אחרי יותר מ-140 שנה שבהן התפרשה הפעילות על פני כמה אתרים, כרמל בחרו לרכז את כל שרשרת הייצור, מקליטת הענבים ועד הבקבוק המוגמר תחת גג אחד. השקעה של כ-160 מיליון שקל, מתחם בשטח של כ-50 דונם, ותכנון שנעשה בשיתוף עם ASPA הספרדית, אחת החברות המובילות בעולם בהקמת יקבים. זו לא החלטה שמתקבלת בקלות אחרי מאה ושמונים שנות היסטוריה.
למה עכשיו
השוק לא עומד במקום. הישראלים שותים פחות אבל טוב יותר, והביקוש ליינות איכות בכל טווחי המחיר רק מתחזק. כרמל, שמחזיקים כיום נתח שוק כמותי של כ-31.5% ומפעילים 13 מותגים וסדרות, הבינו שכדי להמשיך להוביל צריך תשתית שמדברת בשפה הזאת, לא רק כמות, אלא דיוק.וזה בדיוק מה שהיקב החדש מציע. מערכות מיון אופטיות שמפרידות בין זנים וחלקות ברמת דיוק שלא הייתה אפשרית קודם, בקרת תסיסה דיגיטלית, חדר חביות מבוקר אקלים, ומעל 20 מיליון ליטר קיבולת כוללת במאות מכלים. המתחם מסוגל לקלוט עד 22 אלף טון ענבים בשנה ולהוציא כ-20 מיליון בקבוקים ובמקביל, על אותו קו ייצור, גם סדרות מסחריות רחבות היקף וגם יינות בוטיק ופרימיום. זו לא משוואה פשוטה לפתור, אבל היא בדיוק האתגר שמגדיר יקב שרוצה לשרת שוק שלם.
הענב קודם לכל
יפתח פרץ, היינן הראשי של כרמל, לא מתעכב על הטכנולוגיה כשמדברים איתו על היקב החדש. מבחינתו הסיפור מתחיל הרבה לפני שער היקב בכרם, בידיים שמגדלות את הענבים, בהבנה של כל חלקה וכל זן. הטכנולוגיה, הוא אומר, “היא לא המטרה אלא הכלי שמאפשר לשמור על אופי הפרי ולתרגם אותו נאמנה לכוס”. משפט שנשמע כמעט מובן מאליו, אבל מי שעוקב אחרי יקבים גדולים יודע כמה קשה להגשים אותו בקנה מידה של עשרים מיליון בקבוקים בשנה.
זיכרון יעקב לא נעלם
מי שדואג לגורל האתר ההיסטורי בזיכרון יעקב יכול להירגע. היקב הוותיק לא נסגר ולא מאבד ממעמדו הוא פשוט משנה תפקיד. במקום להיות מרכז הייצור, זיכרון יעקב יתמקד בייצור בוטיק פרימיום ויהפוך למוקד תיירות, תרבות ומורשת, עם תוכניות לפיתוח והתחדשות של המתחם. חלוקת התפקידים ברורה: אלון תבור הוא הייצור, החדשנות והצמיחה; זיכרון יעקב הוא הסיפור, ההיסטוריה והחוויה. שני האתרים ביחד, לא אחד במקום השני.
השקעה בצפון
יש גם ממד שמעבר ליין עצמו. באתר החדש מועסקים כ-170 עובדים שעברו הכשרה ייעודית להפעלת המתחם, וההשקעה מהווה עוגן תעסוקתי משמעותי לאזור הצפון מהכורמים שמספקים את הענבים, דרך אנשי הייצור והאיכות, ועד מערכי ההפצה. נדב ארנס-ארד, מנכ”ל כרמל קורפ, מגדיר את זה כהבעת אמון בחקלאות הישראלית ובתעשייה המקומית, השקעה ארוכת טווח שהוא מקווה שתשתלם גם לדורות הבאים.
מהשטח: ביקור באלון תבור
השבוע יצאתי לראות את המתחם במו עיני, ולהיפגש עם הטכנולוגיה שעליה כולם מדברים. ומה שבולט כבר בכניסה זה איך הכול מתחבר: מערכות התסיסה עובדות בשליטה מדויקת עד כדי כך שקשה להאמין שמדובר בקנה מידה של עשרים מיליון בקבוקים בשנה, חדר החביות מבוקר האקלים שומר על תנאים קבועים לאורך כל היישון, והמעבדות החכמות בודקות את היין בזמן אמת ולא מסתפקות בדגימות מזדמנות. השילוב הזה טכנולוגיה, בקרה ודיוק, הכול תחת קורת גג אחת, הוא שמאפשר בסוף להגיע לאיכות עקבית מהענב ועד המדף.
אבל מה שנשאר איתי יותר מהטכנולוגיה זו הרוח המשפחתית שמרגישים במתחם. הכורמים והייננים שפגשנו לא מדברים במונחים של קווי ייצור הם מדברים על אהבת אדמה ועל יין כמו על משהו שעובר בירושה. זו לא רק תשתית חדשה, זה חזון שממשיך מורשת. ההיסטוריה הארוכה של היקב לא נעלמת מול הקדמה הטכנולוגית היא דווקא מתחזקת ממנה, ויוצרת שילוב שבו האהבה ליין והשמירה על הערך ההיסטורי לא מתפשרות לטובת היעילות, אלא מתקיימות יחד איתה.
יפתח פרץ, היינן הראשי, ניסח את זה בצורה שנשארה איתי: מבחינתו החיבור בין המורשת לקדמה הוא לא סיור בעבר אלא אחריות כלפי העתיד התחייבות להמשיך להשקיע, לחדש ולהעלות את הרף בענף היין הישראלי. וכשמסתכלים על שני האתרים ביחד, אלון תבור וזיכרון יעקב, רואים בבירור שמדובר באסטרטגיה אחת ולא בשני מהלכים נפרדים: אלון תבור הוא מרכז הייצור המרכזי, וזיכרון יעקב הוא הלב, המורשת והחוויה הפרימיום. יחד הם יוצרים מודל שנועד להחזיק את החברה לעתיד.ולא פחות חשוב בימים מורכבים כמו אלה שעובר עלינו, יקב באלון תבור הוא הרבה יותר ממתקן ייצור. הוא עוגן תעסוקתי ממשי לצפון, חיזוק לתעשייה המקומית ולקהילה שסביבה, בדיוק ברגע שבו זה הכי נחוץ.
השורה התחתונה
יקב חדש הוא תמיד הימור. אבל כשהוא בא אחרי 140 שנה של ניסיון, מגובה בהשקעה של 160 מיליון שקל ובשיתוף פעולה עם אחת החברות המובילות בעולם בתכנון יקבים, קשה שלא לראות בו הצהרת כוונות. כרמל לא רק בונים מתקן ייצור גדול יותר – הם בונים את התשתית שאמורה להחזיק אותם בפסגת תעשיית היין הישראלית לעשורים הבאים. השאלה שנשארת, כמו תמיד, היא מה יהיה בכוס. ושם, לפי דבריו של פרץ, נמדד הכול.
הוספת תגובה