ההצגה מתארת את שירה ודור, חברי ילדות, שעולים על קורקינט ונקלעים לתאונת פגע וברח כשהם פוגעים בידוענית רשת. האירוע הופך למשפט ציבורי והדילמות שההצגה מעלה מהדהדות בכולנו. כוחה של ההצגה אינו רק בטקסט, אלא גם בשפה התיאטרונית שבה היא משתמשת. הבימוי של יאיר שפירא שומר על קצב מהיר, מדויק, המשקף את המציאות שבה הדמויות חיות. המעברים החדים בין הדמויות, השימוש המדויק בתאורה, במוזיקה ובחלל הבמה יוצרים תחושת דחיפות מתמדת. הקהל כמעט אינו מקבל רגע לעצור בדיוק כפי שהדמויות עצמן אינן מצליחות לעצור את מרוץ חייהן.
התפאורה, המינימליסטית אך המדויקת, אינה מעמיסה על העין אלא מאפשרת לשחקנים לעמוד במרכז. היא מדגישה שהסיפור אינו מתרחש במקום מסוים בלבד, אלא בכל בית, בכל משפחה ובכל מקום עבודה. זוהי מציאות שכולנו מכירים. גם עבודת צמד השחקנים מרשימה במיוחד. אין כאן ניסיון לייצר גיבורים מושלמים או נבלים חד ממדיים. כל אחת מן הדמויות נושאת עמה פגיעוּת, חולשות, רצונות ופחדים. המשחק מאופק, אמין ונוגע, והכימיה בין השניים מאפשרת לצופה להאמין שכל מילה וכל שתיקה הן חלק מסיפור חיים אמיתי.
אחד ההישגים הבולטים של ההצגה הוא יכולתה לעסוק בנושא מורכב מבלי לגלוש לדידקטיות. היא אינה מטיפה ואינה מחלקת ציונים. במקום זאת היא מציבה בפני הקהל מראה ומזמינה אותו לשאול שאלות. וכאן נכנס ערך האחריות.אנו נוטים לחשוב על אחריות כעל מילוי חובות או עמידה במשימות. אולם מהר מדי מציעה פרשנות עמוקה בהרבה. היא עוסקת באחריות הרגשית שלנו האחריות להיות נוכחים, להקשיב, לראות את האדם שמולנו ולהבין שלכל החלטה, גם אם התקבלה בחופזה, יש השפעה על חיים שלמים.
בעולם שבו הכול מתרחש בלחיצת כפתור, גם מערכות היחסים שלנו הפכו לעיתים למהירות מדי. אנו מגיבים לפני שאנחנו חושבים, שופטים לפני שאנחנו מבינים, וממהרים לעבור לדבר הבא מבלי לעצור לעבד את מה שכבר קרה. ההצגה מזכירה לנו שלפעמים דווקא הרגע שבו אנו בוחרים לעצור הוא הרגע האמיץ ביותר. הכביש הוא רק מטפורה לכל המצבים בהם היינו צריכים לעצור ולא עצרנו. ומשהוא אחר נפגע.מהר מדי אינה רק הצגה שמציגה סיפור על נער ונערה שנוהגים בקורקינט ומוצאים את עצמם מעורבים בתאונת פגע וברח אלא, היא הזמנה להתבוננות. היא מזכירה לנו שכל בחירה קטנה יוצרת מציאות גדולה. היא מעלה דילמות העוסקת באחריות, בחברות, בנאמנות ובתחושת אחריות כצוות.
בתקופה שבה החברה הישראלית מתמודדת עם עומסים, חוסר ודאות ומתח מתמשך, המסר של ההצגה מקבל עוצמה נוספת. אולי דווקא עכשיו עלינו לשאול פחות מי אשם ויותר על מה כל אחד מאיתנו מוכן לקחת אחריות במשפחה, בזוגיות, במקום העבודה ובמרחב הציבורי.מהר מדי היא יצירה תיאטרונית בוגרת, רגישה ומדויקת, המצליחה לשלב בין בידור איכותי לבין אמירה חברתית משמעותית. פסק הדין וההכרעה נשארים דילמה לקהל. היא אינה מסתיימת עם מחיאות הכפיים, אלא ממשיכה להדהד בלב הצופים גם בדרך הביתה.
ההצגה אמנם מיועדת לבני נוער ולבתי ספר ומעלה דילמות חשובות אבל מעבר לקהל היעד, ואולי זו גדולתו האמיתית של התיאטרון לא רק לספר סיפור, אלא לגרום לנו לעצור לרגע, להביט בעצמנו, ולשאול האם גם אנחנו נוהגים מהר מדי ופוגעים באחר מבלי לקחת אחריות.
ורד גרנדיר – כתיבת תוכן, ייעוץ ארגוני, מגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי.
הוספת תגובה