הסרט ארוגם ביי הינו סיפורם של מיכאל, קים וגל שהם שלושה חברים גולשים מחיפה שבילו את נעוריהם בגלישה בחוף הים ופיתחו מיומנויות גלישה מרשימות. לשלישייה צלע רביעית ששמו יובל, אהוב נעוריה של קים וחברם הטוב של השניים האחרים שמתגייסים יחד לצה"ל . הסרט מקבל תפנית טרגית כשיובל נהרג בזמן שירותו הצבאי בלבנון בתקרית ירי.
כיאה לגולשים שחלמו על טיול גלישה שלאחר צבא, הם נוסעים לארוגם ביי שבסרי לנקה שהינו אתר גלישה פופולרי בקרב גולשים מכל העולם. מה שנראה כ"טיול גלישה" אחר צבא, מתגלה כניסיון לא מודע להתאבל על חברם יובל שמת בלבנון ושהחלום שלו היה לגלוש בסרילנקה, מוגשם באמצעותם. טיול שמתחיל כהרפתקה הופך עד מהרה למסע רגשי מלווה בזיכרונות שחושף את פצעי העבר ורגשות האשם של כל אחת מהדמויות מול חברם המת.
זהו מסע פנימי המאפשר התבוננות על שורשים, משפחתיות, זהות ישראלית, חברות, אבל ופוסט טראומה צבאית ומדינית בה כולנו לוקחים חלק. זהו סרט אמיץ שצולם לפני השבעה באוקטובר אך יוצא כעת לאקרנים ואנו הצופים נדהמים עד כמה הנושאים רלוונטיים עוד יותר כיום. הסרט נוגע באומץ בסוגיות חשובות המאפיינות את החברה הישראלית לאור גיוס החובה לצה"ל והמחירים שמשלמים החיילים על שרות צבאי משמעותי. יש בסרט קריאה לעבד חוויות צבא מטלטלות ולא להדחיקן. הסרט מציף את נושא הפוסט טראומה ומקומה בחייהם של מטיילים לאחר שרות צבאי. האם המטיילים מצליחים להנות מהטיול או שהטיול מציף בעיקר את העבר?
הסרט נוגע לעומק בערך החברות וערך הנאמנות העולים לאחר מוות ואובדן ועולה השאלה עד מתי מתאבלים על המתים ומתי מותר לבחור מחדש בחיים? שאלה שהפכה להיות נוקבת ורלוונטית מאז השבעה באוקטובר יותר מתמיד. עוד מציף הסרט את שאלת הסמים הפסיכודליים שאותם צורכים המטיילים במסיבות סטייל "הנובה" וההשפעה של הסם ההזייתי על חוויות העבר והסכנות הטמונות במסיבות הללו. ראויים לצין שבח השחקנים על משחק אמיץ, אותנטי ורגיש.
ידין גלמן משחק את דמותו של גל, לוחם מיוסר הנותר נאמן לחברו המת ומציף את שאלת האבל בהקשר של עד מתי? כפי שכולנו יודעים, ידין עצמו נפצע קשה באירועי השבעה באוקטובר ונזקק לשיקום מורכב ושוב הקולנוע והמציאות מתערבבים זה בזה ויוצרים מציאות העולה על כל דמיון. מאור שוויצר מגלם את מיכאל ומציג משחק מטלטל ורגיש בדמותו של החבר הקרוב שרגשות האשם שלו ואהבתו הטהורה לבת זוגו של החבר מייסרים אותו ויוצרים בדמותו קונפליקט שגורם לו לאבד איזון.
ג'וי ריגר משחקת באופן אמיץ וחשוף את דמותה של קים שאהוב נעוריה נהרג בשרותו הצבאי והיא נעה בין הצורך המוסרי להתאבל עליו לבין הכמיהה לבחירה מחודשת בחיים כשהקונפליקטים הפנימיים בדמותה הופכים אותה לדמות מרתקת במיוחד. עוד ראוי לשבחים הצלם סער מזרחי שמפליא לצלם סצנות יפיפיות של נופים פנים וסצנות גלישה במצלמה רגישה וזוויות עוצמתיות וזה אינו מפליא כלל שבימים אלו הוא מצלם בחו"ל הפקה בינלאומית עתירת תקציב.
יוטיוב: באדיבות סרטי יונייטד קינג
בסרילנקה, באתרי גלישה נוהגים לומר שהגולשים הישראלים חשים שהגל שייך להם משתי סיבות הקשורות בחיים ומוות. "אם הם מתחת לגיל גיוס הם מאמינים שהגל שייך להם כי הם עלולים למות בצבא. מי מהגולשים שסיים צבא מאמין שהכל שייך לו כי ניצל ממוות וזכה בחיים".
ארגום ביי הוא סרט עוצמתי וחשוב המעלה בחן שאלות נוקבות במרחב בין ישראליות לאינדיבידואליזם ומה שביניהם.
במאי: מרקו כרמל
שחקנים: מאור שוויצר, ג'וי ריגר, ידין גלמן, מירה צור, אריה צ'רנר, יניב חרלפ, לימור גולדשטיין
אל תחמיצו. לכו לראות.
מאת ורד גרנדיר פרוכטמן, כותבת תוכן, יועצת ארגונית ומשפחתית, מאמנת מנטלית, מתמחה ביחסים ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי.
הוספת תגובה