נולדה למשפחה רב-תרבותית עם שורשים צרפתיים, ברזילאיים, מרוקאיים וישראליים, אורטל הגיעה לעולם המוזיקה כמעט בצורה טבעית. “נולדתי למשפחה שיש בה הרבה זמרים ומוזיקאים משני הצדדים, אבל הייתי היחידה שלקחה את העניין בצורה מקצועית”, היא מספרת. הכישרון המוזיקלי עבר אליה בתורשה מסבה, שהיה חזן בבית כנסת, ממנו ירשה את הקול והעוצמות הווקליות.
ילדות בין שני עולמות
הגירושין של הוריה כשהייתה בת שבע הותירו חותם עמוק על אורטל. “הפער בין התרבויות קיבל משמעות חזקה יותר”, היא נזכרת. בעוד אביה האירופאי עודד אותה להיות מי שהיא באמת, אמה הישראלית לא הבינה תמיד את הילדה השונה שגדלה מולה. “הייתי צריכה להישאר לגור בבית עם אמא שלא מבינה שהילדה שלה מאוד שונה ממנה”, היא משתפת בכנות. הדמות המשמעותית ביותר בילדותה הייתה סבתה, שהפכה ל”כל עולמה”. “קיבלה אותי והעצימה בכל הזדמנות”, אורטל נזכרת בחיבה. כשאביה חזר לצרפת, הרגישה כמו “קרע של חבל הטבור” – אירוע שהשפיע על ביצועיה הלימודיים והכריח אותה לעבור לבית ספר פרטי עם כיתות קטנות יותר.
המוזיקה כמגן והצלה
“מה שהציל אותי זה המוסיקה”, אורטל מודה. “הייתי מאזינה לשירים שמרגיעים אותי בתדר ובעיקר גרמו לי לפנטז על החיים בגדול”. הביקורים התכופים בצרפת חיזקו את הקשר שלה למוזיקה ולתרבות האירופית, עד שהבינה שהיא “יותר מחוברת לשם מכל הבחינות”. בעולם המוזיקה מכנים אותה “סלין דיון הישראלית” בזכות הטכניקות הווקליות המגוונות שלה, השוואה שלא בהכרח מרגשת אותה. “החוזקות שלי הן הטכניקות המגוונות שבהן אני שרה והיכולת ליצור מוסיקה בששה שפות”, היא מגדירה.
משפחה מגוונת ויהדות גאה
המשפחה של אורטל היא פסיפס מרתק של תרבויות ודתות. “אנחנו שישה ילדים לאבא שלי – יש לי שלוש אחיות נוצריות קתוליות ומנגד אח חרדי בבית שמש ועוד אח למחצה”. למרות הגיוון, היא מתחברת לשתי הדתות אך גאה במיוחד ביהדותה. “אני מתרגשת מהיהדות שלי, אוהבת את התורה ואת אלוהים, והכתיבה שלי תמיד מתקשרת לעוצמות הבריאה”.הגידול הרב-תרבותי לימד אותה “לאהוב ולהכיל את כולם כבני אדם”, כפי שסבתה חינכה אותה. גישה זו השפיעה גם על יצירתה המוזיקלית, שבה היא “מאירה לעולם ללא שפיטה וקבלת כולם כברואים של האלוהים”.
קריירה וחיים אישיים
“לאחר שסיימה את לימודיה, אורטל החלה לפתח את הקריירה העסקית שלה. כבר בגיל 20 הקימה עסק משלה, ומגיל 27 הוסיפה עוד. לצד העסקים, המשיכה להתפתח מוזיקלית: בוגרת וינגייט ורימון, למדה בבתי ספר למוזיקה באיטליה, רוסיה וצרפת, ועבדה עם זמרים מוכרים. השילוב של יזמות עסקית ויצירה מוזיקלית איפשר לה לשמור על עצמאות יצירתית ולא להתפשר על החזון האמנותי שלה.”בגיל 28 התחתנה וילדה תאומים – בן ובת שהיא מתארת כ”מושלמים, מוזיקליים, רוחניים ומוכשרים”. אולם הנישואין לא החזיקו מעמד. “לא אהבתי את המסגרת הזאת, לא התחברתי לעובדה שאני צריכה לעשות ויתורים של קריירה לטובת פיתוח קריירה של מישהו אחר”, היא מסבירה את החלטתה להתגרש.
