הוצאת טוטם של הסופרת והעורכת לילי פרי הוציאה לאור בימים אלו שלושה ספרים חדשים הנותנים ייצוג הולם לספרות הנשים: "על בהונות הנפש" מאת ענת לויט, "אני, חבקוק" מאת רבקה רז ו"חתול עובר ושב" מאת אורה מנשה.
אורה מנשה נולדה בשנת 1973 באוקראינה, בזפורז'יה, עיר המחלוקת החצויה במלחמת רוסיה-אוקראינה הנוכחית. בשנת 1990 היא עלתה לארץ. בין השנים 2000-1991 היא סיימה שני תארים בהצטיינות בפילוסופיה כללית מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת בר אילן. היא דוקטורנטית, נשואה ואם לחמישה.
ספרה החדש של אורה מנשה "חתול עובר ושב" מראה איך החיים הם צרור של אפיזודות חולפות, תקוות לא רלוונטיות והשלכות בלתי צפויות. בית, חתול, חברים ואויבים, השכן ממול, ליצני החצר הנבונים ומלכים ללא כתר, לבושי סחבות בהידור או עירומים ממלבושם יקר הערך. הכל כה מוכר וחבוט, אפור וחסר ייחוד, אך ברגע שלומדים לכוון את הפרוז'קטור הנסתר בזווית הנכונה, להתקרב כשהדבר מתבקש ולהתרחק כשצריך, מתחיל להתגלות לו עולם שלם של הצבעים והריחות, של הכיעור והיופי, של האמת והשקר, אפילו שלעיתים מדובר בטעות בזיהוי.
לדברי מנשה כשהיופי הפנימי של החתול, כמו גם של היצירה, מגיע לאיזון המיוחל והמדוד עם הסביבה החיצונית התובענית מתחיל להתגלות לו עולם חדש קסום ונצחי. "לשניהם – לחתול וגם ליצירה – יש אינסטינקטים בריאים. הם מוכנים לתת מעצמם רק לאיש הנכון ורק במידה המקובלת עליהם מחושבת היטב וללא הנחות כלל".
הדמות של החתול נתפסת אף במספר יצירות ספרותיות כמיסטיות. מהו סוד הכוח שלו ומדוע סרטוני וידאו על חתולים זוכים לתשומת לב רבה?
במשך שנים רבות נקשרו דעות קדומות רבות, הרבה בורות ואמונות טפלות לדמותו של חתול. כעת, בעולם הדיכוטומי שלנו של שחור ולבן, שונא ואוהב, טוב ורע, היכולת של חתולים לפסוע באלגנטיות ובדייקנות על קו ההפרדה הדמיוני, עקב בצד אגודל, תוך הקשבה לאינטואיציה שלו עצמו, אך גם להיות בעל יכולת להקשיב לקול הדמות האנושית שלצידו, להיענות לליטוף ולעיתים לרדת לרמה של משחק מטופש עם כדור צמר או משהו בסגנון, מבלי לאבד את חרותו להחליט מתי מפסיקים ואיך. לגבי סרטונים על חתולים, בעלי החיה הנפלאה והפוטוגנית למדי הזאת תמיד יגלו זווית ייחודית לדמותו של חתול, ישמעו עוד סיפור עצוב או מצחיק, יצפו בתרגילי גמישות על טבעיים וישאלו את עצמם ואת הסובבים שוב ושוב: למה כל החתולים בעולם כה דומים וכה שונים בו בזמן?".
האם השילוב בין ריאליסטי לפנטסטיה מוסיף תבלין לספרות והאם הוא מתבטא במקומות נוספים ביצירתך?
