את נולה אני מכירה כבר זמן מה, ותמיד שמחה לחזור. המקום הזה מפתיע בכל פעם מחדש, משתנה, מתחדש, לא עומד על מקומו. הפעם, ההפתעה מגיעה מהצד האחורי של המסעדה: חצר יין שקטה ומוארת שנפתחה רק לאחרונה לשעות הערב. הרעיון פשוט ואנושי: בואו נסיים את היום. ניפגש עם חברים, נתרענן, ונחזור הביתה. אין שאיפות מנופחות, אין קונספט מורכב, רק הבנה עמוקה של מה שאנשים צריכים אחרי יום שיכול היה להיות יותר קצר. ברגע שיצאתי מרחש הרחוב ונכנסתי לחצר, משהו בי הוריד הילוך. האורות הרכים, הבריזה, השקט היחסי הכל פועל יחד כמו מתג פנימי.
פתחתי את הערב עם כוס פינו נואר מעמק הלואר הצרפתי (34 ₪) יין עדין ופירותי שהוכיח את עצמו כבן לוויה מושלם לכל שאר המנות. כמה לגימות ארוכות, ומבחינתי הערב כבר התחיל.המנה הראשונה שהגיעה לשולחן היה סלט ירוק עם אגסים ואגוזי לוז (38 ₪) רענן וקייצי, עם רוטב עדין שלא מנסה להרשים בכוח. מהסוג שמסתדר עם כל דבר ועם כלום, ויחד עם היין עבד מצוין.
משם התחיל תהלוך מנות שכל אחת מהן נשאה את החתימה של נולה: לביבות תפוח אדמה (48 ₪), גדולות, יפות וקריספיות בדיוק כמו שצריך. ברוקולי סמאש (44 ₪) כתוספת קלה וחכמה. שרימפס “הולי טריניטי” (72 ₪) מנה שהפתיעה לטובה, עם כמות שרימפס מכובדת ובישול מדויק. ואז הסליידרים: מיטבולז קציצות בקר ברוטב עגבניות סמיך בלחמניה (64 ₪), שנמסות בפה בדיוק הנכון, וסליידר שרימפס מוקפצים בתיבול קייג’ין (64 ₪) שנתן את הבעיטה הנכונה.אלו מנות אמריקאיות קלאסיות עם טאץ’ חמים ואוהב, לא מנסות להיות משהו שהן לא, ובדיוק בגלל זה הן עובדות. כל מנה הגיעה לשולחן כאילו מישהו שם אותה שם באהבה.סיימנו בתה נענע, פשוט, שקט, מדויק. ממש כמו הכל בערב הזה.
חצר היין של נולה ממשיכה בדיוק את הקו שהמסעדה בנתה לאורך השנים: מטבח אמריקאי נדיב, ביצוע ישיר, ואווירה שמרגישה כמו חיבוק. זהו לא מקום לארוחת חג רשמית, זהו המקום שאתם צריכים אחת לשבוע ב-18:00, כשהעסקות בעבודה אחרי-צהריים כבר לא מספיקות ועוד לא הגיע הזמן להתפרק לגמרי.
פרטים:
הוספת תגובה