך זה מרגיש להיות ככה. לאחר זמן מה, ביקשתי מגאיה של היום לחבק את גאיה של אז. מתקופת הצבא, מהנופש בעכו. תני לאנרגיה של שתיכן להתמזג, ולרפא את שתיכן.
גאיה נכנסה להרפיה עמוקה עם חיוך. סיפרה שהיא מרגישה זרמים חמימים של אור ואושר בכל הגוף. אני חייכתי. תחושה של אור וריפוי מילאה את כל חלל החדר.
הכותבת : בילי שקד.
לייעוץ : 0528373577
הוספת תגובה