הקרב על הבית

מאת עו"ד בני דון – יחייא

דירת מגורים היא הגורם למאבקים משפטיים רבים בעת סיכסוך

דירת המגורים היא הנכס העיקרי של מרבית הזוגות בישראל. משאת הנפש של ההורים היא לעזור לילדיהם להגיע לדירה משלהם. ולכן הם חוסכים שנים רבות, הילדים נוטלים משכנתא  ולא פעם עובדים קשה עשרות שנים להחזיר את ההלוואה. לעיתים, גם לחסוך כדי לשדרג יום אחד לדירה גדולה יותר.

לכן, הדירה מצויה פעמים רבות במרכזם של מאבקי גירושין. החוק קובע כי לכול צד זכות לממש בכול עת את חלקו בדירה ולקבל מחצית מתמורתה. הליך משפטי זה קרוי "תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין". אלא שהחוק אינו מעניין זוגות רבים בעת הגירושין, כי אחד מהם, ולפעמים שניהם, רוצים בכול מחיר להישאר בדירה. או, אם היא תימכר – לקבל יותר ממחצית התמורה.

לרוב, כאשר הילדים קטנים, האישה היא שנאבקת כדי שהדירה תהיה כולה לשימושה. טובת הילדים היא הנימוק העיקרי לכך. הם עוברים משבר קשה עם פרידת הוריהם, ולכן צריך לחסוך מהם לפחות את קשיי המעבר לדירה אחרת, בדרך כלל קטנה יותר. יש בעלים הרגישים להיבט הזה, והם מוכנים לוותר על חלקם בדירה לטובת האישה, כשבתמורה היא מוותרת על חלקה בצבירות הכספיות של בעלה. לעיתים היא תוסיף לו סכום מסוים. ויש בעלים, לא רבים, שיעבירו את זכויותיהם בדירה על שם הילדים."ממילא הם יירשו אותנו בבוא היום – אז ניתן להם כבר עכשיו". זה הלך המחשבה. זו ההצדקה הפסיכולוגית שגם עולה בקנה אחד עם טובת הילדים. במקרים אחרים מוכן הבעל לדחות את מועד מכירת הדירה עד שהילדים יגדלו. זכויותיו במחצית הדירה נשמרות והוא יממש אותן באחד הימים.

הבעייתיות כאשר דירת המגורים נרכשת במימונו של צד אחד

מציאות שגרתית היא שבני הזוג מתכננים לפני הנישואין לרכוש דירה שתמומן ברובה מכספים של צד אחד. אם הדירה תירשם בשווה – היא תחולק לעת סכסוך בשווה. המימון הלא שיוויוני לא יהיה רלוונטי: הרישום המשותף מבטא את רצונו של המממן העיקרי להעניק לבן זוגו במתנה זכויות במחצית הדירה. מצב זה – במציאות שבה כמחצית מהזוגות הנישאים בימים אלה יתגרש יום אחד – גורם לכך שבעל הממון (או הוריו, כשהם מוכנים לתת מכספם) עומדים על עריכת הסכם ממון. בהסכם נקבע שהדירה תירשם ביחסים לא שווים, לפי יחס ההשקעה של כול צד בדירה. אם היא תימכר – התמורה תחולק לפי יחס המימון.

דרישה כזאת מאחד הצדדים יוצרת לעתים מתח בתקופה שבה הצדדים מרוכזים בהכנת חתונתם. לכן מומלץ ליזום את הסכם הממון ברגישות ותוך קבלת הסכמת הצד השני מרצון. לא לדחות את הדיון בהסכם סמוך לחתונה, דחייה שנראית לא פעם כניסיון לנצל את לחץ הזמן כדי להכתיב תנאים לצד השני.דרך אחרת, כשהורי האחד הצדדים מממנים את רכישת הדירה, היא לערוך איתם הסכם הלוואה: הם מלווים לזוג כסף למימון דירתו. כול עוד נמשכים הנישואין – ההלוואה נשכחת ולבסוף תיחשב למתנה. אם ייפול סכסוך בין בני הזוג – אז יהיו ההורים רשאים לתבוע את השבת כספם.

ועוד אפשרות, כאשר כול מחיר הדירה ממומן על ידי ההורים: לרשום את הדירה על שם ההורים, המאפשרים לזוג לחיות בה. ניתן לערוך הסכם שכירות בין ההורים לילדים, שבו הם יסכימו שהילדים לא ישלמו שכר דירה. הזוג יפנה את הדירה תוך תקופה מסוימת מעת שההורים יבקשו זאת. צריך לדעת כי גם אם ההורים מאפשרים לחתן-כלה לגור בדירה בלא לערוך הסכם שכירות – זכויותיהם של ההורים בדירה לא ייפגעו.

