עמוד הבית » בלעדי: סיפורים מחדר השינה דרך עדשת המצלמה, בראיון אישי עם שרית חביב

בלעדי: סיפורים מחדר השינה דרך עדשת המצלמה, בראיון אישי עם שרית חביב

שרית חביב מעצבת פנים, אומנית, עיתונאית, משוררת וצלמת ייחודית שבקורונה תיעדה את חייה דרך צילומים עצמיים ושירים מחדר השינה שלה, פרי דמיונה הפרוע ותשוקותיה. הצילומים והשירים מוצגים כעת בגלריה בתערוכה אינטראקטיבית הגורמת לקהל לחוש את הצורך העז שחשה שרית חביב לספר את הסיפור של עצמה והמפגש בינו לבין עולמה דרך עדשת המצלמה.

את שרית חביב הכרתי דרך היצירות שלה, ליבי רטט מהיופי שביצירה ואותה רציתי לפגוש פנים מול פנים.

בדפיקה הראשונה על דלתה, לנגד עיני ראיתי יצירת אומנות כפי שחזיתי בתמונותיה: עיניים נוצצות, פנים בורקות ,שיער אסוף בסיכת דובדבנים אדמונית. חשבתי שאני בחלום. התיישבתי בבית המעוצב בקפידה והצבעוני, המייחד אותה, ומסביבנו תמונות של יצירות האומנות אותן צילמה.

סיפור חייה של שרית

שרית חביב גדלה בבית מסורתי בבני ברק, ובשנותיה הראשונות למדה בגן ובבית ספר דתי. לאחר תקופה עברה המשפחה לגבעתיים. המפגש עם העולם החילוני היה מרתק, והיווה אבן דרך משמעותית עבורה.

בהכשרתה למדה משפטים אך, למרות הצלחתה בתחום, בגיל 30 פנתה ללימודי עיצוב הפנים, גם אותם סיימה בהצטיינות, הפכה בין היתר למורה, והכשירה תלמידים רבים בתחום האומנות והעיצוב.

נקודת המפנה הייתה לאחר הולדת תאומיה, יכולת ההכלה השתנתה והרצון לכתוב הלך וגבר, ולצידו הרצון להעביר הלאה את הכתיבה ככלי ריפוי רגשי.

צילום שרית חביב

שרית החלה להנחות את סדנאות הכתיבה שלה, שבהמשך שולב בהן הצילום הרגשי. הסדנאות קרויות: "התבוננות.תהודת זהות" ו-"התבוננות. מורה דרך". אנשים הגיעו ומגיעים לסדנאות ככלי ריפוי, סלילת דרך וייעוד משל עצמם. דרך הביטוי האומנותי עוזרת להם לעסוק בתהליך האישי שלהם ולפרק את משמעויותיו, וכך לתת מקום לתנועה לעבר תהליך חדש.

צילום שרית חביב

בשנים האחרונות, למדה נגינה על גיטרה, והחלה להלחין את שיריה ולשיר אותם.

מיטת אהבה – הפרויקט והתערוכה

"הַצֹּרֶךְ

בְּמַגָּע

יָד

הַתְּשׁוּקָה

לַהֲפֹךְ

אֶחָד

הַגַּעֲגוּעַ

לְלִטּוּף

הֵיכָן

שֶׁנִּרְעַד

הָעוֹר

לְעִטּוּף

הַגּוּף

הַצָּחוֹר

מְנֻקָּד

סִימָנִי

הַזְּמַן

בּוֹ

אֲנִי

לְבַד

כָּאן"

זהו השיר הראשון שכתבה שרית, עם הצילום הראשון שהתחיל את מה שהתפתח להיות הפרויקט שלה: "מיטת אהבה".

בתקופת הסגר של הקורונה, מצאה עצמה שרית לבד תקופה ארוכה, ועלו בה מחשבות ותהיות מה לעשות בזמן שנתפנה פתאום. כחלק מקבוצת צילום לה היא שייכת (נשים מצלמות), קיבלה שרית משימה לתעד את חייה האישיים.