"כן, ולא רק בספרות אלא גם עולם הקולנוע ובאומנות ויזואלית קיים שימוש נרחב במיזוג עולמות אלו. לא ניסיתי בשום שלב בספר להמציא עולם חדש, אלא לחשוף עוד ועוד קסמים ונפלאות בעולם הזה, שאנחנו בטעות חושבים שהוא מוכר ונגיש, אבל הדבר טעון בדיקה. בעצם התפקיד של הקורא עצמו הוא להחליט מה כאן ריאליזם ומה פנטזיה ואיפה עולם אחד נגמר והשני מתחיל. לצערי או לשמחתי, הדבר לא תמיד אפשרי. כתבתי מספר שירים שבהחלט נכנסים לקטגוריה הזאת של הריאליזם הקסום".
האם את מושפעת מיצירות כגון "ספרו של פּוֹסוּם הזקן על חתולים שימושיים" של ת"ס אליוט או "רשימות של חתול רחוב" של נִסים אלוני?
"דווקא לא הושפעתי מיצירות אלו. אני לא חושבת שצריך לקרוא ספרות על חתול כדי להיות מסוגל לכתוב ספר על חתול. לא צריך להחזיק חתול בבית כדי להיות מסוגל להבינו. בנוסף החתול בספרי הוא רק צוהר למשהו שמעבר לו".
רבקה רז, ילידת הארץ, מחלקת את זמנה בין תל-אביב וניו יורק כמי שמלמדת ספרות במחלקה האנגלית של אוניברסיטת PACE בניו-יורק ומנחה סדנאות כתיבה יוצרת בארץ. "אני, חבקוק" הוא ספרה ה-11. בין ספריה: "ההר" בהוצאת עם עובד, ו"הסופר שבפנים – מדריך לכתיבה יוצרת" בהוצאת ביתן.
לדברי רז כל הנביאים היו אנשים בעלי מודעות חברתית גבוהה ובעלי רגישות חדה לשפה. בימינו קוראים לאנשים כאלה: משוררים. הנביאים היו משוררים שהקשיבו לקולם הפנימי. פעם קראו לקול הפנימי בשם אלוהים. כיום קוראים לקול הפנימי השראה. הנביאים של פעם והמשוררים של היום מדברים מקול ליבם. כך גם חבקוק, שקולו הפנימי נשמע מעל דפי 'אני, חבקוק'".
האם הדמות חבקוק מבטאת קול פנימי שלך, מדוע בחרת דווקא בו ומה הקשר לנביא חבקוק?
"לא אני בחרתי בחבקוק כנושא הספר, אלא חבקוק בחר בי – להשמיע את קולו. הוא גם זה שבחר לאמץ לו את השם 'חבקוק' והוא לא גילה לי מה היה שמו לפני שבחר לעצמו את השם חבקוק".
האם יש קשר בין להיות משורר לנבואה?
"כפי שהסופר והמבקר רן יגיל כתב ברשימתו, 'כולנו חבקוק'. הספר נכתב בתחושה ברורה שחבקוק אכן חבוי בכל אחד מאיתנו, גם אם רבים לא מודים בכך, או מתכחשים ומסתירים את שיריהם במגירה, אבל כן, חבקוק – מוכשר יותר או פחות – חבוי בכל אחד מאיתנו".
מה בדיוק במחזמר "קפוץ", שכתבת בשנות ה-70 עם איזי אברהמי והורד מהבמות, הרגיז את הקהל?
"המחזמר 'קפוץ' הרגיז את הקהל כי הוא העמיד בשאלה שתי מוסכמות מושרשות בחברה הישראלית: קדושת המלחמה ודיקטטורת הדת.
איך זה להיות סופרת מוחרמת?
"ממשיכים להיאבק בצדקת דרכך ולעשות מה שאני יודעת לעשות: לכתוב ספר ועוד ספר, כי סופרת באמונתה תחייה (בעקבות הנביא חבקוק שהצהיר: "איש באמונתו יחיה", פרק ב, פסוק 5)".
האם את עדיין מאמינה בעתיד טוב בארץ ישראל ומנסה לשפר אותו דרך הספרות?