מתי דירה מלפני הנישואין תיחשב לרכוש משותף

היבט בעייתי קיים כאשר אחד הצדדים מגיע לנישואין עם דירה משלו, והצדדים מתעתדים לגור בה. חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע, כי רכוש מלפני הנישואין שייך לבעליו בלבד ולצד השני לא יהיו זכויות בו. אבל בתי המשפט עקפו בשנים האחרונות במקרים אחדים את החוק כשדובר בתביעת אחד הצדדים – לרוב האישה – לקבלת מחצית הדירה השייכת לבעלה מלפני הנישואין. השופטים מצאו דרך להעניק לאשה זכויות שוות בדירה שכזאת. מדובר היה במקרים של נישואין רבי שנים, והשופטים קבעו כי נוצרה הסכמה לא כתובה בין הצדדים שלפיה לאישה חלק בדירה. זהו מעין הסכם בעל פה שלפיו רואה הבעל את אשתו, עם הזמן, כשותפה לדירתו.

בבסיס הפסיקה הזאת מונחת הנחה של שופטים שלא יהיה צודק אם האישה תצא מנישואיה ללא רכוש שיאפשר לה להגיע לדירה משלה. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין כתב בפסק דין אחד: "באשר למעמדה של דירת המגורים בהסדרים ממוניים בין בני זוג נעה מטוטלת הפסיקה לאורך השנים תוך מגמה כללית של ייחוס משקל לחיים משותפים רבי שנים בין בני זוג, המקיימים נישואים הרמוניים 'סבירים', כמקנים שיתוף גם בדירת מגורים שנרכשה על ידי אחד מהם אף לפני הנישואין".במקרה אחד קבע בית המשפט העליון כי האופי המיוחד של היחסים הזוגיים ותחושת השיתוף בין הבעל לאישה מגבשים תפיסה של שלי – שלך ושלך -שלי. נקבע כי האישה תקבל מחצית דירה של בעלה מלפני הנישואין. במקרה אחר כתבו שופטים כי כאשר אין לבן הזוג השני דירה משלו, יוצר בעל הדירה מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה וזו תהא רכוש משותף. האמור לעיל עשוי לחול גם על דירה שאחד הצדדים קיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין.

המסקנה? מי שבא לנישואיו עם דירה, ורוצה לשמור על בבת עינו אם הנישואין יקרסו – חייב לערוך הסכם ממון לפני החתונה. בהסכם ייקבע מפורשות כי הדירה תישאר שלו בלבד ללא קשר למשך חיי הנישואין.

מתי דירה מלפני הנישואין תיחשב לרכוש משותף

היבט בעייתי קיים כאשר אחד הצדדים מגיע לנישואין עם דירה משלו, והצדדים מתעתדים לגור בה. חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע, כי רכוש מלפני הנישואין שייך לבעליו בלבד ולצד השני לא יהיו זכויות בו. אבל בתי המשפט עקפו בשנים האחרונות במקרים אחדים את החוק כשדובר בתביעת אחד הצדדים – לרוב האישה – לקבלת מחצית הדירה השייכת לבעלה מלפני הנישואין. השופטים מצאו דרך להעניק לאשה זכויות שוות בדירה שכזאת. מדובר היה במקרים של נישואין רבי שנים, והשופטים קבעו כי נוצרה הסכמה לא כתובה בין הצדדים שלפיה לאישה חלק בדירה. זהו מעין הסכם בעל פה שלפיו רואה הבעל את אשתו, עם הזמן, כשותפה לדירתו.

בבסיס הפסיקה הזאת מונחת הנחה של שופטים שלא יהיה צודק אם האישה תצא מנישואיה ללא רכוש שיאפשר לה להגיע לדירה משלה. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין כתב בפסק דין אחד: "באשר למעמדה של דירת המגורים בהסדרים ממוניים בין בני זוג נעה מטוטלת הפסיקה לאורך השנים תוך מגמה כללית של ייחוס משקל לחיים משותפים רבי שנים בין בני זוג, המקיימים נישואים הרמוניים 'סבירים', כמקנים שיתוף גם בדירת מגורים שנרכשה על ידי אחד מהם אף לפני הנישואין".במקרה אחד קבע בית המשפט העליון כי האופי המיוחד של היחסים הזוגיים ותחושת השיתוף בין הבעל לאישה מגבשים תפיסה של שלי – שלך ושלך -שלי. נקבע כי האישה תקבל מחצית דירה של בעלה מלפני הנישואין. במקרה אחר כתבו שופטים כי כאשר אין לבן הזוג השני דירה משלו, יוצר בעל הדירה מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה וזו תהא רכוש משותף. האמור לעיל עשוי לחול גם על דירה שאחד הצדדים קיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין.

המסקנה? מי שבא לנישואיו עם דירה, ורוצה לשמור על בבת עינו אם הנישואין יקרסו – חייב לערוך הסכם ממון לפני החתונה. בהסכם ייקבע מפורשות כי הדירה תישאר שלו בלבד ללא קשר למשך חיי הנישואין.