צילום שרית חביב

"העמדתי חצובה בחדר השינה והתחלתי לתעד מה קורה בחדר: נדודי שינה, געגוע, בדידות, יקיצה טבעית, חלום. בקר אחד, אחרי שהתיעוד החל לשעמם אותי, נכנסתי למיטה להצטלם בחצאית נוצות ורודה ובידיי כוס קפה ורודה. תוך כדי הצילומים, שכחתי מכוס הקפה, וזו נשפכה על הסדינים והפסיקה את הצילומים.

כשהעליתי אותם בתוכנת העיבוד החלטתי להעלים את כוס הקפה מהפריים, ולפתע, בלי שאתכנן, תוכנת העיבוד שכפלה את כף ידי הימנית למקום בו היתה כוס קפה. נרגשת הבנתי, שהתמונה הפכה ליצירה ייחודית, שכפלתי עוד כפות ידיים, ופרסמתי את הצילום ולידו השיר שכתבתי, שביטא את תחושות ליבי."

מכאן נכנסה שרית לתקופת יצירה פרועה, של צילום וכתיבה וחקר הדברים הקורים לה. פרויקט שהלך וגדל, והביא אותה לנקודת אל חזור. התמונות האישיות הללו ביטאו את רגשותיה וכמיהותיה לאהבה, לחופש, לנדודים, ליצירה, לאושר, למגע ועוד.

צילום שרית חביב

לכל תיעוד, כתבה שרית שיר המבטא את הצפון בו.

בשלב מסוים, התחילו הצילומים להתכתב עם החיים בחוץ, עם יום השואה, יום הזיכרון, יום העצמאות, והניבו דיאלוגים עם הסביבה.

צילום שרית חביב

המצלמה שאחזה שרית החלה להוות את הגדרת האני שלה, הסקרנות הובילה אותה לצאת החוצה ולצלם סיפורים בחדרי השינה של אנשים אחרים בסביבה הטבעית האינטימית שלהם.

וכך היה, במשך 50 ימים, שהניבו 63 צילומים. התוצר היה נפלא, ומשם אך מתבקש היה שיניב תערוכה. לתערוכה קראה שרית " מיטת אהבה" , במקום משכנה הראשון בגלריה של דליה ארמוני בפולג, עיצבה שרית ארבעה חדרי שינה שונים מלאים בצילומיה, בבגדיה, בכריותיה, באהיליה. כל חדר וצבעוניותו וייחודו והתמה הרגשית שלו. שרית הזמינה את המבקרים בתערוכה להיכנס למיטות ולחוות את החוויה השונה שמעניק כל חדר וכל פעם להתרגש מחדש.

צילום שרית חביב

החדרים היו אינטראקטיביים והעניקו לבאים בהם אפשרות לרגע קל לברוח מהמציאות. האורחים הפכו להיות חלק מאומנות החדר, לבשו את בגדיה של שרית, התאבזרו באביזריה, דיגמנו עצמם מולה לצילומיה, שיחקו במלחמת כריות, יחפים, יכלו להרגיש את עצמם, תשוקתם, מגע, חושניות, אינטימיות, חופש, להתחבר לרגשות החבויים בהם בתקופה זו, ולתת להם מקום.

למרות הקורנה , ולמרות הפחד להגיע לתערוכה, היא נחלה הצלחה רבה. אנשים שהגיעו התרגשו וחוו חוויה רגשית אותנטית .

בימים אלה עובדת שרית חביב על התערוכה השנייה שתתקיים בתל אביב, ומתעתדת להגשים חלום ולהגיע עימה לניו יורק. כמו כן, עובדת שרית על ספר שייאגד את מלוא הצילומים והשירים מן התערוכה.

במקביל, ממשיכה שרית לקיים סדנאות צילום וכתיבה לגילוי האני, להעביר אנשים מסע רגשי ואישי דרך הצילום והכתיבה, גם למטרות עסקיות – הנצחת החלום העסקי, הכיוון העסקי, האמת העסקית בצילום המייצר מציאות ומלווה תוכן, לעצב חללים פרטיים ומסחריים צבעוניים להפליא, ללמד עיצוב, לשדר ברדיו, לכתוב, לשחק ולשיר… ומה לא? אנו ממליצים לכם כמובן להמשיך ולעקוב אחריה, כמונו, בסקרנות, להתאהב גם בפרויקט הבא …

 

שרית חביב, אמנית של הלב www.ahat.co.il