"לצערי אני לא מאמינה שיש בכוחם של ספרים, בוודאי לא של ספרות יפה ושירה, לשנות מהלכי פוליטיקאים, בוודאי לא של פוליטיקאים שכשלו ומכשילים את עמם".
ענת לויט באופן סמלי נולדה בשמחת תורה לפני 65 שנה. היא גדלה בתל אביב ועד היום היא מתגוררת בה. לויט מעידה שהיא מחוברת אל לב ליבה של העיר באהבה גדולה. היא גרושה שנים רבות והייתה אם חד-הורית לשתי בנות ולשישה חתולים. במשך 45 שנה היא התפרנסה מעריכת ספרים. היא בעלת שני תארים בספרות ותואר בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
ספרה החדש, "על בהונות הנפש" הוא ממואר שעוקב אחר מהלכי נפשי המעצימים, שנגזרו ממסע מרתק בעשור האחרון שבמהלכו 'יצאה מארון בושה ותיקה' שלה בהיותה לוקה בשיתוק מוחין מוטורי שנהיה בעיניה כרטיס פיס.
כתיבה חושפנית הופכת ליותר ויותר פופולרית בימים אלו. מדוע ספרך שונה?
"לכאורה כתיבה חושפנית קלה יותר לכותבה משום שאינה דורשת יצירת עלילה בדיונית. לכן נדמה לכל אדם יודע-כתוב שגם הוא יכול, ואולי זה גם עניין זול יותר מפסיכולוג. עם זאת ובכך הספר שלי שונה, ולו בעיניי. החשיפה העצמית היא בעלת ערך סגולי וטעם בהדפסתה כספר בעל ערך גם לקוראיה – רק אם הכותב מצליח להמריא על גב החומרים האישיים לנושאים ולחוויות רגש אוניברסליים ולהאיר אותם באור מזכך".
איך הטיפול העצמי והטיפול במסגרות שונות השפיע על תהליך כתיבת הספר?
"רוב נושאי הספר ועלילתו המתפתחת נוצקו לאחר שכבר זיהיתי היטב את קיומם בלי כל קשר לכתיבה על אודותיהם. מכיוון שזיהיתי את חשיבותם העצומה מצאתי לנכון לשתף בממצאים האישיים באמצעות כתיבה עליהם, תוך בחירה באותם ממצאים שעשויים לגעת גם באנשים אחרים, כמו למשל שחרור נפשי מבושה שנולדת מיחס המשפחה והחברה, יצירת אסטרטגיה אישית לוחמנית מול מערכות חברתיות, הקשר ההדוק בין אורח חיים לוחץ ולחוץ נפשית על נשימה והמראה גורמות שמחה".
כתבת ספרי פרוזה ושירה גם בעבר וזכית בפרסים. האם הפציעה השפיעה על דרך כתיבתך ועל הנושאים והסגנון?
"מדובר בפציעה נפשית עמוקה כתוצאה ממערכת יחסים פוגענית. פציעה זו גרמה באופן בלתי צפוי לכל המסע הפיזי-נפשי, שבעקבותיו נכתב בכלל 'על בהונות הנפש'. סגנון ספר זה הושפע או ממשיך את כתיבת הממואר הקודם שלי שנקרא 'מה זאת אהבה' המתאר את חוויית האהבה שזכיתי לחוות במשך 20 שנות גידול וטיפוח שישה חתולים בביתי. בכתיבת שני ספרים אלו גיליתי את סוד ההנאה שבאינטימיות הגדולה – ללא מסכות והסוואות – עם שלל רבדיי. עם זאת במהלך הכתיבה עמלתי למצוא דרכי מבע שיהפכו את האישי והפרטי למייצג – שאיהפך לגיבורה אמנותית. זהו בהחלט אתגר לא קל למימוש על גשר המילים, שבאופן קשירתן הייחודי זו לזו יוצרות חווית קריאה וקתרזיס".
מאת יהורם גלילי
הוספת תגובה