דרוש הסכם ממון כאשר בעת הזוגיות מוחזרת משכנתא

במקרים רבים ממשיך בעל הדירה מלפני הנישואין לשלם החזרי משכנתא אחרי הנישואין. בהסכם צריך להתייחס לכך. אפשר לקבוע כי למרות תשלומי המשכנתא, שמוחזרים מכספים משותפים, לא יהיה לצד השני חלק כלשהו בדירה. דרך אחרת היא לעגן בהסכם את זכותו של הצד השני לקבל, בעת גירושים, מחצית מכול תשלומי המשכנתא. כך גם באשר לשיפוצים ולשינויים שהצדדים יערכו בדירה במשך השנים. האם הצד שהדירה אינה שלו יהיה זכאי להחזר כלשהו כאשר בעל הדירה יבקש ממנו לעזוב אותה? אם היבט זה אינו מעוגן בהסכם ממון – צפוי קרב משפטי סביב נושא זה. הסכם ממון אינו תקף אם לא מאשרים אותו לפי החוק. לפני הנישואין – ניתן לאשר את ההסכם בפני נוטריון או רשם הנישואין. אבל מומלץ לאשר את ההסכם בבית המשפט למשפחה, שגם נותן לו תוקף של פסק דין.

באילו מקרים כדאי לכתוב צוואה

גם כאשר הדירה שייכת לאחד הצדדים וגם אם יש הסכם ממון הקובע זאת, הרי אם בעל הדירה ילך לעולמו בלא להותיר צוואה – בן זוגו ירש אותו. כשיש לזוג ילדים, הם ירשו מחצית מכול הרכוש ובן הזוג את המחצית השנייה.מי שאינו מעוניין בתוצאה זו יכתוב צוואה שבה יורה מי יירש אותו. לא פעם, עם תחילת הנישואין, כותבים בצוואה כי ההורים ירשו את הדירה, ואם בעת פטירתו יהיו לכותב הצוואה ילדים – הם שירשו אותו. לעיתים מורישים חלק מהדירה לבן הזוג. ניתן לסייג את ההורשה: רק אם הפטירה תתרחש אחרי כך וכך שנים ולצדדים יהיו ילדים – אזי בן הזוג ירש חלק ממנה. בצוואה רצוי להסדיר את זכות המגורים בדירה של בן הזוג הנותר בחיים: מקובל להעניק לו רשות להמשיך ולהמשיך לגור בדירה לפרק זמן מסוים ללא תשלום שכר דירה ליורשים. יש הקובעים כי בן הזוג יחיה בדירה כמספר שנות הנישואין. אם לבני הזוג יש ילדים משותפים, רצוי להורות בצוואה כי בן הזוג יוכל להישאר בדירה ללא הגבלת זמן, או לפחות עד שהילדים יעזבו את הדירה.

מהם זכויותיהם של ידועים בציבור

זוג החי יחד בדירה אחת תוך ניהול משק בית משותף נחשב לידוע בציבור. לעיתים נוצר הסטטוס המשפטי הזה אחרי תקופה קצרה של חיים משותפים כזוג נשוי. הידוע בציבור עשוי לרכוש זכויות בדירה השייכת למשנהו אחרי שנות חיים משותפות רבות כאילו היו הצדדים נשואים.      המסקנה: גם כשלא נישאים, אבל חיים ביחד, רצוי לחתום על הסכם ממון שיסדיר, בין השאר, את זכויות הצדדים בדירה השייכת לצד אחד בלבד. בוודאי כאשר מוחזרת משכנתא במהלך החיים.הוא הדין באשר לירושה: ידוע בציבור יורש את בן זוגו כאילו היו נשואים. זאת בתנאי שאף אחד מהם לא היה נשוי לאחר בעת הפטירה. הצוואה חיונית איפוא כשמתחילים לחיות ביחד. הצורך בצעדים המשפטיים האלה בזוגיות שניה – עם נישואין או בלעדיהם – חשוב גם כדי לשמור על זכויות הילדים מהנישואין הראשונים.

ויש טעם נוסף לכתיבת הסכם ממון צוואה בנישואין שניים או בזוגיות שנייה אף ללא נישואין: לא פעם מתייחסים הילדים בחשדות לבן הזוג החדש של ההורה: אולי הוא לוטש עין לרכושו. לילדים יש לא פעם תחושה לא נוחה, שהזוגיות בפרק ב' תגרע ממה שיקבלו מההורה הן בתמיכה שוטפת ובמיוחד בעת פרידה מבן הזוג או במקרה של פטירה.

המסקנה: לשתף את הילדים בהתלבטות, ובמקרים הנכונים להראות להם את הסכם הממון ואת הצוואה כדי שיקבלו בלב פתוח את בן הזוג החדש אל ההורה. הסכם ממון בין ידועים בציבור אינו טעון אישור בית משפט, לעומת הסכם ממון בין בני זוג העומדים להינשא או הנשואים כבר. אבל מומלץ לעשות זאת כדי למנוע את אפשרות תקיפתו באחד הימים בטענה שהצד החלש היה נתון ללחצים או שלא הבין על מה הוא חתם.

הכותב הוא עורך דין המתמחה בדיני משפחה ירושה.

באחרונה יצא לאור ספרו ה-14: "תורת דיני המשפחה – המדריך  השימושי המלא לנישואין, גירושין, זוגיות ומשפחה"