עמוד הבית » חיי אהבה- love life בימוי קוג'י פוקאדה

חיי אהבה- love life בימוי קוג'י פוקאדה

צילום : פוסטר באדיבות קולנוע חדש
הסרט היפיפה הוא מילודרמה טראגית נוגעת ללב על שלווה לכאורה אך מתחתיה מתרחשת סערה.

הסרט מתחיל בצלילים נעימים ומראה של שכונה יפנית טיפוסית, שכונה ידידותית ורגועה. בתים בני 7-8 קומות זהים לחלוטין. כשבין הקומות מדרגות מתכת פשוטות למראה. בבניינים הללו רואים דירות קטנות מאוד צפופות אבל מעוצבות להפליא.
המצלמה נכנסת לדירתם של טאיקו וג'ירו ובנם הקטן .(מסתבר שג'ירו אינו אביו הביולוגי של הילד סייקה אבל הוא מגדל אותו כבנו).האם מקשטת את הדירה לרגל 2 ארועים חגיגיים זכייתו של סייקה באליפות "אותלו" שהוא משחק מיוחד אותו הוא משחק עם אמו ועם חברים דרך המחשב. האירוע המשמח השני הוא יום הולדת 65 לאביו של ג'ירו.הבית מקושט החברים מגיעים עם בלונים ושלטי ברכה.וכולם חוגגים את 2 הארועים המשמחים.

צילום: באדיבות קולנוע חדש

ואז….
מתרחשת הטרגדיה האיומה כשהילד משחק עם המטוס צעצוע שלו באמבטיה מלאה מים(אמו שכחה לרוקן),הוא מקבל מכה בראש מאבד הכרתו וטובע…..טרגדיה נוראית שתשפיע הן על הדמויות והן על המשך העלילה. טאיקו מגלה את גופת בנה הקטן, אבל במקום שתצרח ותצעק כפי שהצופה היה מצפה בסיטואציה כה קשה, היא ש ו ת ק ת ! וכך כל הנוכחים. זוהי המנטליות היפנית שלא להפגין רגשות גם אם הם קשים מנשוא.

לינק טריילר יוטיוב באדיבות קולנוע חדש

ההורים והסבים (שאינם ביולוגים) נחקרים ע"י השלטונות בבית החולים והמסקנה היא שהילד האומלל אכן טבע. ואף אחד איננו אשם.
ביום ההלוויה מונח הארון ה פ ת ו ח במרכז הבית. והמבקרים חלקם ילדים מניחים פרחים לבנים על פניו וגופו של הילד האומלל.על פי המסורת
והכל נעשה בדממה עמוקה.אף אחד לא בוכה, אף אחד לא צועק.

סצינה מאוד קשה לצפייה! ואז לתוך האיפוק הזה, והקידות שהם קדים אחד לשני ולתוך הדממה מתפרץ בצעקות גבר ממושקף המביט בארון ואז ניגש לטאיקו האם האבלה וסוטר על פניה בחוזקה,מכאילו לחץ על כפתור נסתר, היא קורסת לרצפה בצרחות כאב נוראיות,.זהו פארק אביו הביולוגי של הילד שנטש אותו ואת אמו ולאחר מכן טאיקו נישאה לג'ירו. והוא גידל את הילד כבנו. באושר ובשלווה שהתנפצו לרסיסים עם מותו הטראגי.
מאותו הרגע למרות שפארק זנח אותה מזמן, טאיקו מרגישה צורך לעזור לבעלה לשעבר כי הוא חווה את הכאב הנורא יחד אתה. היא דואגת לו לדיור ועבודה , זהו עוד מאפיין של החברה היפנית, קודם כל דאגה לזולת ולכלל ורק אח"כ דאגה לפרט עצמו.

צילום: באדיבות קולנוע חדש

טאיקו עוזבת את ג'ירו המופתע והכועס ונוסעת עם פארק לקוריאה ( בה נולד)כדי לסעוד את אביו החולה. כמובן שהיא גם מממנת לו את הנסיעה. בדיעבד מסתבר שפארק הוא נוכל כי שיקר לה לגבי מטרת הנסיעה( רצה שהיא תממן) ובעצם הוא מגיעה לחתונת בנו הבכור שגם אותו ואת אמו נטש לפני 20 שנה. כפי שנטש אותה ואת בנה טאיקו חוזרת בבושת פנים לביתה ואל ג'ירו האוהב אותה למרות הכל .והסרט מסתיים בשיר אהבה שלכאורה היא שרה לו.ושוב חוזרת השלווה לחייהם.
סרט מורכב עם הרבה טויסטים בעלילה. אולם, נוגע ללב, מבוים בעדינות ובאהבה נהניתי וגם התעצבתי

סרט מצויין.

יפן , 2022, 123 דקות | יפנית | תרגום לעברית ואנגלית

החל מן ה 5 באוקטובר, בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ.

 

הוספת תגובה

הוספת תגובה