רוחניות ונומרולוגיה
לצד המוזיקה, אורטל מתמחה גם בנומרולוגיה. “נולדתי ילדה מאוד רוחנית עם יכולת תקשור וחלומות מטורפים שלאחר מכן התגשמו”, היא מספרת. הלימודים בתחום עזרו לה “לעשות סדר בראש ולעזור לנשים בהתפתחות”. בישראל היא לובשת את התפקיד של מנטורית, בעוד בחו”ל המוזיקה היא המהות העיקרית שלה.
שיתוף הפעולה עם ברוס מלאן (Bruce Melan)
“עולמה הויזואלי של אורטל מקבל ביטוי מלא בשיתוף הפעולה היוצר שלה עם הבמאי הבינלאומי ברוס מלאן. ‘ביחד אנחנו יוצרים וכותבים את הקליפים שלי’, היא מסבירה בהתרגשות. ‘הראש שלנו מייצר קסמים יחד’. השיתוף הזה מאפשר לה לתרגם את המוזיקה הרב-תרבותית שלה לחוויה ויזואלית עשירה, כאשר כל קליפ הופך לסיפור קולנועי קטן שמשקף את המורכבות והיופי של העולם הרב-שכבתי שלה.”
השיר הראשון “Fiori”
“הצעד הראשון במסע הבינלאומי שלה היה השיר ‘Fiori’ – יצירה באיטלקית שאורטל כתבה והלחינה בעצמה. ‘זה היה השיר הראשון שלי שיצא באופן מסחרי’, היא מוסיפה. בחירתה להתחיל דווקא באיטלקית לא הייתה מקרית – השפה הזו מחברת אותה לתקופות הלימודים שלה באיטליה ומביאה את הרומנטיקה והעדינות שהיא אוהבת. ‘Fiori’ פירושו פרחים, ובדיוק כמו פרחים, המוזיקה שלה פורחת בצבעים וניחוחות שונים בכל שפה.”
פילוסופיית חיים
אורטל מאמינה שכל חוויה בחיים משרתת מטרה. “גם ברע אין באמת רע – יש להבין את השיעור”, היא מסבירה בהרצאות שלה לנשים ולזמרות. “אני חיה מתוך בחירה, איפה שכבר לא משרת אותי אני הולכת”. לגבי העתיד, היא נשארת מסתורית: “בגישה שלי אני בחיים לא מגלה לא על העתיד ולא על החזון כי נסתרות הן דרכי האל. אני לגמרי נותנת ליקום להוביל ולהראות לי את הדרך”.המוזיקה, לדבריה, הייתה גם ריפוי אישי וגם דרך להביא ריפוי לאחרים. “אלוהים נתן לי את המוזיקה גם כריפוי עבורי ועבור אחרים שמאזינים למוזיקה שלי, וגם כדי שיהיה לי משהו שיציל אותי בילדות הכל כך מאתגרת”.היום, כשהיא מסתכלת אחורה על המסע שלה, אורטל רואה בכל תחנה ברכה. “כל תחנה שהנשמה שלי בחרה להיות בה היא מבורכת, גם אנשים שהצטיירו לי כאויבים שימשו כשליחים”. זוהי פילוסופיה של קבלה ותודה שמלווה אותה בדרכה כאמנית, כאם וכאישה המחפשת תמיד את הדרך הנכונה עבורה.
מאת נעמה משיח כהן
הוספת תגובה